
אני לא בטוח שהחכה כול כך משנה או בכול מקרה אני לא חושב שניתן יהיה להחליט על סמך תוצאות.
חכה קשיחה, חכה גמישה, מה זה משנה??
יש לך את עניין החוט (בד או ניילון) ?
יש לך את עניין הכיוון שהדג הולך אליו (הישר ממך או הצידה) ?
יש את עניין המשקולת (קלה או כבדה) ?
יש את עניין סוג המשקולת (רצה או קבועה) ?
יש את עניין הגודל של הדג מול הקרס ?
יש את עניין גודל הפיתיון והסוג שלו (רצועת קלמארי, פילה בורי או דג חי) ?
יש את עניין הריג (כבל קשיח, קשור ישירות והדוק לקרס או ניילון עם לולאה חופשית) ?
יש את עניין המצב רוח של הדג (אוכל בעמידה ולוקח את הזמן או שבא בטיל וחוטף את הפיתיון) ?
יש את העניין של איך הוא אוכל (בולע ישר, נושך ובולע, נושך ושוב פעם נושך עד הריסוק) ?
יש את עניין אורך הריג (קצר מאד לאפקט משיכה מיידי מתוך הלוע או ארוך שמאפשר לו לבלוע עד התחת לפעמים גם אם זה סירקל) ?
אם הייתי צריך לשלב את התשובות לכול השאלות בכדי להתאים את עצמי לדיג עם סירקל ובהסתמך על הניסיון שלי עם הגומברים, הייתי הולך על קרס סירקל קשור לריג ניילון 0.60 באורך שלא עולה על 40 ס"מ, הפיתיון יהיה רצועת קלמארי או פילה בורי מהחלק האחורי ללא העצם, משקולת קבועה (הפוך ממה שאני אוהב ומעדיף!) וחכה רגילה לדיג חופי שאני עובד איתה ביום יום.
הרעיון הוא שברגע שהגומבר לוקח את הפיתיון וזז אפילו קצת, המשקולת הקבועה תמנע ריצה של הריג והחוט ראשי וישר תביא למשיכה של הקרס מתוך הלוע.
אם הוא ננעץ, מתחיל הבלאגן. אם לא, הוא יעוף מהפה ביחד עם הפיתיון והגומבר יחזור לסיבוב שני, סביר להניח שיותר עצבני וחסר סבלנות.
ברגע שהריג נמתח, הקרס מתמקם ליד השפה, ננעץ וחודר לשפה.
הנגיחה הראשונית של הגומבר תוודא נעיצה ואם לאחר מכן עדיין צריך תוספת מתיחה לקיבוע, החכה כבר תשלים את העבודה.
תראה לאן הבאת אותי

אני עובד עם משקולת מקובעת במקום רצה...
