תאריך הדו"ח	מיקום	סוג	מצב הים	עומק משוער	סגנון הדייג:
21/9/2012	מרכז רחב: חדרה - תל אביב יפו	מים מלוחים	שקט עד גלי	0 - 10 מטר	דיג חופי בים - פתיונות (סרף)

תפיסות דגים
שעת תפיסה	פיתיון	סוג הדג	כמות	משקל כולל בק"ג
	שרימפס -	אגאג (דניס בר)	1
	תולעים -	אוט-אוט / אטוט (כחלון ים-תיכוני)	4
	שרימפס -	מרמיר (שישן מסורטט)	2

הדו"ח:
מגיע לנקודה כשבשמיים שאריות אחרונות של לילה, ואולי אפילו כוכב או שניים. הפעם הקפדתי להיות במקום ממש עם אור ראשון כדי להגדיל את סיכויי התפיסה ולהרוויח זמן דמדומים יקר. סורק את החוף, הפעם הים גלי יותר. בוחר להתמקם מאחורי פלטת סלע ולכוון את הזריקה לתעלה קטנה שספק דמיינתי ספק באמת הייתה קיימת. קושר מהר את הריג מהדו"ח הקודם (מאפיינים: בנייה ארוכה, מטר פלוס, קרס קרפיונים, משקולת תלייה 50 גרם - סט ז'ירז'ור כבד), מחמש בתולעת בשרנית וארוכה, מה שהסתבר כמשימה לא פשוטה על קרס שבכלל לא מיועד להחזקת פיתיון, אלא להימצאות בסמוך אליו. לאחר ניסיונות של התולעת לחמוק, היא תפורה בשלמותה על הקרס, עם שאריות זנב של 3 ס"מ. היא חיה ובועטת, כאילו היא בהרקדה בקלאב מד ולא תפורה על קרס. מתחיל להתקרב למים ומגלה (לאחר שעלה עוד קצת אור) שהתעלה שדמיינתי כלל לא קיימת ומדובר בסלע קצת עמוק יותר. מיד משנה מיקום וזורק בסמוך לפלטה, בשטח חולי משובץ בכמה סלעים.  מקל ביד. סיגריה.

אלו הן שעותיו היפות ביותר של החוף. אין מתרחצים, הים חלק למעט סוול קטן שעולה בקרבת החוף, שטיחי הבורים המנומנמים נראים יותר בבירור ככל שהאור עולה והאוויר הקריר מתחיל לבשר על בוא הסתיו. נותן כמה גלגולים אף על פי שאני יודע שאני עלול להיתפס בסלע, בכל זאת בנייה מאוד ארוכה ואני בשעה קריטית בה בכל רגע יכול משהו לחמוד את הפיתיון. לפתע מכה בודדת אך חזקה למדי. בלב אני אומר - תעשה סיבוב ותחזור, אני לא ממהר, רק תראה שאתה פה. מיד מקבל סחיבה יפה ונותן לדג בוש על ידי הטיית המקל מטה. ממשיך להרגיש אותו ונותן הוקסט שממקם לו את קרס הקרפיונים בדיוק בצד הפה, כמו שאנחנו אוהבים. החזרה איטית ונגיחות יפות, פלוס ניסיונות התחפרות בחול. כשאני עובר איתו מעל הסלע אני מקפיד להחזיק מקל למעלה כדי למנוע אי נעימויות - גם אצלי וגם אצלו. הוא נשאר במים עד הרגע האחרון ולבסוף עולה לנשום אוויר של תחילת עונה. מרמיר-קרנף ראשון נכנס אחר כבוד לדלי.  מכה ראשונה דג ראשון. בראש מיד עולות שתי אופציות - או שנפלת על יום מטורף, או שתפסת תייר תמים. זורק שוב ולאחר כמה דקות מתחילה סאגה שתיגמר רק כעבור שלוש שעות ואינספור קרסים שקשרתי. נישנושים של דגים קטנים ולא ברורים שמפשיטים את התולעת מהקרס; ניסיונות לסרגוסים בין הסלעים נגמרים ב-99% היתפסות בסלע; וזריקות למרחק, אחרי הפלטה, זוכות לסחיבות של כחלונים בינוניים אך עדיין בלתי אכילים והקש ששבר את גב הגמל - זוג שבוחר להתמסר בכדור ולשגע את הכלב שלהם בדיוק מעל החוט שלי, בתוך המים, בגובה המותניים. הלברדור התמים הזה היה יכול לגמור במקרה הטוב עם קרס בגוף ובמקרה הרע עם חוט בד 20LB מלופף סביב צווארו.

אחרי דין ודברים עם הזוג הזה תוך הצבעה על אינספור שלטים שמורים על איסור רחצה מוחלט בקטע זה של החוף, אני מחליט להתקפל משם, לטובת הכלב ולטובת מצב הרוח שלי, שהיה לא רע בכלל.

משאיר את המקל פתוח ומתחיל להתקדם לכיוון הבית, תוך חיפוש נקודות רלוונטיות לפעם הבאה. לפתע משהו לא ברור אומר לי: תעצור פה וזרוק, רק תאמין ויהיה בסדר. השעה כבר לקראת 10 והתולעים נגמרו. נשאר רק גמברי מהפשרה שלישית, אבל בכל זאת נותן צ'אנס - כמה זריקות, מקסימום לא הפסדתי כלום.

השטח חולי לגמרי עם שני כתמי סלע במרחק 60 מטר. מחמש בפיתיון, נכנס קצת למים ומנסה להגיע למרחק של כמה מטרים מהסלע. חוזר לחוף, מקל ביד. סיגריה (היו עוד הרבה אבל לא ציינתי אותן :-) ). אחרי סדנת הקשירות בנקודה הקודמת נגמרו לי קרסי הקרפיונים, לכן עובר להייבוסה גודל 12 (מידה יפנית) - גם כוכב בדיג פתיונות לייט. בינתיים מנסה להתיידד עם כמה כלבים שעוברים אבל הם לא משתפים פעולה, עד שלפתע מקבל איתות מחיה שמעניינת אותי הרבה יותר ברגע זה. כמה נגיחות ואני נותן לו בוש, הוא סוחב ולבסוף מקבל הוקסט. נגיחות אגרסיביות של גורילה כועסת, נסיונות התחפרות ולקראת החוף שחייה לצדדים בלית ברירה. בשבירת הגל הוא מרביץ נגיחה  ומתנתק ומותיר אותי מעט מבואס, אבל בידיעה שהם פה.  אגב, הפיתיון חזר מעט מעוך, מה שאומר שאולי הייתי צריך לתת לו עוד קצת לסחוב לפני ההוקסט. את המרמיר הזה אני מעריך כגדול מאוד, אך אין לי אינדיקציה ברורה, לכן לא אנסה להעריך משקל.

זורק שוב לאותה נקודה ואותו סיפור חוזר על עצמו, אך המלחמה חלשה יותר, עד שלקראת הסוף אני כמעט משוכנע שהדג ברח. לבסוף קולט שהוא פשוט שחה איתי ושולף אותו בשניה האחרונה. קרס נעוץ בחך העליון, יחסית במרכז חלל הפה. זריקה נוספת וכעת זמן ההמתנה ארוך מן הרגיל, אך שווה לחכות. מפתיע אותי בנוכחותו ובפייטון חביב, דניס ים כף יד שמעלה בי זכרונות של ימים עברו, בהם דניס היה בסופר וצ'יפורה הייתה בים. אבל הייתה, לא בתיאוריה. ממשיך לזרוק עם המון תקווה בלב, השעה כבר לא הגיונית לדיג, אבל אני לא מתווכח עם הים. אם הדג אוכל, אהיה שם בכל שעה.

לאחר מכן האכילות פסקו באחת, ואני מחליט להערים על הדגים. מבחינתי הם עדיין שם, אבל בהפסקה קטנה. מחליט לפתות אותם בנגלה חדשה של גמברי שעוד נותר חצי קפוא בצידנית. זורק לנקודה וחוזר לשבת, לאחר כמה דקות אכילות שאני משער שהיו של צ'יפורה נוספת, אך הוקסט מוקדם מדי מותיר אותי בלי דג ובלי פיתיון על הקרס. לדג הזה יש נטייה ללעוס את הפיתיון, ובגלל חלל הפה הקשיח, הרבה פעמים הקרס לא נתפס. הצ'יפורה שכבר הייתה בצידנית בלעה את הקרס, אך כשהוחזקה באוויר, לאחר כמה פירפורים, פשוט נפלה כאילו כלום. כלומר הקרס היה בפה במלואו, אבל בקושי נעוץ. בהחלט דג שלא קל לנעול.

התקפלות והביתה, לא לפני עצירה אצל חבר עם חנות דגים, שמפנק אותי בחבטרש (אראס) הכי גדול שראיתי מזה זמן רב (מצורפת תמונה).

כמה מסקנות מהירות כי זה מתחיל להיות ארוך:

כל הזמן לזוז. משהו נועל אותי בנקודה אחת שאני מכיר, ולפעמים, בחוף, נקודות שהיו יבשות אתמול, יכולות להניב פירות היום.

לקנות עוד קרסי קרפיונים, זה הולך להיות הטריידמארק שלי :-)

להשיג משקולות תלייה במשקל 50 גרם - משום מה לא מצאתי בשום מקום.

שוב, לזוז, לזוז, לזוז ולזוז.

שבת שלום!

החבטרש הגדול ליד קנה מידה של מרמירגורילה.

(בעיות מאוד מעצבנות עם העלאת תמונות!)

פשוט תענוג לקרוא דוחות שלך, חוויה יוצאת דופן
אני חייב לנסות את זה פעם

אגב חשבת לנסות אול יסביקי עם פתיון? לדעתי יכול לשפר את אחוז התפיסות

בהצלחה בבאות

 Ghelyon;איזה כיף לקרוא דו"ח כזה, נהנתי מכל רגע, איפה היית עד היום thumbUp;לדוגמה ולמופת!!
                     

כתיבה מרתקת וקולחת נהניתי לקרוא
ניתן להבין בין השורות על ההתקררות ובוא הסתיו גם הדגים מתחילים להתעורר בזמן זה של שינויי מזג האויר
תמשיך לפנק אותנו בכתיבה  ובדוחות הבאים שלך
 

אחרי קריאת דו"ח כזה אין מילים, אז זה מה שמצאתי...
 

למה אין מילים?! כי מה לכתוב-
שהדו"ח כתוב בצורה איכותית?! הוא סופר-איכותי...
שהדו"ח מהנה?! מאוד מהנה, כמו ספר משובח...
שהדו"ח מעביר חוויות?! נהנינו מכל החוויות, של הדיג ושל מחוץ לדיג, לפני אחרי ותוך כדי הדיג...
שהדו"ח מקצועי?! מקצוענות לשמה עם ירידה לפרטי פרטים - מהציוד ועד דרך איתור המקומות להטלת הפתיון...
שהדו"ח מוגש כמו בונבוניירה משובחת?! אם כן אז מאיפה להתחיל...
*מהומור?! היה מזה, ואהבתי במיוחד את המשפט-
"היא חיה ובועטת, כאילו היא בהרקדה בקלאב מד ולא תפורה על קרס "
*תובנות לגבי התמודדות עם אנשים מרגיזים ולא חכמים, היה מזה ואהבתי את המשפט-
אחרי דין ודברים עם הזוג... אני מחליט להתקפל משם, לטובת הכלב ולטובת מצב הרוח שלי, שהיה לא רע בכלל."
*הפקת לקחים ומסקנות- בסוף הדו"ח
אגב, אני מאמין מאוד בגישה של "לא אוכל חצי שעה לשנות מיקום"
כפי שצוין בדוח " לזוז ולזוז..."...

מרוב שלא מצאתי מילים עוד מעט אשכתב את הדו"ח....

שאפו גדול אדם, על דוח מאוד איכותי ומכל הבחינות, שמוגש מעולה...
ממש תענוג צרוף

נהנתי לקרוא את הדוח שלך , בתאבון

תודה!

לא ממש הבנתי, האם אתה מציע לתפור פיתיון על סביקי מוכן, או לדוג עם הפיתיון כסביקי?

בכל אופן, בדיג הזה, לפחות בתחילת העונה, על הפיתיון להיות סטטי ככל האפשר ועל הציוד הנלווה בריג להיות בלתי נראה. כל אלמנט נוסף על הריג, כולל תנועות מיותרות, יכול לחסל את האכילות.

כשיש יותר דגים והלהקות גדולות, יש גם תחרות על האוכל, לכן הדג אקטיבי יותר ומגיב טוב לתנועת הפיתיון. במצבים כאלה אני מבצע גרירות איטיות של הפיתיון על הקרקע ומגרה את יצר הטרף והתחרותיות של הדג.

לגבי סביקי מוכן, לדעתי יתאים יותר לדגים של גוף המים, למשל סקומברי בעונה, כחלונים וטרולוסים קטנים.

דוח מדהים ולא בפעם הראשונה אצלך,

כתיבה קולחת שבלי לשים לב יכולתי לקרוא עוד עמוד בקלות.

מהנה מעשיר ומלמד 

ותפיסות נהדרות 

שאפו

כהרגלך דוח סוכר עם הרבה מאוד מידע   
ודגים יפים
תודה על השיתוף הרחב והכנה לא דבר של מה בכך 
מה גם שאתה מקיים בעשייה ואהבה גדולה שיטה שקרובה אלי מאוד וסיפקה ימים נפלאים בים
אפילו התגנבה לה מחשבה של איפה השתגעת לאן הלכת מה היה רע בחוף עם החכה הקטנה והמגוון
אבל אז התגנב לו זיכרון האנטיאס.  . .   
אהבתי איש 
ברשותך מעניין אותי אם עלית על למה נתפסת כל כך הרבה בסלע?
עבדת עם ה50 גרם?
על שובר אל מול שבירת הגלים? 
כעיקרון עם משקל גבוהה (מעל 5 גרם )  מעדיף לא להזיז את המשקולת בכלל ולא לתת לה לשבת יותר מ10-20 שניות
מגיש שומר על מתח בחוט אוכל יופי לא אוכל אוסף ותוקף מכיוון אחר סוג של פיץ אנד פליפ גרסת הפתיון

יופי של דוח 

מרתק

נראה לי שקרס קטנה יותר תתאים יותר לדגים אותם אתה מטרגט.
שימוש בחוט סיליקון לקשירת הפתיון יקשה על הפירוק על ידי הקטנים ויגדיל יותר את מס המקרים שהפתיון יבלע עם הקרס במקום לפרק את הפתיון.
איזה חוט אתה משתמש לתלאי? (קוטר או טסט)


נהניתי לקרוא ויכולתי להמשיך עוד אם היה...

אחחחחח כל דוח של סוכר

יופי של דוח נהנתי מאוד לקרוא איזה יופי של כתיבה

ויופי של דגים ועוד יותר יופי של דייג !!!!

לגבי הסביקי אני חושב שהוא התכוון לקנות סביקי מוכן

להשים תולעים לזרוק אבל לא להחזיר בהקפצות אלא באותה שיטה כמו שאתה עובד עכשיו

בהצלחה בבאות

יכול להיות שהתפיסות בסלעים קשורות לשפל או לזרמים, או לזה שפשוט לא אכל על הסלע, ולכן נתפסתי. יש מקרים בהם אתה זורק ויודע שאם לא יאכל לך, תיתפס. זה סיכון שלוקחים - יש דגים ששווה לקחת את הסיכון הזה בשבילם.

עבדתי עם ה-50 גרם.

אני עובד על החוף, מול הגלים, משתדל לזרוק בקו ישר למקום שאני עומד בו, מקסימום חריגה של 20-30 מעלות לכל צד.

לגבי הזזת המשקולת - לפעמים כשממש לא אוכל אני בסרטים שהתלאי לא מתוח מספיק, שהמשקולת לא יושבת טוב או שיש כבר משהו תפוס, לכן מתפתה להזיז. בהחלט פחות מומלץ כשדגים על סלע, אלא אם כן יש חשק לקשור המון. לגבי זמן ההמתנה, ציינת 10-20 שניות, אז פה זה קצת אחרת. לפעמים 10 דקות או אפילו יותר עד שנוגע משהו. אני מבין ממך שאתה דג בדרום, אולי שם זה אחרת מבחינת כמויות הדגים ומהירות האכילות.

זה מאוד מפתה להרים אחרי זמן קצר, אבל הניסיון לימד אותי שכל עוד לא נגע, עדיין יש פיתיון במים, וזה רק עניין של זמן עד שיעבור משהו, ואז מתחילה מלחמה אמיתית של סבלנות: מצד אחד אתה יודע שלא נגע כמה דקות ומתחיל לחשוב שאולי הבור נמצא 5 מטרים ימינה, או שמאלה, או בכלל קצת אחורה או קדימה. בדרך כלל כשאני נכנס למחשבות האלה אני מקבל מכה על המקל :-)

לגבי שילוב שיטות דיג - זה שאתה דג עכשיו אינטיאסים לא אומר שאתה לא יכול להנות עם חכה קטנה על החוף מדי פעם. חשוב להיות מודע למלוא רוחב היריעה ולדעת להתאים את עצמך למה שקורה כרגע. אגב אתה מוזמן לחוף במרכז בכל עת.

איך אתה דג אינטיאסים? ג'יג מסירה או חי מהחוף בעונה?

מצחיק, המלצתי לך בדיוק ההיפך בדו"ח שלך, דווקא להשתמש בקרסים גדולים יותר.

ראית את התמונה בדו"ח הקודם של הקרס עם קנה מידה של סרגל? מדובר בקרס די קטן. אם האינדיקציה שלך הייתה ההייבוסה 12, יכול להיות שאני טועה במידה. בכל אופן מדובר במשהו שמקביל למידה 5 סטנדרטית.

עקרונית אין לי בעיה עם קרסים קטנים, אבל זה יוצר קצת אי נוחות בתפירת הפיתיון. לפעמים נוצר מצב שהקרס מכסה לחלוטין את הפיתיון ואין את החוד הקטנצ'יק הזה (אפילו מילימטר) שייתן את הנעיצה הראשונה. בכל אופן, לקחתי לתשומת ליבי ומבטיח לנסות ולדווח.

גם תולעת אתה מאבטח עם חוט סיליקון? כשגרתי באנגליה עבדתי עם חוט סיליקון אלסטי, אבל בפיתיונות גדולים הרבה יותר, בעיקר "קוקטיילים". נמצא קבוע בקופסת הציוד וינוסה בפעם הבאה בה אתקל בריבוי קטנטנים.

אני משתמש ב-0.22, אבל היום הוא נגמר והתחלתי לקשור עם 0.30 ולא הייתה בעיה בכלל. לכן לדעתי אשאר עם ה-0.30, ולו בשל הפחתת הליפופים וההסתבכויות.

פשוט הסתכלתי על האוט-אוט שבתמונה ונראה כי הקרס גדולה עליו....

אני חסיד של קרסים קטנות. לא אוהב גדולות.

אם אינטיאס 30 קילו יוצא על קרס 0/7 ופחות מזה אז גומבר, לברק, טרחון או אינטיאס צעיר יצאו בקלות על קרס שהיא עשירית בגודל, ומטה מזה.