תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
24/10/2020 | מרכז רחב: חדרה - תל אביב יפו | מים מלוחים | גלי | 10 - 20 מטר | דיג מסירה - פתיונות |
תפיסות דגים | ||||
---|---|---|---|---|
שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
7.45 | דג חי - | אינטיאס /שולה / אריצולה (סריול אטלנטי) | 1 | 9.5 |
הדו"ח:
התחזית של חזאי הפורום שרגא אינה מעודדת, כל האתרים נותנים לסופ"ש הקרוב תחזיות גלים ורוחות סותרות.
לכן בשישי, אני מאמין לתחזית המחמירה ומבטל יציאה. אולם בבוקר שישי הפתעה ים טוב ורוח קלילה, קצת מאוכזב מביטול היציאה אבל בים חייבים להיות זהירים, ביחוד בעונת מעבר שבה השינויים מהירים מאוד, במשך 10 דקות הים יכול להשתנות משקט ושליו לרוחות חזקות גלים קצרים וקצף על פני תהום.
בשישי אחר הצהריים התחזיות לשבת משתנות לחוזות ים רגיל ללא רוחות חזקות ולכן קובע יציאה עם חבר ותיק לשבת בבוקר. מטרת היציאה פארידות שנמצאות בהמוניהן בתקופה זו.
נפגשים בשתיים וחצי במרינה, רוח דרום מזרחית קלילה הים די רגוע אבל עדיין יש שאריות של סוואלים חלשים זכר לרוחות הצפוניות של הערב הקודם.
אנו לא מרחיקים ועוגנים על חרף בעומק 10 מטרים, ידידי משתמש במקל דיג ואני אוהב לדוג עם חוט ביד. זורק בעדינות את החוט עם פתיון שרימפס קריסטל, אין את הנקישות של הטלויזיות וזה סימן מעודד שהדגים היפים ימצאו את הפיתיון לפני שיחוסל על ידי מכונות היריה הנקראות טלויזיות.
אני משתמש בחוט מונו 50 עם קרסי סירקל, נותן לפניון לשכב על החול ומידי פעם מקפיץ קלות ונותן לנוח. עם ההטלה הראשונה, מרגיש מציצה עדינה עדינה מקפיץ ממש קלות והפרידה הראשונה מתנפלת, תענוג של פייט נותנת הפארידה.
ומיד לאחריה פארידה נוספת, כמו כן יוצא מרמיר ענק ושני דניסים של ים. סרגוסים לבנים של חול עולים ומיד משוחררים בחזרה לים.
ככה אנחנו מעבירים שעה של דיג מצוין. את הפארידות אני מנקה תוך כדי הדיג ומכניס אותן לקלקר עם בקבוק קרח.
מכוח ההרגל, אני שומר לי כמה דגים חיים לפתיון לאינטיאס, למרות שאנחנו לא מתכננים לדוג אינטיאסים.
לפתע, משתתקות האכילות, אין הענות מצד הדגים, כמו שאנו מורידים את הפתיון כך הוא חוזר ללא נגיעה, אנו מבינים שהדגים פוחדים מטורפים שמסתובבים באיזור ולכן הפסיקו לאכול.
לפיכך אנו משנים מקום לחרף אחר, והפארידות ממשיכות לאכול, אני שוב מטיל את החוט למים ומניח את גליל הפלסטיק עליו הוא מלופף בתחתית הסירה ומתפנה לנקות כמה דגים שהצטברו, פתאום קפיצה מהירה של הגליל מבשרת שעוד פארידה אכלה. מוציא אותה וממשיך לנקות דגים.
את הדגים אני מנקה לפני הכנסתם לקירור משתי סיבות, האחת להיפטר מתכולת הקיבה שלהם והשניה הקיסקוס של הדג כשהוא טרי ממש קל והקשקשים יורדים בקלות רבה.
קוריוז נחמד, בעת שאני מנקה דגים והחוט במים אכל עליו סקומברי קטן כשהוצאתי את החוט אני מרגיש קצת משקל ולהפתעתי קלאמרי חמוד אוחז את הסקומברי ומסרב לשחרר גם כשהוא מועלה לסירה.
ללא שאנחנו מרגישים השחר מתחיל לעלות, ואני הרי אוהב להתמקד בדיג אינטיאסים (עם טפפים, דבר שנמנע ממני עקב החלטת הרט"ג שטפף אינו חכה, החלטה שעימה אני מתמודד בבית המשפט. ועד לסיום הסאגה אני לא משתמש בטפפים למרות שלדעתי החלטתם נובעת מבורות ומאי הכרת החוק.) לכן אני לוקח מטקה נלביש על הקרס דג חי, מוריד עד הקרקעית ומרים כחצי מטר, מחבר בקבוק 1.5 ליטר כמצוף ומשחרר חוט כדי שהפתיון יתרחק מהסירה עם הזרם.
כך אני משחרר חוט נוסף, ואנו מביטים על הבקבוקים, על הדרך העדשה תופסת כמה שחפים בסיור. הדגים החיים מטיילים עם המצוף המאולתר מצד לצד על על החרף. אחרי חצי שעה הפסיקו לטייל ונשארו עומדים במקום, זה גורם לחשד שהאבו נפחות המניאקים חיסלו את הפתיונות. מוציא לבדיקה והקרסים אכן ריקים.
מחמש בדג חי, אך הפעם אני מחליט לא להוריד עד הקרקעית אלא לעצור אותו בחצי גובה המים. ושוב מחבר את הבקבוק, הדג בחמי גובה והוא מטייל מעל לחרף, אני מחזיק את המטקה ביד ומשחרר לו עוד חוט כדי שיתרחק מהסירה,
והעיניים שלי ושל חברי עוקבות אחרי הבקבוק, פתאום תוך כדי שחרור חוט הבקבוק שוקע, אני זוכר שאני עם קרס סירקל ולכן אני לא נותן הוקסט, אלא ממתין הבקבוק שוקע בחריפות ונעלם מתחת למים. החוט נמתח בידי ואני מרגיש שאני מחובר לקטר עצבני, שמושך בכח, אני עוצר אותו בקושי שכן ממהירות המשיכה של הריצה הראשונה החוט מסרב להשתחרר מהמטקה ואני פוחד שהחוט ישתחרר עם פלונטר אדיר.
מתחיל מאבק כשאני עדיין לא יודע לאיזה דג אני מחובר, מאחר והפתיון היה בחצי גובה יש סיכוי גם לפלמוד גדול, מצליח לעצור את הדג והנגיחות מסגירות שיש אינטיאס בקצה, בעבודה מול אינטיאס צריך מאוד להיזהר שהוא לא ירד לסלע, אמנם האינטיאס לא נכנס למערות כמו הלוקוס, אבל החכמים האלו יודים אינסטקטיבית שחיכוך בסלע יקרע את החוט. אני עובד איתו בזהירות אך גם בכח בידיים חשופות ללא כפפות (לא היה זמן לשים כפפות). האינטיאס מתגלה המלוא הדרו במים הצלולים ומועלה אחר כבוד עם רשת הרמה.
למרות שתכננו לחזור מוקדם הבייתה החלטנו להישאר עוד חצי שעה לראות אם נתפוס עוד (זה נקרא דג מעכב, אתה מחליט לעבור מקום כי אין דייג או כי אתה רוצה לחזור ופתאום בא דג ומעכב אותך מהחלטתך). אולם לא היו אכילות נוספות מקפלים את הציוד וחוזרים מאושרים הבייתה.
אין כמו מלחמה עם אינטיאס עם חוט ביד בידיים חשופות. תענוג.
(שלחתי כמה תמונות לרפי ובהמשך הוא יעלה אותן לדו"ח, ולכן הדו"ח מוקדש לרפי היקר)