מאז שנפתח השרשור כבר החלפתי שני קיאקים.
הקיאק שלי כרגע, הובי פספורט 10.5.
מונע בעזרת פדלים. הדגם הראשון של הפדלים, ללא מייסבים וללא רוורס.
אורך: 320 ס״מ
רוחב: 86 ס״מ
משקל: 29 ק״ג
סגנון דיג עיקרי: ז׳רז׳ור מים מתוקים.
יתרונות: ״קל משקל״ יחסית להובי. זול יחסית להובי. יציבות ראשונית גבוהה - ניתן לעמוד עליו ולהסתובב לכל כיוון בזמן עמידה.
חסרונות: יציבות משנית נמוכה - קצת גלים וכבר קשה לשלוט בקיאק, רצוי להוריד משוט למים. חוסר שמירה על כיוון - כל הזמן צריך להחזיק את הגה הכיוון, אין באמת שתי ידיים פנויות לדיג. אין רוורס.
מה הייתי רוצה: פחות רוקר - יותר שמירה על כיוון למרות שזה בא על חשבון יכולת תמרון. יותר יציבות משנית - מבנה הצלעות התחתונות (צ׳יינס) עם זווית יותר קהה (כמובן שזה בא על חשבון יציבות ראשונית). פדל עם רוורס במחיר שווה לכיס.
בקיצור, הייתי רוצה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה... למרות הכל אני מרוצה ומסתפק במה שיש לי. אחלה קיאק ביחס למחיר.
היי יפתח - אני מסיט לרגע מן הנושא ואח"כ אערוך את זה לתוך התשובה שלך (כי זה פוסט בלי דיונים), מכיוון שהפספורט עומד להיכנס הנה וחשוב לנו לצבור מידע עליו:
1. אני יכול לומר לך שגם באאוטבקים (היה לי 2013 עכשיו יש לי 2016) צריך לשמור כיוון עם ההגה. בים זה פחות קריטי תוך כדי דייג כי אתה במרחב, אבל בתנועה אל היעד זה נדרש. שוב, ההבדל הוא שלך זה כנראה מפריע גם במהלך הדייג ולנו לא. ד"א, האם ההגה שלך מתרומם ידנית ביציאה לחוף, או שקוע מתחת לכלי כמו באאוטבק 2019?
2. אצלנו הקושי בים הוא יציאה וחזרה בגלי חוף או יציבות כללית בגלי עומק, בד"כ פחות משנה מה קורה עם כיוון הכלי עצמו במנוחה מכיוון שהוא מתיישר עם הדריפט והגל בכל מקרה, לא מסתובב כמו מחוגה. כשאתה כותב על קשיי יציבות בגלים, האם אתה מתכוון שהוא מאבד יציבות או מאבד כיוון? האם זה משהו שיפריע לחברים פה לרדת איתו לים? לעבור גלי חוף?
אנסה לענות אבל לפני כן כמה מילים לגבי יציבות. דבר ראשון, יציבות זה משהו אישי ותלוי מאוד במאפיינים הפיזיים של החותר, ביכולת החותר, במאפייני הקיאק ובכמות הציוד עליו והצורה בו הוא מזווד. על כל אחד מהדברים שרשמתי ניתן לפתוח ולדבר שעות, אני אתייחס רק לדברים העיקריים.
בגדול, קיאק שירגיש מאוד יציב ובטוח לאחד, יכול להרגיש מאוד לא יציב לאחר. יכולת שליטה בקיאק אנחנו מפתחים עם הזמן ועם תרגול, לכן נשארנו עם מאפייני הקיאק. מה שמשפיע בעיקר הוא מן הסתם החלק התחתון של הקיאק (למרות שגם לחלק העליון יש השפעה בזמן רוחות).
בגדול, אבל ממש בגדול, תחתית שטוחה או כמעט שטוחה, וצלעות שעולות בתשעים מעלות מעלה, זו תהייה הצורה הכי יציבה של קיאק בעמידה ובמים עומדים. וזו כמעט הצורה של הפספורט. (יציבות ראשונית)
כמובן שאנחנו אף פעם לא בעמידה ולעיתים גם בגלים גבוהים, לכן צורת הקיאקים משתנה מקיאק לקיאק כדי להעצים תכונות מסויימות על חשבון אחרות.
קיאק עם צלעות בזווית כהה, או אפילו ללא צלעות אלא צורה ממש עגולה למטה, כבר יותר מתאים לתמרונים חדים ולשליטה בקיאק כשהקיאק על הצד ובגלים. (יציבות משנית)
זה לגבי יציבות ושימו לב שלא דיברתי בכלל על רוחב הקיאק. מן הסתם, קיאק רחב ירגיש יותר יציב אבל ככל שהקיאק רחב יותר, יכולת השליטה שלנו יורדת. לכן, בשבילי הקיאק הימי שלי ברוחב 56 ס״מ, הוא הרבה יותר יציב מהפספורט ברוחב 86 ס״מ. כמובן, בהנחה שאני יושב בקיאק ולא דג בעמידה.
ועכשיו, כמה מילים על שמירה על כיוון.
מה שמשפיע בעיקר על שמירת כיוון הוא אורך הקיאק, ואם נדייק, אורך קו המים של הקיאק. המרחק בין הנקודה בה המים נוגעים בקיאק בחרטום לבין הנקודה בה המים נוגעים בקיאק בירכתיים (בזמן שאנחנו יושבים בקיאק). קו המים משתנה מעט בין חותר לחותר ובין קיאק מזווד ללא מזווד. כמה שקו המים ארוך יותר, הקיאק ישמור יותר על כיוון.
משתנה נוסף ולא פחות חשוב, הוא הקיל. קיל מודגש, שרואים ומרגישים אותו, יעזור המון בשמירה על כיוון (ויפריע ביכולת תמרון). תחתית חלקה ללא קיל מודגש, תאפשר תמרון במקום, לעיתים אפילו ללא משוט, רק בהטיית הגוף. מי שישב פעם בקיאק של מים לבנים (נהרות) מכיר את זה טוב. בפעם הראשונה שלי בקיאק כזה, הוא פנה לכל מקום אליו הסתכלתי... בלי קשר לתנועות המשוט הגמלוניות שלי. הרגיש שלקיאק יש רצון משלו והוא פונה לאן שבא לו. כמובן שעם תרגול זה משתפר אבל החותר צריך להיות כל כולו שקוע בקיאק ובחתירה. עם משוט תמיד ביד וידיעה שכל תנועת גוף משפיעה על כיוון הקיאק. בקיצור, מעולה לנהרות, גרוע ביותר לדיג.
הקיל של הפספורט מודגש בחרטום ובירכתיים, הרבה פחות במרכז הקיאק. זה, בשילוב עם רוקר אסימטרי, נותן לקיאק תכונות דומות לקיאק מים לבנים. אם אני מפנה את הגוף הצידה, הקיאק פונה. לא בכזאת דרמטיות כמו קיאק נהרות אבל מספיק כדי להציק בזמן שאני עם חכה ביד, וללא משוט. הגה הכיוון הקטן לא מספיק כדי להשתלט ולתקן שינויי כיוון פתאומי של הקיאק. דרך אגב, לרוב קיאקי הובי יש צורת w, בעצם שני קילים מודגשים עם זרימת מים ביניהם. מאפשר שמירה טובה על כיוון לצד עוד כמה יתרונות של יציבות משנית וראשונית.
עוד מרכיב שהזכרתי לא פעם בעבר ויש לו השפעה חשובה על שמירת כיוון, הרוקר של הקיאק.
אם תסתכלו מהצד על הקיאק, תראו שרוב הקיאקים כאשר הם יושבים על הריצפה, החלק האמצעי שלהם נוגע בריצפה והחרטום והירכתיים באוויר. הקימור הזה לאורך הקיאק בין החרטום והירכתיים, נקרא רוקר.
קיאק ללא רוקר או עם רוקר קל, ישמור מעולה על כיוון. קיאק עם רוקר חזק, יאפשר תמרון קל יותר אך יהיה גרוע בשמירת כיוון. הרוקר משפיע גם על קו המים ועל מהירות הקיאק (מקטין את קו המים והמהירות).
בקיאקים ימיים ניתן להשתמש ברוקר כדי להסתובב עם הקיאק במקום. הטייה חזקה של הקיאק הצידה בשילוב תנועות משוט נכונות ושמירת שיווי משקל, תאפשר סיבוב במקום גם של קיאק באורך חמישה מטרים ויותר.
הרוקר בפספורט כמו שציינתי הוא אסימטרי, כלומר הנקודה הכי נמוכה לא נמצאת במרכז הקיאק אלא מעט אחורה, פחות או יותר מתחת לכיסא שגם לא נמצא בדיוק במרכז הקיאק. לא ניכנס לשאלה מדוע עשו את זה כי זה יקח לי יותר מידי זמן להסביר. יש הרבה משתנים שקשורים זה בזה. אבל התוצאה היא קיאק בעל תמרון טוב כשאתה עם משוט ביד, חוסר שמירה על כיוון שבא לידי ביטוי בזמן פידול כשאנחנו ללא משוט ותלויים בהגה כיוון. לפי דעתי, יש יותר חסרונות לצורת הרוקר של הקיאק הזה מאשר יתרונות. היתרון כביכול של תמרון די נעלם כשאנחנו ללא משוט (מבחינתי לפחות). אם היה רוורס, זה יכול היה לפצות על תמרון במקומות צרים. אבל אין, אז יש בעיקר חסרונות.
לשאלתך אלדד, הגה הכיוון הוא לא קבוע במים כמו בקומפס ובאאוטבק החדש. אין גם אפשרות להוריד או לקפל את הגה הכיוון עם חוט משיכה. ההורדה היא ידנית, אני עושה את זה בעזרת המשוט. ההעלאה היא ״אוטומטית״, כאשר הגה הכיוון פוגע במשהו הוא קופץ למעלה ומתקפל בעזרת חוט גומי המחובר אליו. בשונה מקיאקי הובי האחרים, הגה הכיוון בפספורט נשלט על ידי מוט פיברגלס פנימי ולא על ידי חוטים. בפועל ההבדל לא מורגש אז אין בעיה. מוט הפיבר מספיק קשיח.
אוף, יצא לי מיני מאמר ועוד לא עניתי על כל השאלות ששאלת. הזכרת שם התיישרות של הקיאק מול הזרם. אז יש לזה מונח וזה נקרא באנגלית ווד׳רקוקיניג - התיישרות הקיאק ביחס לרוח או לגלים. כל מה שרשמתי למעלה משפיע גם על ווד׳רקוקינג. הגה כיוון או חרב (סקג) עוזרים למזער את התופעה.
בקיאק מונע משוט, אני תמיד מעדיף שלא יהיה לו הגה כיוון, רק חרב מתקפלת למקרה של רוחות או זרמים צידיים. הגה כיוון בקיאקים כאלו, הרבה פעמים בא לפצות על תכנון גרוע של הקיאק. זו ההרגשה שיש לי בפספורט. מן הסתם, קיאק פדלים חייב הגה כיוון, אבל יש תחושה שהם הסתמכו יותר מידי על הגה הכיוון כדי לתקן בעיות שנוצרו להם בזמן תכנון הקיאק.
וספציפית לשאלתך, אם שמירה על כיוון חשובה לך בעיקר בזמן כניסה ויציאה מהמים, פחות בזמן הדיג ובהגעה אל היעד, אז פשוט תיכנס ותצא עם משוט ופתרת את הבעיה. באזורים בהם אני דג, צפיפות וצמחייה, החיסרון בא יותר לידי ביטוי.
אותו דבר לגבי יציבות, כניסה ויציאה עם משוט במים תגביר מאוד את היציבות. לא תשנה את תכונות הקיאק אבל זה בהחלט אפשרי. אין תחליף לתרגול וניסיון. כניסות ראשונות למים עם הקיאק הזה, גם אם אתה חותר שנים על קיאק הובי רגיל, חייבות להיעשות ללא ציוד דיג. לתרגל שליטה בקיאק, להביא אותו לקיצון ולהתהפך איתו למים. להרגיש את נקודת האל חזור. לעלות עליו חזרה במים עמוקים. לחתור מהר ולפנות בחדות. לתרגל כניסה ויציאה בים גלי.
אם יש עוד שאלות, אני כאן.
יפתח, סוף סוף הוצאתי ממך את התשובה שחיכיתי לה הרבה זמן בפוסטים אחרים

אבל בשביל הפוסט הזה, שכחת את השאלה החשובה: איך הפספורט יתנהג בים ב:
1. כניסה ויציאה עם גלי חוף (בוא נאמר של 50-80 ס"מ, לא טירוף, אבל טיפה מאתגר, במיוחד היציאה)
2. גלי עומק, שמרימים ומורידים אותך, עם סוול מסודר במידה ויש לך מזל....
לפני הכל חייב להגיד, הקיאק יחסית חדש אצלי, הייתי איתו פעם אחת בים ועוד לא בים גלי. רובן המוחלט של היציאות שלי עד עכשיו היו למאגרי מים מתוקים. עיקר הגלים שנתקלתי בהם היו של סירות מנוע שעברו לידי...
כדי להגיד בוודאות צריך להתנסות איתו.
לפי התחושה שלי, אם אתה מתרגל קצת חתירה ומתרגל לקיאק, אין בעיה לצאת בים גלי של 50 ס״מ או יותר אם אתה עם משוט. ללא משוט בים קצת מבורבר הגלים יכולים לשנות לך את כיוון הקיאק מהר ולשים אותך במצב בעיתי.
גלי עומק מסודרים וסוולים קטנים, אין בעיה.
בלי קשר לזה, הקיאק קצר מידי לשימוש בים. מהירות נמוכה וחוסר שמירת כיוון הם חסרונות גבוהים לשימוש בים.