| תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
| 30/7/2011 | צפון: ראש הנקרה-נהריה | מים מלוחים | רגוע ונמוך | 20 - 30 מטר | דיג מסירה- ג'יגינג |
| תפיסות דגים | ||||
|---|---|---|---|---|
| שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
| 6:00 | גיג קטן - ניקל מוזהב 30 גר | טרכון ים תיכוני | 1 | 2- 2.5 |
| 6:30 | גיג קטן - מאדאי מועשר | נצרן ים-תיכוני (חזיר ים) | 1 | 2- 2.5 |
| 02:00 | שרימפס - | סרגוס כתפי (חרען) | 1 | כף יד של אולסי פרי |
| כל הלילה | שרימפס - | ברקן אדום (מואסטה / אדמונד) | שוחררו למות מהא"נ | |
הדו"ח:
הדוח מוקדש לאופק שלומי (הבן של תלתלים) שחגג השבוע בר מצווה ונתן הופעה של פרפורמר אמיתי.
הדו"ח
לפעמים זה כמו שחמט
אני יודע שיש שם רץ למטה, אני מרגיש בו מביט ואורב מבין הצללים ואני חייב למצוא דרך לפתות אותו לצאת ולתקוף... אחריו יבואו האחרים. אבל הראשון, אתם יודעים, הכי קשה.
איך מפתים רץ?
169s;מציב מולו מזון מלכות - מלכה ורודה כסופה ומנצנצת, חמקמקה, מרקדת ומפתה - אבל הוא חכם וממוקד, יש לו שליטה עצמית מדהימה, וקשה לפתות אותו - אין שום תגובה מצידו.
169s;אולי משהו קטן יותר יעבוד, הפיון
, חייל קטן, מנצנצנץ ולכאורה כמעט לא מסוכן. דגש על ה'כמעט'. ניקל אדום מוזהב מנצנץ במשקל 30 גר'. מתחיל זרזור בקרקעית - שיטה שביציאה הקודמת העלתה בגנצ'י 3 לוקוסים ופארידה. מתחיל במלאכת הפיתוי: קפיצה וקריצה: קפיצה של משבצת אחת, ואין תגובה. קפיצה של משבצת שניה, וכלום לא קורה. מרוכז, מנגב זיעה, קפיצה של משבצת שלישית ואני מתחיל להתקרב למלך ולמלכה שלידו... המתח באוויר ובמים, יש שם סלעים והמשולשת נמשכת אליהם כמו מגנט. מסוכן.מקפיץ ברביעית הקפצה ארוכה - אני מרים את המקל בהנפה איטית ארוכה, ארוכה .... והרץ כבר לא עומד בפיתוי ותוקף. פיצוץ למקל וריצה קצרה מלווה בקריאת הפתעה מצידו של הרץ. אנחת רווחה נפלטת ממני
עכשיו זה המאני טיים, עכשיו, בהתחלה ולא בסוף. ההתנהגות וההתנהלות בשלב זה תקבע מה יקרה בהמשך ואת התוצאה הסופית - מגלגל ואוסף חוט במהירות כדי להתרחק מהסלע כמה שיותר לפני שהדג יבין שמשהו מאוד, אבל מאוד לא בסדר מתרחש.
אוסף כ 10 מ' חוט והרץ קולט ומתעשת ונכנס בי בסדרת סטירות ואגרופים, ריצות ומשיכות קצרות ופראיות.
לא ציפיתי לתגובה כזו מצידו, משחרר קצת קלאצ'... ומחזיר לו חזרה: שמאלית, שמאלית, ימנית, מגל שמאלי וסנוקרת... סדרה קטלנית. בקושי מספיק לקחת אוויר והרץ משיב בסדרה דומה שמשאירה אותי שוב מופתע
מי זה הרץ הזה לעזאזל?כיפוף חזק, הקלאץ די סגור כדי לעצור לוקוס דוהר. חוט 20 ליב' לבן כדי שיהיה קל לראות להיכן הוא יורד, מקל ז'ירזור קל שבקלים ורולר קטנטן שימאנו גודל 3000....קצה המקל עולה ויורד בנגיחות וכוח מתפרץ מושך כלפי מטה. אני מרגיש את המשולשת מזיעה ונאנקת לעמוד בעומס.
לוקח נשימה, מנגב זעה ופתאום חוטף סדרה של אגרופים ומשיכות, בתגובה משחרר קצת קלאצ' ושולט בקצב שחרור החוט עם האצבע על השפולה. עצמת המשיכה הולכת ועולה וקצב הריצות הולך ומתגבר. כשהוא עוצר להסדיר נשימה אני מצליח להפתיע אותו ולאסוף כמה מטרים של חוט לבן אבל הרץ מחליט להראות שהוא לא קוטל קנים ומושך החוצה את כל החוט שאספתי.
יריב ראוי מצאתי לי
אבל כל עוד שאנחנו במצב בו הוא צריך להוכיח לי שהוא חזק ולא אני לו, אזי שנינו יודעים ידו של מי על העליונה היום.הוא מחליט שהוא נשאר בגובה הזה ושום דבר שאני עושה לא מצליח להעלות אותו, אני מגלגל מטר, הוא מוציא מטר. אני מגלגל שניים והוא מוציא שניים. מה זה? לא ראיתי דבר כזה אצל אף דג. אחרי שתיים שלוש דקות כאלה אני כבר מזיע אבל מתחיל להרגיש שהתגובות שלו מעורפלות - סוגר שני קליקים בקלאצ' ומתחיל באיסוף חוט איטי וקצבי. אם אני מפתיע אותו הוא מגיב בפראות - באיסוף חוט קצבי הוא מבין מה קורה ומצפה להרמות ומקבל אותן ללא תגובה.
שלא תבינו לא נכון, הוא עוד רחוק מכניעה ומידי פעם נותן ריצה למעמקים ומושך עימו כמה מטרים של חוט... אבל בשביל זה בדיוק אנחנו כאן, בשביל הטינג, טינג, טינג האיטי של הקלאץ' שהולך וניהיה מהיר עד שהופך למעין צרחה של חוט וקלאצ', האוושה של חיכוך החוט בטבעות והניעות של קצה המקל.
עד עכשיו עבדתי בצד השמאלי של הקיאק, מעביר את החוט מעבר לחרטום לצד הימני בתקווה לראות ולזהות מי הרץ - רואה צללית לבנה עמומה. בתגובה מקבל משיכה חזקה שמאלה ומהחשש להסתבכות עם המיראז' דרייב אני מחזיר את החוט וחוזר לעבוד שוב בצד השמאלי.
גלגול ומשיכה
גלגול ומשיכה
גלגול ומשיכה
קצה הלידר עובר עכשיו בטבעות: טיק, טיק, טיק, טיק. משחרר קצת את הקלאצ לייתר בטחון.
אני רואה את השמנה עולה לבמה מתכוננת לשיר.
עוד כמה מטרים.
ריצה מהוססת ועייפה ואני ממשיך, גלגול ומשיכה, גלגול ומשיכה.
פרצוף מציץ מעל פני המים..
מט. השמנה יכולה להתחיל לשיר.
הרמה לקיאק, שלום לך רץ:
אפור מבריק
זנב בצורת סהר
סנפירי צד ארוכים
נוטף זיעה
שלום לך מר טרחון....
אתה הרץ האחרון שציפיתי לפגוש היום.יריב ראוי - חזק, עקשן, חכם, טקטי, מחושב.... כל מה שאפשר לבקש מיריב.
ליטוף, מחשבה על שחרור (הרי כבר נהניתי כל כך
) שנדחקה הצידה ותלישת זימים לניקוז דם וקיצור הסבל.הורדה מהירה של הניקל בשנית ומייד משיכה פראית מלמטה שמעקמת ומעוותת ומועכת את המשולשת
אתם רוצים לומר שאחרי כל הכייף הזה יש פה אבונפחות באיזור? הניקל נוטרל.מוריד ג'יג 60 גר' ורוד כסוף ומקבל נעילה - הוקסט ומתחיל להעלות את הדג למעלה אך המנווול מצליח להשתחרר.
עוד כמה הקפצות לא מניבות שום תקיפה, ומחליט לעבור לנשק יום הדין - המאדאי של רז רובין.
קרס אחת עם קלמארי והשניה עם זרוע של תמנון
מושך ומקפיץ, מטלטל, מגלגל, מרטיט ומזעזע ופתאום מרגיש אכילה של אבונפחא... כו**מק עוצר נשימה ועכשיו מרגיש משהו אחר - טיק, טיק, טיק. בתגובה נותן תק, אה,
סליחה הוקסט ויש משיכה מהכיוון השני. מישהו שוחה במעגלים גדולים עם ריצות ומשיכות והתנגדות גדולה....מבט למטה לצלול הכחול מראה ניצרן עקשן שוחה במעגלים מתחת לקיאק.
השמש דופקת בראש, לא תכננתי ליהיות פה לבד ובטח שלא כל כך מאוחר. מעלה אותו בלי חכמות ומשחקים. גאנצ' וחיסול מהיר.
מה שמדהים זה שקרס אחת היתה חסרה - כנראה שנלקחה על ידי הא"נ אותו הרגשתי אוכל ראשון, והנצרן ניצל את ההתעסקות של הא"נ עם השלל המתכתי ובלע את הקרס השניה.
עד כה 8:30 בבוקר -ולא עלה שום א"נ לקיאק (אני סולח על הקרס שנלקחה) עכשיו מתחיל סשן א"נ ואני משלם את חובי לים ומנקה ממנו 3 א"נ כששניים עולים יחדיו על מאדאי אחד - כל אחד על קרס.
ממשיך לגרור ולזרזר אבל זהו. היום נגמר. חם, השמש מקרינה כמו מיקרוגל ואני בדרך הביתה.
אבל רגע, לאן אתם ממהרים. הטרחון היה רק הדובדבן.
היציאה החלה בחצות הלילה. טל, גברי ואנוכי נכנסים מנצנצים אל החשיכה במטרה להביא דגים לשבת. יציאה נוקטורנלית.
ברדוד, בבינוני, בעמוק, בדריפט, עם עוגן... יצאו כמה ברקנים וסרגוס אחד... גמברי, קלמרי, זרועות תמנון, מה לא עשיתי
מה לא ניסיתי אבל כלום. האקשן החל בזריחה.אז לסיכום, מה היה לנו?
לילה נפלא
10 שעות על הקיאק
טרחון, נצרן, סרגוס וברקנים... אה, וגם אבואים
