בית דף הבית
עזרה עזרה
ברוך הבא, אורח. בבקשה התחבר או הירשם.

חיפוש:     חיפוש מתקדם
*
+  פורום הדיג הספורטיבי בישראל
|-+  הוואי הפורום, שמירת הים ודיני דיג
| |-+  על החוף (אחראים: rafi, Kobiarava)
| | |-+  שעת סיפור: "משה לא עמד בזה.... " (מיומנו של חוקר פרטי)
עמודים: [1] למטה
0 משתמשים ו- 1 אורח נמצאים בנושא זה.
נושא: שעת סיפור: "משה לא עמד בזה.... " (מיומנו של חוקר פרטי)  (נקרא 956 פעמים) הדפסה
shay 38

חבר פורום
*

מנותק מנותק

גיל: 52

הודעות: 5426

אז תכינו קפה ותהנו    
הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד "רז חקירות" בראשל"צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיו היקרים  

מאת רז חקירות אייל סברו‏ .

אשתו של משה עשתה כושר אבל לא במכון הכושר בו הוא ואני מתאמנים.
משה, גבר בשנות הארבעים המאוחרות לחייו, נשוי ללינדה ואב ל – 4 ילדים.
2 מהם נשואים שהפכו אותו לסב מאושר מוקדם משחשב. את משה הכרתי במכון
כושר בו אני מתאמן. ערב אחד פנה אלי ושאל, "תגיד אייל, אתה מטפל גם בתיקים
של גבר שבוגד באשתו וכאלה?" הבנתי אותו מיד ועניתי בחצי חיוך, כן וגם
באישה שבוגדת בבעלה והמשכתי לחייך, והוא הבין שהבנתי את כוונותיו.
למחרת בבוקר, כשהגעתי למשרדי הודיעה לי הפקידה שממתינים לי בחדר
ההמתנה. הצצתי פנימה והופתעתי לגלות את משה ממתין. על כוס אספרסו סיפר לי
משה על מר גורלו, לינדה אישתו בוגדת בו. הכל החל לפני כשנה לערך כאשר עבר
אירוע מוחי אותו קיבל במהלך אימון בחדר הכושר. מאז אותו אירוע משה לא חזר
לעצמו, הוא הפך לאימפוטנט. היה בקליניקה זו ובקליניקה אחרת, אצל רופא כזה
ורופאה אחרת.
המצב היה קשה מאוד למשה וקשה עוד יותר היה כשהחל לשים ליבו לכך שלינדה
נעדרת יותר מדי זמן מביתם. בתחילה חברתה הטובה הייתה התירוץ, אחר כך
נרשמה לחוג לריקודי עם ועכשיו דרשה לצאת לבדה פעמים בשבוע "לנקות את
הראש" כך טענה.
משה פרט באוזני את ימי החוג לריקודי העם והשעות וכן את היומיים בהם מבלה
לינדה עם חברותיה. החלטנו על מעקב של יום אחד (יותר נכון ערב) של חוג לריקודי
עם וערב אחר של בילוי נשים.
ביום ג' אחר הצהרים המתנתי עם עוקביי בסמוך לביתם של לינדה ומשה, בית
פרטי בשכונה מפוארת, אותו בנה משה לאחר שנים ארוכות כנהג אוטובוס
בקואופרטיב גדול. לינדה יצאה מהבית לבושה מיני צמוד וגרביונים שחורים, שיערה
בלונדיני (עם עבר שחור) ותיק צד על כתפה.
התחלנו במעקב. כשהגיעה לאולם בו מתרחש החוג, נערכנו לצילום וידאו. אחד
מעוקביי קיבל מכשיר קשר ונכנס פנימה לחוג, עוקב נוסף ואני המתנו מחוץ לאולם.
פתאום קבלנו הודעה בקשר "היא בדרך החוצה עם גבר", תוך דקות ספורות היינו
בנסיעה אחר רכבו של הגבר שנסע לכיוון בת ים. הרכב נעצר בסמוך לחניית בית
מלון גדול. כעבור 10 דקות לערך, יצאו לינדה והגבר ועברו למושבים האחורים.
המצלמות שלנו הועברו למצב "ראיית לילה" והחלו מתעדים את שקורה ברכב.
באור העדשה שבגוון ירוק (ראיית לילה) תועדו הזוג כשהם מתנים אהבים, לא
יכולתי שלא לרחם על משה, כמה מר גורלו הרהרתי לעצמי, מצד אחד קיבל מכה
מלמעלה ומצד שני מכה מאשתו.
כל ניסיונותיי להבין את לינדה עלו בתוהו, קשה לי לקבל חוסר אמון במערכת זוגיות
שאמורה להיות אמינה. תמיד דגלתי בשיטה של: לא טוב לך, קומי ולכי ובזה אני
מאמין עד היום.
תעדנו את לינדה מתלבשת וגם את הגבר הנואף, השניים חזרו בנסיעה לחוג, שעדיין
התנגנו בו שירי ארץ ישראל היפה. כשנגמר החוג סמוך ל – 21:30 חשבנו שלינדה
תחזור הביתה, אבל מסתבר שטעינו, לינדה נכנסה למונית ונסעה בכיוון ההפוך
מביתה. בתחילה לא חשדתי שמדובר בטראומה נוספת למשה.
עברו 10 דקות ולינדה יצאה מהמונית ונכנסה לקומת הקרקע של בניין רכבת,
שנראה מוזנח וישן, נערכנו לצילום נוסף. שמעתי את לינדה משוחחת עם גבר שדיבר
במבטא רוסי כבד, כעבור דקות התחלתי לשמוע גניחות. טיפסתי על ברז שבור
ונאחזתי בסורג החלון וכופפתי את התריס, מתוך הרווח שהספיק לי, הצלחתי
לראות את לינדה כורעת על ברכיה. כעבור חצי שעה לערך, הספקתי לצלם את לינדה
מתלבשת ונכנסת למונית. משם נסעה לינדה הביתה ואני המשכתי לביתי.
למחרת בבוקר שוב חיכה לי משה בחדר ההמתנה, בוקר טוב אמרתי, טוב שבאת,
המשכתי, כדאי לוותר על היום הנוסף, חבל על הכסף. משה הסתכל עלי בעיניים
פעורות. תוך כדי שתיית כוס הקפה נתתי למשה לצפות בקלטת המעקב.
משה לא הגיב, לא אמר מילה לא זז מהכורסא. כשהסתיימה הקלטת ניכנס בעיניים
אדומות למשרדי, הוציא פנקס צ'קים וחתם על צ'ק. לפני שהלך, השפיל את עיניו,
לא זכיתי לשמוע ממנו אפילו שלום.
למחרת לא הגיע למכון הכושר, גם לא במהלך כל השבוע.
עברו 10 ימים לערך, שאלתי את מדריך חדר הכושר אודות משה, מה איתו, למה
הוא לא מגיע?!, "מה, לא שמעת?" שאל המדריך, "משה קיבל אירוע מוחי נוסף,
כבר שבוע שהוא מאושפז בטיפול נמרץ בוולפסון", נשימתי נעתקה. נכנסתי לסאונה
היבשה נשכבתי על הקרשים הלוהטים ועצמתי עיני, בתחילה חשבתי לנסוע לבקר
אותו, אחר כך חשבתי שמוטב שלא, אולי לא יעמוד בלראות אותי. יותר לא ראיתי
את משה וגם לא שמעתי עליו.

הסיפור הנו לשימוש אישי בלבד. אין להעתיקו או לפרסמו בכל אמצעי או בכל מקום אחר.

כל הזכויות שמורות לא.ס ניהול רז חקירות בע"מ
 
את ספרו החדש של אייל סברו "זבוב על הקיר", ניתן לרכוש בטלפון callme
03-9566060.
הכותב הנו חוקר פרטי ובעליו של משרד "רז חקירות" בראשל"צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.
לתגובות: eyal@raz-pi.co.il

 בירה בירה בירה בירה בירה
-------------------------------
 IP: [ מחובר ]
yarin44555
חבר פורום
*

מנותק מנותק

גיל: 26

הודעות: 2910

יופי של סיפור שי

תודה על השיותף  בירה
 IP: [ מחובר ]
Gal Levy

חבר פורום
*

מנותק מנותק

גיל: 29

הודעות: 1304

כשאתה דג אתה מרגיש כמו כריש

הפעם קצר למדי ... ומשאיר טעם של עוד
אבל בהחלט סיפור מרתק וומעניין
אהבתי  אתה בסדר
 IP: [ מחובר ]
(אלון)

חבר פורום
*

מנותק מנותק

גיל: 56

הודעות: 4207

זה רק מראה כמה העולם שלנו חומרי ולא ערכי
כמה העולם שלנו מושחת
כמה חרא לפעמים מתגלה מהאנשים הכי קרובים אלינו
האנשים הכי יקרים לנו הם אלה שבסוף דופקים אותנו
-------------------------------
 IP: [ מחובר ]
0 משתמשים ו- 1 אורח נמצאים בנושא זה.
« הקודם הבא »
הדפסה
עמודים: [1] למעלה  
« הקודם הבא »
קפוץ ל:  

מופעל ע מופעל ע Powered by SMF 1.1.11 | SMF © 2006-2009, Simple Machines LLC
SMFAds for
XHTML 1.0 תקין! CSS תקין!