| תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
| 25/9/2012 | מרכז רחב: חדרה - תל אביב יפו | מים מלוחים | שקט עד גלי | 0 - 10 מטר | דיג חופי בים - פתיונות (סרף) |
| תפיסות דגים | ||||
|---|---|---|---|---|
| שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
| 05:30 | תולעים - | מרמיר (שישן מסורטט) | 4 | |
| 11:30 | שרימפס - | אגאג (דניס בר) | 1 | |
| שרימפס - | אוט-אוט / אטוט (כחלון ים-תיכוני) | 3 | ||
| שרימפס - | סרגוס (סרגוס משורטט) | 4 | ||
הדו"ח:
*לפני הקריאה, למען הסר ספק, וכדי להימנע מפגיעה ברגשות החברים, הדיג לא התבצע ביום הכיפורים.
כחודש לפני תחילת הלימודים אני משתדל לנצל כל בוקר פנוי ולטעון את עצמי במצבורי דיג גדולים ככל האפשר, כהכנה לתקופה בה הדיג יורד לעדיפות שנייה והלימודים עולים לעדיפות ראשונה.
ערב לפני הדיג אני קופץ לחנות ומבצע מקצה שיפורים לסט, והפעם בסימן חוטים. חוט הבד הוותיק שיושב על הרולר אמנם שירת אותי נאמנה, גם בז'ירז'ור וגם בפיתיונות, והוא עודנו חזק ולא מאכזב, אבל הוא כבר דהה ומספק מרחק זריקה שאני מכיר, דבר שמותיר אותי עם אפשרויות מוגבלות בחוף. אני רוצה לעבור לחוט ניילון טוב, אבל בורות בתחום וחוסר התמצאות בהיצע הגדול מותירים אותי אובד עצות, ובסופו של דבר מסתמך על כמה עקרונות בסיסיים שסיגלתי לעצמי ושכולם מכירים: חוט לרולר – גמיש, בעל זכרון נמוך ורך ככל האפשר. חוט לתלאי – קשיח יותר ובלתי נראה ככל האפשר.
בסופו של דבר, בחרתי בשני חוטים: החוט לרולר הוא ATOM-FORCE FLUORIX של קרסון 0.30 mm עם טסט של 11.950 ק"ג. החוט מתאפיין ברכות ובגמישות וכמובן בזיכרון נמוך. חשוב לציין שבבדיקות שנערכו, הוא אכן חזק מאוד, אבל לא יודע לגבי הטסט שכתוב. החוט לתלאי הוא פלואורוקרבון תוצרת דואל, 0.285 mm עם טסט של 6 ק"ג. החוט קשיח יותר ובעל מרקם משונה אך הבטחות רבות ומילים טובות על חוטי פלואורוקרבון לאורך השנים גרמו לי כמעט להיות חייב לנסות את זה, לפחות פעם אחת. מחיפוש קצר עולה שהשקיפות של החוט נובעת מפרמטר פשוט למדי מקדם שבירה נמוך. לא צבע, לא עובי ולא רמת קשיחות. התכונה הזאת תאפשר לי מעתה והלאה להציג את הפיתיון בצורה אטרקטיבית יותר מבלי לרדת יותר מדי בעובי החוט ולהסתכן בסלסולים ורחמנא לצלן בקריעה על ידי דג גדול.
לאחר לילה של שינה טובה, יורד לחוף ומלמעלה מתחיל לסרוק את הנקודות השונות שמתחלפות ממש בכל יום. מחליט לנסות אזור שקרץ לי המתאפיין בעליה מתונה של הגל (ביחס להמשך החוף משני הצדדים), מה שמעיד על בור. אני יודע מהיכרות של השטח שבמרחק כמה מטרים מהבור הזה מתחיל קצה של סלע גדול. מבחינתי מקום קלאסי ונקודת מוצא טובה שאפשר לקבל ממנה אינדיקציה לגבי ההמשך. קושר ריג במהירות, מלביש תולעת שלמה וזורק. ההטלה עם החוט החדש נותנת תחושה מוזרה, כאילו אני דג עם חכה של מישהו אחר. לאחר כמה הטלות אני לומד לנצל את האלסטיות של החוט ומגיע למרחקים יפים, עד 80 מטר אני מעריך. בהטלה השנייה מתחילות האכילות, אבל משהו פה מוזר, אלו לא הנגיחות הבודדות שאני מכיר והסחיבות העדינות שבאות אחרי. פה מדובר בזן חדש של אכילות, סחיבות מתונות וארוכות, משהו בין תחושה של סרטן לסלפוח. לאט לאט מבין כמה החוטים החדשים משפיעים על תחושת האכילות, ובאחת הסחיבות נותן הוקסט ארוך אבל לא חזק מדי. אורך ההוקסט נובע ממחשבה פשוטה שאני עם 80 מטר חוט גמיש בחוץ, ובניגוד לבד, הוא פחות מצטיין בהעברה של תנועה. מרגיש את הנגיחות מהצד השני ועולה לו מרמיר יפה שנתפס על קרס קרפיונים (ראשון מצד שמאל בתמונת הקרסים), ממש בקצה השפה. אחרי המרמיר הזה הופיעו עוד אכילות, והפעם נוכחותם של הסרגוסים הבינוניים הורגשה. ביניהם, תוך סריקה מתמדת של החוף, עולים להם מרמירים יפים. גם הכחלונים הופיעו מאוחר יותר, והטרידו לא מעט. סך הכול נתפסו ארבעה זנים של דגים, כולל צ'יפורה חביבה שעלתה בזריקה האחרונה. משטר האכילות החדש הזה דרש ממני ערנות יתר, שכן לעתים הסחיבה הייתה כה עדינה עד שהיה קשה כמעט להבדיל בינה לבין תנועת הגלים. אני יכול רק להניח שהשילוב של שני החוטים הוא זה שעשה את ההבדל הגדול – הראשי אלסטי וסלחן, והתלאי שקוף. שתי התכונות האלה יחד אולי הפכו את האכילה של הדג לטבעית יותר, ללא חשש, ולכן גם לעדינה יותר.
שלושה סוגי קרסים נוסו באותו בוקר והם מופיעים בתמונה למטה: משמאל לימין, קרס קרפיונים עליו דיברנו, קרס מידה 12 של הייבוסה, וקרס מיוחד לתולעים בעל צוואר ארוך ועקום. קרס הקרפיונים הוחלף מהר לטובת ניסויים, לכן תפס רק מרמיר בקצה השפה. קרס מידה 12 של הייבוסה סיפק נעיצות בחך העליון (בכל הזנים) בעומק של כס"מ אחד בתוך חלל הפה. קרס התולעים נבלע בשלמותו על ידי הסרגוס שבתמונה ולכן הדג נלקח. באותו בוקר הקרס של הייבוסה היה המהימן ביותר וסיפק נעיצה בטוחה לכל ארבעת הזנים.
לאחר שהתולעים נגמרו עברתי לגמברי קריסטל שעבד לא פחות טוב. באחת ההטלות עם הגמברי, לאחר המתנה ארוכה, מקבל שתי סחיבות חזקות של דג גדול (לא יודע להעריך איזה סוג), אבל לא נותן הוקסט, אלא בוש קל כדי לתת לו לבלוע. לצערי האינטרקציה עם אותו הדג הסתכמה באותן שתי סחיבות. הייתי נותן הרבה כדי לדעת מה היה שם והרבה מאוד כדי להכניס אותו לסל.
לסיכום, רוב הדיג התבצע בבורות שסמוכים לפלטות הסלע. ההנחה שלי היא שכרגע, כל עוד הים נשאר בסטטוס שקט והמים שקופים, הדג מעדיף לרבוץ על השיפוע החולי הזה שבין הסלע לחול, במקום לנדוד לאורך מישורי החול שמותירים אותו חשוף בפני טורפים וכנראה מתאפיין בהיצע דליל יותר של מזון.
