| תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
| 19/9/2012 | צפון: חוף כרמל- עתלית | מים מלוחים | גלי | 40 - 50 מטר | דיג מקיאק כללי (דוחות ישנים) |
| תפיסות דגים | ||||
|---|---|---|---|---|
| שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
| 10 | גיג בינוני - אינציקו 90 גרם | כריש | 1 | בערך 30 |
הדו"ח:
בוקר
ערב החג מאחורינו, אבל הלב כמהה לים, לרוגע, התחזית מעודדת (אך בפעול מאכזבת)
יוצאים בעתלית לנקודה ששנים לא היינו בה.
שטים הצפונית מרטיבה את פנינו, בעיקר את של מור...
שטים בלי הפסקה, וכעבור זמן מה מגלים שעשינו דרך זו לשווא ונדב טעה כמובן.
מגיעים למקום די שומם, 25 פדום, בירבורים, דריפט, סלע יפה למטה.
שעמום הורג...
בשעה 10 בערך פתאום החכה שלי משתחווה בלי שום אכילה מוקדמת והחוט מתחיל לצאת ולצאת ולצאת ולצאת בלי הפסקה, סוגרת קלצ' והחוט יוצא ואי אפשר לעצור את הרכבת.
אני כבר יודעת מה זה...
נדב מניע לכיוון הדג ואנחנו במרדף/טיול.
אני אומרת "אין זה משהו גדול, אני מפחדת", נדב מרגיע אותי "טוב מאוד לדג הזה אנחנו מחכים כבר 5 שנים" ומעודד להמשיך ולא להתייאש ולהשאיר מתח על החוט כל הזמן.
והרולר הולך ונגמר ואני מגלגלת והחוט יוצא, מגלגלת 10 מטר יוצאים 50, ככה במשך 20 דקות.
פתאום רפיון "אין דג, השתחרר"
"לא הוא רץ אלייך" צועק נדב.
חוזר המתח חוזרת המלחמה, מפרקי הידיים שלי התחילו לכאוב ולדאוב,
"קח את החכה, אני לא יכולה יותר" ונדב אומר "הדג שלך את תביאי אותו".
בשלב מסוים כשהדג כבר ב-15 מטר עומק כבר השרירים שלי גמורים ואני מפחדת לאבד את הדג העברתי את החכה לנדב, הוא נהנה מכל רגע "זה משהו גדול, אולי פלמידה ענקית"
נדב מפנטז על פלמידוש ענקית, אני בלב יודעת שזה לא.
התקווה מתערערת לנוכח הצללית שמופיעה מהמעמקים, הצב הלבן הבוהק, הזנב המוארך כבר לא השאירו מקום לתקווה והאכזבה מכה בנו...
החוויה לעולם לא תישכח וכך גם הבאסה...
כריש 30 ק"ג לערך, נתפס על סנפיר צד, על אינצ'יקו 90 גרם, והסט שמפתיע כל פעם מחדש לטובה – סט לייט: חכת מייג'ור קרפט OFFBLOW ורולר AVET-SX.
הסרטון לא צונזר ומהלחץ לא צולמה המלחמה הקשה... (:
בהמשך היום הוצא לוקוס 2 ק"ג ע"י נדב, כנראה הים רצה לפנק אותנו עם משהו אכיל...
תהנו ושנה טובה שנהיה לראש של אינטיאס ולא לזנב של אבו נפחה
