ספל תה
השבוע ננזפתי. במידה רבה של צדק.
הייתי עדיין בבית נחפז לצאת לפגישה, שותה במהירות כוס קפה של בקר ורעייתי ניצלה את נוכחותי לידה כדי לשתף אותי במשהו משלה. בעודה מדברת, מוחי טרוד בפגישה הקרבה, בכתובת הלא ידועה לי ובשאלה האם בכלל אגיע בזמן. היא סיימה את דבריה, או אולי לקחה רק נשימה לרגע, ואז ניצלתי את פסק הזמן ו'חתכתי' אותה בשאלה: "יש לך מושג היכן זה רחוב ארלוזורוב ברעננה?"
היא התבוננה בי במבט מאוכזב השמור לנשים שאינן מרוצות מההקשבה של בן זוגן ופלטה מולי שאלה רטורית: "אתה לא באמת היית קשוב למה שסיפרתי לך, נכון?" 
אני מניח שסצנה מעין זו בוודאי מוכרת לכולם, בין אם זו שיחה עם בני הזוג, או כשהילד מציק ומשווע למעט תשומת לב ואילו מחשבותינו מרחפות להן בין דפי העיתון, מול מסך המחשב, או בשעשועי האיי-פון.
ונזכרתי בסיפור ישן ששלח אלי חבר.



  רעייתי יצאה יום אחד לעיסוקיה ואני נשארתי בבית, צופה, משגיח ואחראי על בתי בת השלוש. ישבנו בסלון, אני מחובר למחשב הנייד שלי ונועה הקטנה משתעשעת בסט חדש של ספלי תה קטנים מפלסטיק שקיבלה כמתנה לבית הבובות שלה. ידעתי שזה אחד מהצעצועים החביבים עליה ושמחתי שהיא עסוקה בעצמה, בסט התה ובבובותיה. הודעות האי-מייל המשיכו לזרום לתיבת הדואר שלי ללא התחשבות שאני כבר בבית ותבעו את תשומת לבי.
"אבא!" שמעתי את קולה המתוק של נועה לידי. "אולי אתה רוצה ללגום מהתה שהכנתי לך?"
הרמתי את עיני מהמייל שהייתי שקוע בו וראיתי את נועה מגישה לי את אחד הספלונים של הבובות והוא מלא במים. "איזו מתוקה שאת חושבת עלי." אמרתי לה, ליטפתי את שערה ולגמתי מהמים מלוא הפה. "איזה תה נהדר! אולי תמזגי לי עוד?"
נהנה מכך שאני 'מנפנף' אותה לעוד כמה דקות, חזרתי למיילים, קורא ומגיב מיד, מעביר הלאה הנחיות.
אחרי עוד כמה דקות, ואולי יותר, נועה שבה אלי עם ספל מים נוסף. לגמתי שוב, והיא הלכה שוב, ושוב חזרה, נהנית כנראה מהמחמאות שהרעפתי עליה ועל התה הטעים שהיא מכינה לי.
כשרעייתי שבה מסידוריה היא העיפה מבט מסביב ושאלה בדאגה היכן נועה.
הרמתי את ראשי מהמחשב בשביעות רצון עצמית ואמרתי לה: "חכי, חכי  שניה. את מוכרחה לראות את נועה מגישה לי תה. איזו מתוקה הילדה הזו שלנו!"
רעייתי נשענה על הקיר, ממתינה בחיוך לגברת הקטנה, והנה נועה אכן פוסעת לסלון, מהלכת בזהירות שלא תישפך אף טיפה מה"תה" שלה. היא הגישה לי את הספלון, כמו בכל הפעמים הקודמות,  והביטה בי בהנאה של ילדים כשלגמתי מהמים עד תומם בצקצוקי לשון שגרמו לה לחייך אלי חיוך רחב ומתוק.
"ראיתְ?" זרקתי לאשתי, גאה בכישורי האבהות שלי ובקשר המתהדק שלי עם בתי.
ורעייתי, בחיוך שאפילו לא טרחה להסתירו, אמרה לי: "אתה שוב שקוע במחשב שלך. מילא כשאתה אתי, אבל כשאתה לבד עם נועה? אם לא היית כל כך עסוק בעניינך בוודאי הייתה עולה בך המחשבה שהמקום היחידי אליו יכולה נועה בת השלוש להגיע כדי להשיג מים הוא מתוך האסלה!

 

  חזק אייל

השרשור קיבל "היפר קישור" והוכנס לריכוז קישורים לדיונים אינפורמטיביים חשובים

לחץ כאן

הכי חזקה עד כה....

טוב אביחי.

 

אבל אני אוהב אותך....

ואני אותך 

ואני חושב שיש שם חומר אינפורמטיבי חשוב מאוד

הכי אינפורמטיבי וחשוב בעולם.

הרי בלי הדיון הזה כיצד היינו יודעים להיזהר מחתונות עם
פולניות ומרוקאיות ולהימנע ממפגשים עם בלונדיניות ותימנים ......? 

 

מרצה בקורס נומרולוגיה שואל את התלמידים: "מי יודע מה הוא המספר הסקסי ביותר?"

מצביע אחד התלמידים ועונה: "21593"

"למה דווקא המספר הזה?", שואל המרצה.

"כי אם 2 חושבים על דבר 1 בלבד, אז בעוד 5 שבועות לערך הם עלולים לגלות,
שבעוד 9 חודשים, הם כבר יהיו 3 !"

המרצה נשאר בהלם....

יפה טל 

ילדה אחת, לא משנה מאיזה עדה,

שואלת את אמא, אימה מאיפה באתי?

האמא עונה, זה כשהיית קטנה חסידה באה ושמה אותך על עדן החלון.

הילדה אומרת, אני לא מבינה אין זיו--ים בבית הזה?




פעם אחרת הילדה נכנסת לאמבטיה כשאמא שלה מתקלחת,

מסתכלת על אמא ושואלת, אמא למה לאבא יש בולבול ולך לא?

האמא חושבת רגע ואומרת, זה כשהיית קטנה חמודה אבא נתן לי כאן מכה עם גרזן,

וזה מה שקרה.

הילדה מסתכלת באמא ואומרת, וואי בול בכוס.

 

  גדול