אז תכינו קפה ותהנו
הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד "רז חקירות" בראשל"צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיו היקרים.
נזכיר כי בשבוע שעבר נתבקש אייל לעזור לחברת אופנה גדולה להשיג את הסקיצות של הקולקציה החדשה של החברה המתחרה. לאחר מחשבה ארוכה בחוף הים, הבריק רעיון במוחו של אייל.
אמנון היה אסיר לשעבר, השתחרר לפני שנתיים לאחר שוד מזויין שעליו שילם ב- 5 שנים מחייו. הכרנו כשהתקשר יום אחד לברר מה עושה אישתו כשהוא משלם את המחיר, גם של הלבנים הסקסיים שהייתה קונה בכיכר המדינה. מאז נשארנו חברים, אפילו למצלמות בבית העסק החדש דאגתי לו כשהשתחרר והקים את העסק לשקיות ניילון.
עכשיו ישבנו יחד לשתות קפה של בוקר, הסברתי לו בדיוק מה אני צריך והוא הבטיח לי שתוך יומיים אוכל לקבל.
ואכן עברו יומיים ובמשרדי נחת קרטון בינוני עם שקיות ניילון מגולגלות.
השלב הבא היה גיוס עובדת, טלפון אחד לחבר נוסף, בעל חברת כח אדם, ויוליה, אישה נחמדה שעלתה זה מכבר מלטביה התייצבה במשרדי.
הסברתי לה שלא תתרשם מהמילה חקירות שעל הדלת. יש לי עיסוק נוסף, אני מייצר שקיות זבל ורוצה לרכוש לקוחות חדשים, כמובן שיוליה לא חשדה בכלום, גם אני לא הייתי חושד (נגיד), הסברתי לה את הטקסט שליה לשנן וביקשתי ממנה לחזור אלי למחרת, לאחר שתלמד את הטקסט בערב.
כשקמה מהכסא ירד הג'ינס הנמוך שלה עוד קצת והחוטיני האדום שלה עם ציור של "ברבי" הוצג במלוא הדרו למולי.
"ברבי" אמרתי בקול רם וחייכתי והיא לא הבינה ואמרה "מה"? את יפה כמו "ברבי", אמרתי וחייכתי חיוך גדול יותר שאלמלא היו לי אוזניים ב- 2 צידי הפרצוף היה חוצה את הראש ומתחבר מאחור... היא אמרה תודה וכנראה לא זכרה את הציור שעל ישבנה, אני הבטתי בה הולכת, היא הייתה באמת יפה, בסוף שנות ה- 30 לחייה, 1.68 לערך, חטובה, שיער ג'ינג'י אמיתי, עיניים כחולות גדולות, היא התאימה בדיוק למה שחיפשתי.
למחרת כשהתיישבה למולי ודקלמה את הטקסט הבחנתי גם בחיוך היפה שלה, אנחנו חברה לשקיות ניילון ש... אמרה את זה עם חיוך ומי יעמוד בפניה, חשבתי לעצמי...
כבר באותו יום, בצהריים עלתה יוליה לבניין המשרדים, לבושה בחולצה גדולה מכופתרת עם לוגו של חברת הניילונים "רז" על דש החולצה, בידה תיק גדול עם גלילי שקיות ניילון מגולגלים.
הסברתי ליוליה שהיום אני רוצה שתעשה את קומה 18 בלבד, 2 בתי עסק בלבד. את השומר בכניסה עברה בלי בעיה, פשוט אמרה לו שלום ברוסית. את ההיא שאחראית על פתיחת הדלת של חברת האופנה שבקומה 18 עברה בלי בעיה גם, חברת ניקיון, אמרה לפאנל האינטרקום והדלת זמזמה ארוכות. עכשיו כשאני יושב ברכב בחניון ומביט במוניטור קטן בממצאי המצלמה המוסלקת בתיק הייתי מאושר מאוד, יוליה ממש בחורה כלבבי, חשבתי לעצמי.
עברה חצי שעה לערך ויוליה ירדה לחניון, כשנכנסה לרכבי כבר היה המוניטור מקופל ואני עשיתי עצמי כמי שמתעניין מאוד איך היה... "קלי קלות", אמרה לי יוליה, "פתחו לי, הסברתי להם שאנחנו מוכרים את השקיות במחיר זול בארץ והן יעילות, גדולות ועם שרוך קשירה ונתתי להם לנסות גליל שלם".
הסברתי ליוליה שהיא עשתה עבודתה בצורה מושלמת ושמחר נמשיך במקום אחר, יוליה שמחה על כך, כי מראש הסברתי לה שהיא מקבלת עבור יום עבודה מלא, גם כשהיא עובדת שעה בלבד.
למחרת בבוקר לקחתי את יוליה לרחוב אחר באותו מקום, שם הסברתי לה שעליה לחלק ב- 3 קומות רצופות והמתנתי לה שעתיים לערך, הפעם לא הייתי צריך את המוניטור, הייתי צריך רק שיוליה לא תחשוד בכלום ולכן... נכון סתם נתתי לה המשך עבודה. כשחזרה וסיפרה לי שהכל "דופק" יופי, שמחתי והחזרתי אותה
לביתה.
בערב חזרתי לבניין המשרדים של החבר המתחרה, חזרתי לפח הזבל הגדול וראיתי את ערמות שקיות הזבל שהיו שם, הבטתי ימין ושמאל והופ' קפצתי פנימה... רבים מחבריי, אלמלא ראו אותי, היו מתגלגלים מצחוק, אני שהייתי מסריח תוך דקות ורטוב ממיצי הזבל, לא צחקתי בכלל. הפכתי שקית ועוד שקית ועוד אחת ועוד אחת עד... שהאדומה הזרחנית נתגלתה לעיניי, שלפתי אותה כמוצא שלל רב, עוד חיפוש ועוד חיפוש ושלפתי עוד אחת ועוד אחת, סה"כ 3, 3 שקיות זבל גדולות. עכשיו, זרקתי אותן מחוץ לצפרדע, אל תוך תא המטען של רכבי ויצאתי מהחניון בנסיעה איטית, שלווה ו... מסריחה.
כשהגעתי למשרדי, נכנסתי עם השקיות לחדר האמבטיה והתחלתי במלאכה, השקית הראשונה, בה התעסקתי והבחנתי תוך דקה כי הייתה שייכת למשרד "האחר" שבאותה קומה, גם שם אמרתי ליוליה לחלק, ע"מ... נכון מאוד, שחלילא, אם יבררו בחברת האופנה אצל השכנים, אם קיבלו שקיות, או ישקיפו על יוליה במצלמות אבטחה, יראו אותה נכנסת ומחלקת גם שם ובטח שיאשרו למי שישאל כי אכן יש שקיות ניילון חזקות, גדולות, עם שרוך, במחיר הכי זול בארץ והכי חשוב, אדומות זרחניות.
בשק השני, כבר חייכתי, בין ערמות שאריות אוכל וטישו משומש (איכס...) ועוד דברים שלא אספר לכם, כי בטח חלקכם קורא כמוני גם כשהוא אוכל ארוחת צהריים, מצאתי את הניירות הראשונים שגרמו לי לחייך, מין שרבוטים של חולצה, מכנס, חצאית ועוד מכנס, המשכתי בלהט לחפור וליישר כל דף מקומט. לאחר שסיימתי 2 שקיות שלמות, היו בידי למעלה מ 30 דפים מקומטים, מעט רטובים, אבל... עם סקיצות של בגדים.
למחרת וביום שאחריו חזר הריטואל על עצמו, מתבוסס ב"מיץ של הזבל" אספתי נייר אחר נייר, מיישר ומסדר ובתום שבוע ימים היה לי קלסר גדול מלא, מלא, מלא בסקיצות של בגדים.
עכשיו כל שנשאר לי היה להתפלל שזה מה שאבישי מחפש, לכן קראתי לו לפגישה במשרדי והוא הגיע כבר בו ביום בשעת ערב מאוחרת.
ישבנו יחד בחדרי ואני פתחתי את הקלסר הגדול, אבישי החל לדפדף וככל שעבר בין הדפים כך אורו עיניו, "אתה תותח, אתה ענק, איך הגעת לזה? לא מאמין, וואהו"... ועוד ועוד ועוד, רק ששכר הטרחה שלי היה קבוע מראש והצטערתי שלא היה תלוי בסוג המחמאות שאקבל בסיום החקירה.
מסתבר שהניירות היו בדיוק רישומי הסקיצות של המעצבים הצעירים של החברה המתחרה.
אבישי קם, חיבק אותי חזק ואמר... "ממש ממש תודה, הצ'ק אצלך מחר עם שליח". וכך גם היה אפילו עם בונוס קטן.
מאז אבישי נשאר לקוח שלי בכל תחילת עונה... ויוליה... יוליה הייתה תותחית בפני עצמה... לאחר שבוע של חלוקה סתמית, נוצר בנינו חיבור אדיר, לא במובן שאתם חושבים עם הראש הכחול שלכם, מאז יוליה עובדת אצלי, בחקירות, עוד מעט תסיים את ההתמחות שלה ותקבל תעודת חוקרת פרטית. עיקר התמחותה "מודיעים תחרותי" והיא מנהלת המחלקה אצלי גם... העובדת היחידה במחלקה שמביאה 100% הצלחה.
הסיפור הינו לשימוש אישי בלבד. אין להעתיקו או לפרסמו בכל אמצעי או בכל מקום אחר.
בשבוע הבא : משהו חדש ומעניין
כל הזכויות שמורות לא.ס נהול רז חקירות בע"ם
רז חקירות | רחוב רוטשילד 45, קניון רוטשילד(קומת משרדים 3), ראשון לציון טלפון: 03-9566060 פקס: 03-9566061 | כל הזכויות שמורות לאייל סברו, רז חקירות.
אייל סברו רז חקירות http://www.raz-pi.co.il
הצטרפו אלינו ל-Facebook
נשמע על ברבי גם שבוע הבא ? 
