ערב תחילת הקיץ, בחוץ מזג אוויר נעים יושב בבית ומתלבט אם לצאת לים.
למרות שהשעה כבר מאוחרת, מוציא מהמקפיא שאריות פתיון ונוסע לסי אנד סאן.
השעה כבר 23:00 לילה ללא ירח, חושך מוחלט וכרגיל לבד בחוף.
מסדר לעצמי את פנס הראש ומתחיל להרכיב איזה ריג פשוט, מחמש בפתיון וזורק.
עכשיו לא נשאר הרבה מה לעשות, מתיישב על כיסא ונשען לאחור - הפנס כבוי ואורות הסטיקלייט בוהקים.
מכין את הקפה , מר וחזק כמו שאני אוהב ומתפנה להסתכל דרומה על האורות היפים שבולטים מאד בלילה שכזה.
לפתע אני שם לב לתזוזה במרחק של כ- 30 מטר ממני, מנסה למקד את הראייה ומבחין בדמות או יותר נכון צל שחור על רקע האורות הכל כך רחוקים.
מתקשה להבין איך לא שמתי לב לזה קודם ולא מייחס לכך חשיבות יתרה וממשיך לבהות בסטיקלייט.
דקותיים לאחר מכן הסקרנות מנקרת ומעיף מבט מה בדיוק קורה שם ?
אוקיי הפעם זה כבר 2 דמויות ישובות על החול, לא חשדתי

תופעה ידועה בחופי ארצנו במיוחד בשעות מאוחרות וחשוכות, אבל משהו שם מתפתח..........
דמות אחת נעלמה פתאום, אוקיי כנראה נשכבה , השנייה פתאום מתהפכת עם הפנים לצד שני

התנועות לא יכולות להטעות, יש אקשן

מצד אחד סטיקלייט משותק שמחייב השגחה , מצד שני "אכילות"

מנסה להתעלם ולחזור לזרחני המשעמם אך לא מצליח להתרכז, יותר מידי תנועה באגף הדרומי.
נצנזר חלק מהסיפור רק אציין שהיו הרבה שינויי מקום והחלפת תפקידים

בסופו של דבר רגיעה והבזקי שאיפת ניקוטין נראו בבירור ממוקד האירוע

זה הזמן להחליף פתיון , מחמש זורק ומתיישב .
צמד הצלליות החליט שכבר מאוחר , מתרוממים ומתנקים משאריות חול , חיבוק נשיקה ממושכת,
החזקת יד רומנטית ותחילת צעידה משותפת ונבוכה לכיווני (הדייג העצלן חייב להתמקם קרוב לחנייה).
מבט לא ישיר, בכל זאת לא נעים לי - אך משהו קצת הזוי בדמויות המתקרבות, עדיין לא סגור על עצמי
בזמן שדמות אחת מסדרת את השיער והשנייה ממתינה.
כשהם עוברים מתחת לחוט המתוח בדיוק בין הסטיקלייט למשקולת האבודה שבמים - אין לי כבר ספק ,
הבנתי בדיוק את הקטע של הצל המתהפך

אלו היו 2 העמיתים
עמית הפך
ועמית חנגל
מיודעינו משכבר הימים
מציאות או דמיון ?