| תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
| 25/9/2023 | כללי: חו"ל | מים מתוקים | רגוע ונמוך | 0 - 10 מטר | דיג במתוקים - פתיונות |
| תפיסות דגים | ||||
|---|---|---|---|---|
| שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
| כל היום | בצק מתוסף - כדורי בוייליס | קרפיון בר (סאזאן) | חזרו למים | |
| כל היום | פתיון בשרי אחר - Halibut Pullets | שפמנון / ברבוט (שפמנון מצוי) | חזרו למים | |
הדו"ח:
אהלן לכולם,
מעט באיחור, אך בכל זאת חושב שחווית הדייג הבאה מן הראוי שתזכה לשיתוף יחד עם שאר חברי הפורום...
הקדמה:
בקיץ החולף טסתי לטיול דייג של 5 ימים בספרד בנהר האברו – “Ebro”
מי שבינכם מכיר את הנהר, ואת תוכניות הדייג בטלוויזיה שנעשו שם ככל הנראה כבר יודע לאן הסיפור ממשיך, ומי שלא...בשביל זה יש הקדמה.
נהר האברו הוא נהר שראשיתו מתחילה בצפון-מערב ספרד ובסופו נשפך לים התיכון בחופי ספרד.
אורכו 910 ק"מ והוא כמובן מקור מים מתוקים. הנהר נחשב למערכת אקולוגית חיונית מאוד לספרד, הן מבחינת טבע והן מבחינה כלכלית.
נהר האברו ידוע "לשמצה" בקרב חובבי דייג בתור אחד המקומות הטובים לתפוס שפמנון וולס – “Wels Catfish”
דג בעל פוטנציאל להגיע "למפלצת נהר", עם דיווחים שונים ומגוונים בכל רחבי אירופה על דגים בגודל של 2.5-3 מ' ומשקלים של מעל 130 ק"ג.
בתור ילד ונער אני זוכר תוכניות דייג ששודרו ע"י ערוץ Discover ו- National Geographic עם דייגים מפורסם כמו Jermy Wade, Jakub Vagner, Zeb Hogan וכו'
גם אם נפריד רגע בין השואו והדרמה הטלווזיוני הערוכים ביד מכוונת לבין המציאות...עדיין אפשר להבין מדוע הדג הזה מושך כל כך הרבה דייגים בעקבותיו.
כיום אני בשירות קבע בצבא, להיות כנה אני לא מהאנשים שמפנטזים בכל ליבם על "הטיול הגדול" בהודו אחרי הצבא, אבל יחד אם זאת הגעתי לשלב בחיים שיש לי מעין עצמאות משלי, ולכל אדם יש חלומות ושאיפות שונות. חלקן יותר קל להגשים, חלקן פחות...
האמת הטיול במקור עוד התחיל לרקום עור וגידים אי שם בתחילת שנת 2021, אבל די מהר עם פרוץ מגפת הקורונה התכנון נגנז.
הזמן עבר מאז, התכנון והביצוע שלו נדחקו לצד ולא היה יותר מדי קשב לנושא.
אבל בתחילת 2023, הרגיש לי שלאחר שעמימות הקורונה התפזרה ברחבי העולם, ולי כבר יש את הקשב והמוטיבציה להתחיל להתארגן מחדש, בוא ננסה עוד פעם נוספת.
גילוי נאות, מעולם לא טסתי לבד לחו"ל, תמיד זה היה מלווה בחברים או משפחה, אבל לבד – לא.
מצד שני, זה מרגיש מעין הרפתקה במובן מסוים, בכל הרפתקה ישנם סיכונים, אבל נדמה לי כי בהרפתקה מסוג כזה, אפשר לעשות "ניהול סיכונים" קודם לכן. ואם נהיה עוד פעם כנים...ספרד זו לא מדינת עולם שלישי, אז גם אם דברים ישתבשו בדרך...הפתרונות זמינים.
תיאום ציפיות שלי מהטיול:
הטיול במהותו לא מתכונן להיות "בטן-גב" או "פנסיון מלא". המטרה העיקרית זה לתפוס את הדג הכי גדול שאפשר. גם אם זה אומר להעביר את כל היום בגדת הנהר, ולאכול סנדוויצ'ים כל היום.
לשמחתי עוד מ-2021 היה לי איזשהו תקשורת בסיסית עם דייג מקומי שמנהל טיולי דייג בנהר האברו.
כבר אז התחלתי לשאוב פרטים והתחלתי לבנות מעין תמונה מקיפה של כל הטיול.
בעיקר על איך מגיעים לכל מקום, איפה ישנים, ציוד דייג, אוכל, מחירים, מגבלות וכו'...
הערה:
הדייגים הספרדים המקומיים השכילו להבין כבר מזמן שתחביב הדייג יכול להוות יותר מסתם תחביב, אלא אפילו להוות כמקור של פרנסה.
לכן, אם תתחילו לשוטט באקראי ברחבי האינטרנט ותחפשו מדריך/טיולי דייג בנהר האברו תמצאו מאות תוצאות. לכן עבורי זה היה מחקר וסקר שוק. בעיקר התמקדתי בעניין המחירים אך בו זמנית גם באותנטיות של המדריך כמדריך מקצועי ומנוסה עם גישה חברותית שלא מסתתר מאחורי תמונות מוציאות עיניים ברחבי עמוד הבית שלו.
לבסוף, הגעתי ל-3 עסקים שעל פניו נראה שהם המקום האידאלי עבורי, מה שהטה את כף המאזניים הייתה זו המלצה של אחד מחברי הפורום פה בשם מארט, שהמליץ בזמנו על אחד משלושתם.
ככה לאט-לאט מתחילים לחבר עוד חלק ועוד חלק בתכנון הטיול. כרטיסי הטיסה נסגרו חצי שנה מראש (עדיין המחיר לא היה זול). החופש נקבע ביומנים של המפקדים וכל מה שנותר זה לחכות בסבלנות.
יום שבת, 01/07/2023 המראה לקראת הצהריים מישראל לספרד.
הטיסה ארכה כ-4.5 שעות.
נחיתה בשדה התעופה ברצלונה ללא מזוודה אלא רק עם תיק גב שאליו נכנס כל הבגדים לשבוע הקרוב.
באולם מקבלי הפנים מזהה את המדריך שסגרתי איתו – Nick Shattocks
היכרות והליכה קצרה
נכנסים לרכב ותופסים כיוון לכפר שבו הוא גר בשם “Riba-Roja D’ebre” , ממוקמת במחוז Tarragona.
הנסיעה לוקחת כשעתיים בערך, כמובן שעדיין אור יום, אצלם השמש שוקעת ב-21:30 בקיץ...
ברגע שיוצאים מברצלונה, בגדול עולים על כביש מהיר ראשי מודרני, והדרך עוברת בצורה חלקה. לכן לא חושב שאם מישהו שוקל להשכיר רכב, עבורו הדרכים יהוו בעיה.
בדרך מדברים אחד עם השני, וקצת יורדים יותר לפרטים הקטנים לקראת השבוע המשותף.
הגענו לכפר. מדובר על מקום בסגנון עיירה-כפר, סדר גודל של 1000-2000 תושבים, מבוגרים וצעירים.
עיירה טיפוסית ושקטה, עם הדברים הבסיסיים כמו מרכולים קטנים, כמה מסעדות ומאפיות ואפילו פאב קטן שבחסות הנהלת העיירה.
הליכה מקצה אחד שלה לקצה השני לוקח כמו 15-20 דק' והיא ממוקמת ממש מעל לנהר, ואפילו היא בתהליכים של התרחבות, אז אם מישהו מעוניין לרכוש מגרש לבנייה...
בהגיענו לכפר ניק מוריד אותי בכניסה לדירת אירוח שבה אני אשהה בשבוע הקרוב, ובמרחק 2 דק' הליכה מביתו.
הבית אירוח מסתבר שהוא לא בבעלותו, אלא בבעלות של מכר של המשפחה. הבית מהווה מעין בית נופש או בית קיץ עבור אותו מכר ולכן הוא שוהה שם לכל היותר כחצי שנה ואז הוא חוזר לביתו המקורי. בזמן הנותר שהבית לא מאוכלס, משמש להשכרה לבאים ושבים.
הבית הוא בעצם דירת קרקע, מתוך בניין דירות. 2 חדרי שינה,שירותים+מקלחת, מטבח קטן וסלון צנוע.
עבור דייג אחד-שניים היא מספיק מרווחת. אמנם אין בדירה מזגן או Wifi אבל כבסיס אני חושב שיש הכל.
הניקיון לא היה בשמיים, אבל מבחינתי זה הטפל ולא העיקר.
לאחר שהתמקמתי, הליכה קצרה למכולת הקרובה, קונה לי צידה ואוכל להמשך השהייה. כמו שציינתי בתחילה, אני רוצה כמה שיותר זמן דייג, משמע שאת מרבית שעות היום אנחנו מבלים על גדת הנהר. לכן אני נדרש להכין לעצמי את האוכל, בעיקר מדובר על כריכים, פירות, חטיפים ומים...העיקר שלא יתקלקל.
ודברים מעט יותר "כבדים" כמו פסטה ופיצה קפואה שניתן להכין בדירה עצמה כארוחת בוקר/ערב.
בערב נפגשתי עם המשפחה של ניק, בפאב המקומי. שיח קטן והיכרות בסיסית.
ניק לא היה שם...מסתבר שניק לעיתים רחוקות עוזב את "פינת הדייג" שלו, וכל עוד הוא יכול הוא שוהה שם. גם משום שיש שם המון ציוד, ובנוסף מחשש שמישהו אחר ידוג שם. ויותר מזה, בזמן שהוא דאג להגיע ולאסוף אותי מהשדה תעופה, אחד מילדיו דאג לשמור על המקום.
בגדול טיולי הדייג שהוא מארגן, זה בעצם סוג של עסק משפחתי קטן. הוא דואג לדייג, לציוד, לידע ולניסיון, ובמקביל אשתו דואגת לתיאום עם לקוחות ושיווק העסק בערוץ ה-YouTube שלהם ובאתר האינטרנט. והילדים...עוזרים בדברים הקטנים.
אפרופו משפחה, הוריו של ניק גרים יחד עמו בבית...
אז פחות או יותר זו ההקדמה שהיא לא בהכרח קצרה, המטרה לתת רקע ומסגרת לטיול.
היום ה-1:
לקראת השעה 9 בבוקר, מינדי, אשתו של ניק אוספת אותי מהדירה שממוקמת בעיירה. קצת "בוקר טוב" ו-"מה נשמע" להסיר את החלודה מהאנגלית שלי. נסיעה של 10 דק' לכל היותר, בדרך חוצים את העיירה ונוסעים במקביל לנהר ולבסוף מגיעים לנק' הדייג. נקודת הדייג היא מתחת לסכר שברובו סגור, והנהר זורם בעיקר במרכזו (תנסו לדמיין נהר ברוחב של 200-100 מ', לצערנו אין מה להשוות לכאן בארץ).
לאורך הנסיעה במקביל לנהר, ניתן לראות שרוב שטח הגדה צפוף בצמחייה שלא מאפשרת גישה למים כלל, ובנוסף במורד הנהר(החלק שניתן להשקיף עליו מהעיירה) יש לא מעט איים של אצות בתוך המים שלא מאפשרים דייג נוח אם בכלל(מזכיר מדובר בנהר)
כבר מרחוק מבין עד כמה ניק הפך את הנקודה הזו לסוג של בית שני, 3 אוהלים, 2-3 רוד-פודים והמון ציוד דייג מפוזר כיאה לדייג מכור. המקלות והרולרים מוכנים כבר מבעוד מועד.
השלב הבא זה להכין את הפידור לקרפיונים. המטרה הראשונה והיא מעל לכל זה לתפוס שפמנון וולס(בשאיפה כמה שיותר גדול), במקביל ניתן לטרגט גם קרפיונים. אז ניתן בעצם ליהנות מ-2 העולמות במקביל.
אנשי הקרפיון פה ככל הנראה מבינים הרבה יותר ממני בתחום הזה,
אני בעיקר בן אדם של זרזור אבל לפעמים החיים דורשים שנצא מאזור הנוחות.
התערובת היא תערובת לעופות/בעלי החיים שהוא קונה באיזשהי חנות לגינון מקומית. ויחד עם מים הוא מבשל אותה מס' שעות בתוך סיר ענק על כיריים של גז.
כששאלתי אותו מה הסיבה שהוא מבשל אותה, הוא ענה:
"על מנת לרכך את כל הגרעינים, אחרת זה פוגע בדג כשהוא בולע את התערובת"...(אנשי הקרפיון מוזמנים לאמת/לפסול)
לשמחתי אין צורך להמתין עד לבישול הדייסה, נותר לו עוד כמות מכובדת של פידור מסשן דייג קודם.
באמצעות סירת גומי קטנה ומשוט הוא ממלא דלי של התערובת ויוצא לכיוון הנהר.
משום שהוא כבר דג בגזרה הזו כבר מס' שבועות רציפים, יש לו אזור מסוים שהוא מתמקד בו,
שגם מאופיין בפחות אצות וצמחיה.
יש לציין שלתערובת הוא מוסיף גם כדורי בוייליס ביתיים שהוא מכין. כל התענוג הזה מתפזר בתוך המים על שטח נרחב שהוא מפזר, יחד עם הזרימה "הטבעית" של הנהר ובכך הוא מכסה שטח נרחב.
במחוז Tarragona כל דייג חובב יכול להשתמש ב-2 חכות בו זמנית. משום שאנחנו 2 דייגים כברירת מחדל אנחנו משתמשים ב-2 מקלות לטובת קרפיונים, ו-2 מכות לטובת שפמנונים.
ה-Setup של הקרפיון הוא די זהה. מקלות של חברת SONIK דגם VADERX 2 חלקים באורך של 3.6 מ', עם רולרים בגודל של 10,000-12,000. חוט בד לכל אורך הריג באזור ה-70LB. המקלות מונחים על רודפוד בצורה מקבילה לקרקע עם זמזם אלקטרוני שמופעל בעת משיכת חוט. הריג בנוי בצורה שהקרס במידה 2 קשור מעט מעל המשקולת. המשקולת באזור ה-120 ג' ומשתמשים ב-Hair rig לטובת חיבור הבוייליס (Homemade) לקרס.
ההטלה מתבצעת מהגדה לאזור הפידור, סביב 70-60 מ'. חשוב לנסות להרגיש אם המשקולת נוחתת על קרקע "מוצקה" או "רכה"(אצות) וזאת ע"י שמירת חוט מתוח ואחיזה של האצבעות בחוט מרגע פגיעת המשקולת במים ועד שמרגישים "מכה" בחוט, כלומר שהמשקולת נוגעת בקרקעית.
כמו כן, ניתן לזהות "אי" של אצות ככתם כהה במים, בעיקר קל לזהות כשאין רוח וקרני השמש במגע ישיר עם המים וכך הגוונים ניתנים לזיהוי בצורה מובחנת יותר.
בעיניין ה-Setup של השפנון הוא שונה. מקלות של חברת Black Cat דגם Rahino עד 300 ג' באורך של 2.5-3 מ' 2 חלקים. רולרים עם שפולה עמוקה 6500-10000 עם חוט בד בטסט של 220LB של חברת Berkley דגם Ultra Cat. ממוקמים על סטנדים מאונכים לקרקע(90 מעלות) במצב של “Bait Runner” ובקצה של כל מקל פעמון פשוט. הריג בנוי בצורה זהה לריג של הקרפיון, רק שמשקל המשקולת באזור ה-120-400 ג'.
הפיתיון שבו משתמשים זה Drilled pullets , מעין גרגרי אוכל בריח של דג ה-Halibut שיש להם חור באמצע שדרכו עובר החוט. ממקמים 3 גרגרים כאלו על הקרס בתצורה של Hair rig. וקרסים חזקים של חברת Mustad בגודל 2/0.
מזג האוויר היה שמשי, ללא רוח מורגשת. הטמפ' מגיעות בשיא ל-35 מעלות בין 14:00-17:00 ואחר כך ניהיה יותר נוח.
לאורך כל היום רואים תנועה ערה של דגים על פני המים.
הקרפיונים לפעמים קופצים מעל המים, ניק אמר שזו אולי דרך עבורם לנקות את הזימים
מבוץ וחול שנדבק להם במהלך היניקה שלהם מהקרקעית.
השפמנונים בעיקר נראים ע"י זנב שחור שמצליף בפני המים, במצב הזה ניק אמר שהם מנסים להמם דגים קטנים ששוחים על פני המים, ולאחר שהם פגעו בהם הם אוכלים אותם.
בשעה 12:00 מקבלים את "הריצה" המיוחלת של הקרפיון. בהנחיותיו של ניק אני נותן לו לרוץ ולפרוק אגרסיות, ברגע שהדג מאט זה הזמן להשיב מלחמה. תהליך קצר של "תן-וקח" ניק מוכן כבר עם הרשת הרמה, מכניסים אותו בזהירות והנה הספתח לטיול!
אמנם לא שפמנון אבל קרפיון מכובד של 34LB, שבעצם הוא הדג הכי גדול שיצא לי לתפוס אי פעם. מבחינת ציוד מסביב ניק מאורגן, בין אם זה מזרן להניח את הדג, דלי עם מים מוכן ומנשא עם משקל דגים שגם הוא מוכן בעת הצורך.
קצת תמונות ויאללה למים.
אפרופו קרפיון, שבועיים לפני ניק תפס באותה נקודה Mirror Carp במשקל של 76LB(!), ככה שבצורה דומה כמו כאן אצלנו בארץ שקיימים 2 מינים של קרפיונים, כך גם שם. והפוטנציאל שלהם לגדול, מרשים ביותר.
עד השעה 22:00 זכינו לתפוס עוד 3 קרפיונים במשקלים של 25-30LB, ויותר מזה, הצטרף אלינו הבן הקטן של ניק ששמו הארי שגם כן תפס עוד 2 בגדלים דומים, ככה שהאקשן נמשך לאורך כל שעות היום. במקביל על מקלות השפמנון היו מעט אכילות אך ללא תפיסות.
היום ה-2:
קודם מעט רגולציה:
* כמו מדינות גדולות נוספות בעולם, גם בספרד המדינה מחולקת למחוזים. מכך משתמע שלכל מחוז קיים רגולציה וחוקים שונים. לכן אם הוחלט לדוג באזור מסוים, עדיף לנסות ולחפש מידע שרלוונטי עבור אותו מחוז.
*יש מספר ניבים או שפות בספרד – ספרדית, באסקית, קטלונית וכו'...על פי הבנתי כל אחת שונה משנייה הן בדיבור והן בכתיב.
*במחוז Tarragona אסור להשתמש ב-“Live Bait” קרי, "דייג על חי".
מותר להשתמש עד 2 חכות פר דייג.
מותר לדוג לאורך כל השנה.
מותר לדוג בכל שעות היום.
"על הנייר" – אסור להחזיר למים דגים פולשים כגון: שפמנון וולס.
היום השני, התחלנו יחסית מאוחר, באזור 11:30 וזאת לטובת מסע קניות קצר שכלל השלמות של אוכל, ציוד דייג, פיתיונות ורכישת כרטיס SIM מקומי.
לאחר כמות יפה ומשביעה של קרפיונים מאתמול, הוחלט לפרוס 3 מקלות עבור שפמנון + 1 עבור קרפיון.
האסטרטגיה, או שיטת הפעולה בטרגוט השפמנון היא מעט דומה לקרפיון. ראשית, ניק יוצא לכיוון הנהר עם דלי גדול מלא ב-Pullets עבור פידור אזור הדייג. ובמקביל מוציא ריג אחד מוכן.
את ה-Pullets הוא מפזר בצורה ממוקדת, לטענתו המטרה היא ליצור ערימה שלהם ורק כך זה מה שימשוך את תשומת הלב של הדגים. ובצמוד לערימה שאותה פיזר, הוא מוריד בצורה ידנית את המשקולת יחד עם הקרס וזאת לאחר שווידא שהקרקעית אינה מלאה באצות.
עומק המים נע בין 5 מ' ל-8 מ'.
אנשי הקרפיון פה שרגילים להוציא חוטים באמצעות סירת גומי למרחק רב מהחוף בכינרת ככל הנראה מבינים את הצורך בתזמון וסנכרון בין 2 הקצוות, בין הדייג שמחזיק את החכה לבין הדייג שנמצא על הסירה ומוריד את הפיתיון למים.
ניק מוציא את החוט למרחק של 60 מ' בערך מקו הגדה, בוחר את הנקודה הרצויה, אני במקביל אוחז בחכה ודואג שהקשת של הרולר במצב פתוח על מנת שהוא יוכל להוציא חוט ללא התנגדות. ברגע שהוא צועק “Tight Line”, כלומר "חוט מתוח" אני סוגר את הקשת ואוסף את בטן שנוצרה בחוט.
המשקולת מוחזקת אצלו ביד, וכל המטרה בסוף היא להוריד אותה בצורה אנכית וצמודה לערימת Pullets שכבר הוריד לקרקעית.
“Slack”, משמע לפתוח בשנית את הקשת של הרולר, החוט עובר ביד אצבעותיו והוא מוריד את המשקולת עד שמרגיש שנגעה בקרקעית. ברגע שאני מבחין וגם מרגיש שהמשקולת על הקרקעית אני ממהר לאסוף את החוט הרפוי לפני שזרם הנהר יגרום בשנית ל-"בטן" בחוט ובכך יגרור את המשקולת על הקרקעית.
לאחר דקה בערך, החוט הופך להיות מעט רפוי, ומתיחתו מתבצעת ע"י סיבוב השפולה ידנית, כלומר מעין ביצוע תיקון עדין.
לבסוף שומרים על חוט מתוח, וקצה מקל עם עיקול יציב, מחברים פעמון פשוט בקצה המקל ומכוונים את הרולר למצב “BaitRunner” – מצב שבו הדג יכול למשוך חוט ללא התנגדות וברגע שהדייג מסבב מעט את ידית הרולר המנגנון מתבטל והוא נועץ בצורה טובה יותר את הקרס.
כך לפי התהליך הנ"ל מוציאים 3 חוטים, כולם פחות או יותר באותו מרחק מקו הגדה.
כמו שציינתי מקודם ה-Pullets משמים כפידור על מנת למשוך את הדגים לאזור הדייג, ה-Pullets מגיעים בתור שק של אזור ה-20 ק"ג, וכל שק כזה עולה באזור ה-55 אירו(לא זול חברים).
תלוי בתדירות הפיזור ובכמות, שק כזה יכול להחזיק בין חצי יום ליום דייג אחד שלם.
בכל אופן, בכל פעם שמוציאים באמצעות הסירת גומי חוטים עבור שפמנון, תמיד ניק ממלא את הדלי בפידור עבורם.
כמו שהוא תיאר את זה "השפמנון לא יימשך לחתיכות בודדות של אוכל, צריך להציג לו ערימה גדולה של אוכל , וכך ב-"שלוק" אחד הוא שואב את הכל, כמות קטנה של אוכל פשוט לא תמשוך אותו"
במהלך היום חווינו "סופה" מקומית, אף על פי שתחזית מזג האוויר צפתה שמש ו-35 מעלות, השמיים התמלאו בעננים, הרוח החלה להתחזק,רעמים וברקים, הטמפרטורות ירדו ואשכרה באמצע יולי, מבול של גשם.
אני שמגיע מישראל, לא מכיר תופעות כאלו, מאידך ניק שכבר ראה הכל מסביר שאמנם יש תחזית, אבל בגלל הטופוגרפיה ההרית, להרים מסביב יש תוכניות משלהם. והתופעה אפילו די שכיחה.
עברו 40 דק' לאחר חלוף הזעם.
וכל מה שצריך זה עוד כמה דק', והכל חוזר לקדמותו.
בשלב מסוים של הדייג הפעמון מצלצל, החוט רץ החוצה והלב דופק. ניגש לאחד המקלות, נצמד להוראותיו של ניק איך לנעוץ את הקרס, וברגע שאני מייצר מגע עם הדג אני חש את המשקל מהצד השני.
לגמרי כמו תחרות משיכה בחבל, אמנם אני לא שוקל הרבה, אבל גם בעמידת מוצא יציבה כשהברכיים מעט מכופפות הוא מאלץ אותי לקחת כמה צעדים לקרבת המים.
הפתרון כמובן הוא לווסת את הקלאץ' בצורה מדויקת, שייקח חוט, אבל מצד שני שירגיש התנגדות בהתאם וייאלץ להילחם עבור כל מטר.
השפמנון לא מאופיין בריצות ארוכות כמו שאנחנו מכירים מעולם האינטאסים מהחוף, סיפורים על שפולות מרוקנות ורולרים שמעלים עשן.
תן לו לקחת חוט ולהתעייף, אתה רק תעמוד יציב ותשמור על חוט מתוח כל העת.
הגודל הממוצע של השפמנונים בנהר הוא באזור ה-80-100LB, גדלים מרשימים לכל הדעות. אך ניק גם ציין שאם מדובר על "מפלצת" היא עשויה לרוקן את החוט מהרולר, אבל זה לא המצב הקיים.
10 דק' של שיכרון חושים, דג שכל מה שידעתי עליו היה רק בתאוריה ומצפייה בטלווזיה וב-YouTube . מחובר לקצה החוט שלי.
הריכוז בשמיים, רק לא לעשות איזשהי טעות, הלב דופק. מדי פעם מוריד מעט מתח מהחוט מחשש שאני אעמיס עליו יתר על המידה והוא יקרע, בכל זאת עד לנק' זמן הזו כל מה שידעתי זה להילחם עם לברקים מהחוף, אך ניק גוער בי שאני יכול לסמוך עליו בעיניים עצומות.
הדג מתחיל להתקרב לגדה ולראשונה אני רואה "צבע", הדג כבר עייף ותשוש, ניק נכנס למים, מכוסה בכפפה ואוחז בפיו של הדג ומרים אותו לגדה.
כמה שניות של עיכול ומבין שהמשימה הושלמה!
הדג שעבורו מתוכנן כל הטיול, מונח פה על ידי.
תחושה אדירה של אושר וסיפוק שוטפת אותי והחיוך לא יורד מהפנים!
אני באמת לא זוכר מתי הפעם האחרונה שכל כך התרגשתי לתפוס דג, כל תפיסה שלא תהייה תמיד מלווה בסיפוק, אבל פה זה שונה.
מס' תמונות, הערכת משקל באזור ה-60LB , וחזרה למים.
אחח...איזו תחושה זו הייתה...קשה להסביר במילים...
מהנקודה הזו והלאה לא היו דגים נוספים.
החלטתי שאת הלילה אני מעביר על גדת הנהר יחד עם ניק ובנו הארי. לכל אחד יש את האוהל שלו עם מיטה ומזרון ושק"ש. אני שרגיל מסטנדרט הצבא להירדם בכל מקום, לא חש שחסר לי משהו.
הלילה יורד ולפני שנרדמים הוחלט להוציא את כל החוטים מהמים.
היום ה-3:
הבוקר נפתח עם 2 קרפיונים בחכות של הארי, הבן הקטן של ניק, בגדלים של 20-25LB, מדובר על ילד "טבע" בן 10 עם רזומה לא קטן בכלל...
הזמן חולף ללא תפיסות, אחת ל-3 שעות מחדשים פיתיונות ופידור, אך זה לא משכנע את הדגים לנגוס.
החיים על גדת הנהר לא פשוטים, יתושים ואחריהם מגיעים גם הזבובים שהם צמאים לדם ללא הפסקה.
האוויר שהופך ונהיה חם יותר ויותר, הצל שהעץ הסמוך אלינו מייצר לפעמים מצטמצם וזז כתלות במיקום השמש בשמיים. וגם איך לא, השינה שלא הייתה הכי מיטבית בלילה, גורמת "לניקורים" בלתי צפויים.
מבחינתי הכי חשוב היה להקפיד על שתייה של מים, אחרת התייבשות וכאבי ראש היו הורסים את הטיול.
את הזמן בעיקר העברתי ע"י קריאה, שיטוט בסמארטפון ולפעמים הצטרפתי להארי שדג עם מקל בוס פשוט דגים קטנים הנקראים Roach באמצעות רימות.
לקראת השעה 17:30 מתחילה לנשוב מעט רוח אשר מרחיקה את החרקים, השמש כבר לא במרכז השמיים, אלא בתהליך הירידה שלה והאזור יותר מוצל.
אם לא די בתנאי הסביבה, גם תחושת התסכול והחשש שזה אולי היה השפמנון היחיד או בין הבודדים שנתפוס גרמו לי לחשוב מעט על הנושא.
כן אז תפסנו שפמנון, ואפילו בגודל מכובד, ועל אחת כמה וכמה שהוא לא בר השוואה למה שיש כאן בארץ,
אבל הנהר הזה ידוע בתור מקום שמאכלס מפלצות, וגם אם לא מפלצות, עדיין יש פה אוכלוסייה בריאה ורבה של דגים, בטח ובטח אחרי שראינו אותם פעילים על פני המים.
לשנות מיקום, זה לא אופציה על השולחן. מבחינת ניק הוא כבר מס' שבועות דג פה וזה בגדול גם האסטרטגיה שלו בתור אדם שמתפרנס מהנהר הזה. הוא אחת לזמן מה עובר ממקום למקום, וזה רק בגלל שהוא הסיק סופית שאותה נקודת דייג כבר מוצתה עד תום. אז יכול להיות ימי דייג יותר פוריים ויכולים להיות ימי דייג גם פחות.
והאמת, זו אחת מהסיבות שידעתי עוד בתכנון הטיול כמה זמן אני הולך למשוך אותו.
אף על פי שניתן להשכיר מדריך דייג מקומי ליום בודד או שניים. עולם הדייג הוא משהו שכמעט ולא ניתן לחיזוי. כמה פעמים מצאתם את עצמכם דגים במקום הנכון, בזמן הנכון, בתנאים הנכונים ועם הציוד נכון ובכל זאת...שום דג לא עלה בחכה?
כי אין מה לעשות. התחביב החביב שלנו מסתמך על משהו שהוא הרבה יותר גדול מאתנו. על מארג מזון ומערכת אקולוגית דינאמית שיש לה חוקים משלה. אנחנו יכולים להיות 100%, אבל זה לא בהכרח יספיק.
ומן התובנה הזו, נגזר משך הטיול – 5 ימי דייג מלאים. פרק הזמן הזה יאפשר לי להתמודד עם משתנים שונים שאינם בשליטתי אשר עשויים להשפיע על הדגים לטובה וגם לרעה, וכך גם אם "נפלתי" על יום דייג "מת", ייתכן וכי לאחר יומיים הקערה תתהפך על פיה מה שנקרא.
צלצול פעמון
ומשיכת חוט שלא משאירים מקום לאדישות. אני מזנק לאחד ממקלות השפמנון, התהליך כבר ידוע וברור לי. לאחר מספר דקות מועלה לאחר כבוד עוד שפמנון, הפעם מעט קטן יותר מקודמו לגדת הנהר.תמונות ושחרור חזרה למים.
אנחת רווחה קלה יוצאת ממני. הדגים פה ואין לי תחושה שנצטרך "לגרד" אותם.
הוצאת חוטים בחזרה למים יחד עם פידור חדש של Pullets.
10 דקות חולפות, עוד ריצה, על אותו מקל אך הפעם זה נגמר בפליטה של הקרס מפיו של הדג.
משם והלאה לא היה עוד משהו מעניין, ב-21:30 מנדי, אשתו של ניק, מגיעה לאסוף אותי ואת הארי.
אני מבקש מניק שלמחרת נתחיל לדוג יותר מאוחר כי אני בעיקר צריך להשלים שעות שינה.
כמובן שהוא משיב בחיוב ומשם נפרדים לשלום לעת עתה.
היום ה-4:
מתחילים את היום הרביעי מאוחר יותר מהרגיל, הייתי חייב להשלים שעות שינה. מנדי מגיעה לאסוף אותי ב-12. עושים סיבוב קצר באזור העיירה, ועל הפרק התכנון זה לעבור במס' חנויות.
תחנה ראשונה הייתה חנות דייג מקומית. אני חושב שלא קיים דייג שלא מתרגש ברגע שהוא נכנס לחנות דייג, על אחת כמה וכמה שמדובר על חנות דייג בארץ זרה. התבוננות וסקירה לגבי הציוד שנמכר בחנות יכול לתת אינדיקציה עד כמה הדייג נפוץ שם ועד כמה הוא מתקדם.
החנות היא רחבה, בעלת מגוון רחב של ציוד דייג ממיטב החברות...חלקן מוכרות חלקן פחות. אך בקלות מבחינים שהם לוקחים את התחביב ברצינות. מנדי רכשה עבור ניק כל מיני ציוד נלווה אשר היה חסר לו, ואולי הרכישה שבדיעבד התבררה כסופר חשובה היא רכישה של משחיז קרסים.(זוכרים את הדג שפלט את הקרס מאתמול בערב?)
קל היה לראות שהמוכר היה ידידותי ואדיב, ואפילו עזר לנו לסחוב את שק מלא של Pullet – אזור ה-20 ק"ג...
תחנה שנייה, חנות לגינון ביתי, שם מנדי רכשה תערובות עופות עבור פידור לקרפיונים(גם מדובר על שק של 20 ק"ג)
ותחנה שלישית הייתה סופר ששם רכשנו מצרכים ומזון.
אז נכון, "הטיול" הזה לא באמת קשור לדייג, אבל הוא אפשר לתת מי מעין מושג קטן על אורח החיים המקומי. אמנם אתה יכול למצוא את עצמך גר בעיירה די רדומה, אבל עם נסיעה קצרה לעיירות מסביב, בגדול תמצא כמעט כל מה שתחפש.
13:30 אני, ניק והארי על גדת הנהר. מוציאים 2 חוטים לטובת טרגוט השפמנונים, הפעם הולכים על משקולות של 400 ג' אשר מוצמדות בינהן עם דבק איזו. כמו כן, מוציאים את החוטים למרחק רב יותר של אזור ה-100 יארד מקו הגדה. בדומה לאתמול, לאחר 10 דק' בערך מסיום הפיזור של ה-Pullet באזור הפיתיון, מבחינים בפעילות על החכה. עוד כמה דקות חולפות ויש דג. בהחלט מרגיש מעט יותר עיקש וכבד על המקל מהדגים הקודמים.
גם הוא לאחר פייט מהנה ומשכר חושים מגיע לאחר כבוד אלינו. ניק מעריך אותו באזור ה-90-100LB .
ובהחלט דג יפייפה.
תמונות, וחזרה למים.
בזמן המתנה בין דג לדג, אני כותב הכל במחברת קטנה. שאחר כך בחזרה לארץ יהיה קל יותר לזכור את הפרטים ולכתוב דו"ח דייג מפורט יותר.
במהלך היום נתפסים עוד כמה שפמנונים, הקטן מבינהם נתפס על כדור בוייליס שהיה מיועד לקרפיונים
ועוד אחד באזור ה-60LB שגם הוא בדומה לגדול יותר, נתפס בסמיכות לזמן הפידור.
אמנם התחלנו את הדייג בזמן צהריים, אבל עננות ומשבי רוחות קלילים חסכו מאיתנו את ההסתתרות מתחת לצל, ויותר מזה גם הרחיקו משמעותית את היתושים מאתנו.
היום ה-5:
התכנון הוא יום דייג מלא ככל הניתן. את הדייג התחלנו ב-08:30. 2 מקלות לקרפיון + 2 מקלות לשפמנון.
מס' דגים נתפסו בין השעות 10:00-16:00 משני המינים, ככה שזכינו לתפוס דגים גם ביום האחרון, כולם היו בגדלים "הסטנדרטיים" שלהם.
ב-14:00 סיימנו את גרגרי ה-Pullet האחרונים המשמשים לפידור ומשיכת השפמנונים לאזור הדייג
ונותרנו עם החוטים של הקרפיון במים.
ב-18:00 נכנסה סופה, רוחות,גשם וירידת טמפ' קלה...אירוע שחוזר על עצמו.
אני רק אומר לעצמי בראש לפני חצי שנה שאני אמצע את עצמי באמצע סופה בספרד בנהר האברו באמצע הקיץ יחד עם עוד דייג בריטי...תלוש מהמציאות.
אט-אט הסופה נעלמת והכל חוזר להיות מעט יותר "רגיל". השמש יורדת ואתה גם כמות האור, ואני משתדל ליהנות מהדקות האחרונות של הטיול המדהים הזה.
קצת על ניק, אז כמו שבטח כבר הבנתם, במקור הוא מאנגליה. עבר להתגורר בספרד לפני 25 שנה. את התחביב הפך למקצוע. כיאה לדייג בריטי יש לו תשוקה חזקה לתפיסת קרפיונים והוא אוהד כדורגל נלהב של הכדורגל האנגלי. על אתגרי השפה היה צריך מעט זמן הסתגלות, המבטא הבריטי מצריך עוד זמן עיבוד...
אבל כמו כל ישראלי טוב, מוצאים את הדרך לתקשר.
באחד מהערבים שדגנו בנהר אפילו יזם ערב BBQ, תירס פיקנטי ועוף צלוי...סגרו את היום בחיוך ועם בטן מלאה.
לשמחתי יצא לי להכיר גם את משפחתו, 4 ילדים בגילאים שונים, כשהגדול בן 19, והקטן בן 8.
כל אחד בתחנה אחרת בחיים, עם שאיפות כאלה ואחרות.
מנטאליות חיים וחברה שונים, ובין אם מתחברים לכך או לא, עבורי לשמוע ולראות שניתן לחיות את החיים בדרכים שונות, על אחת כמה וכמה כשמדובר על מדינות שונות, תמיד יוצר עבורי עניין.
היום ה-6:
אני צריך להיות בשדה תעופה ברצלונה ב-15:00, אז קבענו שניק יאסוף אותי ב-12:30. ניצלתי את הזמן בבוקר לארגן את כל הדברים שלי(בסך הכל תיק גב קטן של 5 ק"ג..)
ואת שארית הזמן ניצלתי להסתובב בעיירה. מניח שהיא לא שונה במיוחד משאר העיירות הקטנות המפוזרות לאורך נהר האברו, בטח ובטח לעיירות אחרות בספרד ובאירופה בכלל.
אבל אין כמו להסתובב, לספוג מעט את האווירה המקומית, לנסות ולדמיין אם בעולם מקביל הייתי נולד פה מה היה קורה...
קצת מחוץ לעיירה נמצאת תחנת רכבת. זה איזשהו קו של פסי רכבת שמתחיל בברצלונה וממשיך אלוהים יודע עד לאן. היא לא הייתה סואנת או עמוסה, ואם אינני טועה יש בסך הכל 3 רכבות לכל כיוון בכל יום
אבל מצד שני שאני מקביל זאת אלינו, דמיינו עיר או יישוב שרחוק ממרכז המדינה, לדוג' טבריה, בית שאן,ירוחם,דימונה וכו'...
ופתאום יש רכבת שמחברת אותם בנסיעה ישירה לגוש דן
הניגודיות הזו, איך עיירה קטנה שחי חיים כל כך שונים מעיר מודרנית כמו ברצלונה, ובכל זאת קיימת תחבורה ציבורית מודרנית שמחברת בין השתיים, אולי זה רק אני אבל זה נראה מעין איזון כל כך טבעי.
לדבריו של ניק חברת החשמל הלאומית של ספרד יש לה בעלות על ה-100 מ' הראשונים משפת גדת הנהר והלאה, כלומר זו קרקע של המדינה בעצם. הם משתמשים בשטח עבור פסי הרכבת ונוסך ישנו איזשהו כביש עפר המשמש לטובת שירות ואחזקה. יש חלקים יותר מתוחזקים, יש כאלה פחות. אבל על פניו נראה כי הדבר מאפשר לכל מי שחפץ להגיע לשפת המים נגישות מוחלטת, בלי איזשהם מלונים או בתי הארחה שלקחו "ביס" מהגישה למים. מצד שני, האמת שיש כמה כאלה, אבל אלו אנשים שלמיטב הבנתי רכשו את הקרקע מהמדינה. וגם במצבים הללו מדובר יחסית על שטח קטן, ובלאו הכי רוב הגדה צפופה בצמחייה שלא מאפשרת נגישות לקו המים.
אם אני זוכר נכון, המחיר הלוך חזור ברכבת מברצלונה ל-Riba Roja באזור ה-30 אירו. שזה כמובן מחיר זעום לעומת ה-200 אירו שאני שילמתי עבור הלוך חזור עם ניק.
סיימתי את השיטוט ברחבי העיירה, כיף לספוג את האווירה כל כך שונה הזו.
12:30 אני פוגש את ניק מחוץ לדירה ומשם מתחיל המסע חזרה הביתה...שלשמחתי עבר בצורה חלקה להפליא.
לסיום ולסיכום:
חוויה כל כך מהנה וייחודית עבורי,מצד אחד תפסתי את הדג שרציתי, מצד שני לא תפסנו איזשהי מפלצת במשקל של 130 ק"ג+ (הכל כמובן יחסי)
כמו כל טיול בחו"ל, הניתוק עם המתרחש בארץ הוא לפעמים אתנחתא נדרשת.
את מצבר שעות הדייג שלי מילאתי בצורה מספקת, הכרתי ונחשפתי לסגנון חיים אחר, ואיך לא תמיד נשאר טעם של עוד...
אני מעריך שמבחינה כספית, כל הטיול מקצה לקצה עלה באזור ה-6000 ₪. אני מאמין שקיימים טיולים יותר זולים, וכאלה שיותר יקרים אבל על פניו לפחות מבחינתי זו הוצאה רציונלית ומחושבת.
אז מי שהצליח לקרוא עד כאן, שאפו.
מי שלא, הכל בסדר מקווה שלפחות תהנו מהתמונות.
לי היה מאוד חשוב לשתף אתכם את החוויות הטיול, גם על מנת לשפוך אור על דייג אחר שלא מתרחש כאן בארץ, ובמקביל אם אתם או דייגים אחרים חושבים על טיול דומה, וצריכים להתייעץ או סתם לשמוע פרטים. אני פה...
.
