תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
7/8/2021 | מרכז - הרצליה | מים מלוחים | שקט עד גלי | מעל 50 מטר | דיג מסירה- ג'יגינג |
תפיסות דגים | ||||
---|---|---|---|---|
שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
17:00 | גיג גדול - כסוף- תודה קובי! | אינטיאס /שולה / אריצולה (סריול אטלנטי) | 1 | 15 |
הדו"ח:

אולי זה השוקלידר, אולי הצבע?
אולי הטיזרים ואולי נפטון החליט לשתף איתי פעולה לאחרונה,
לאחר תקופת יובש לא קצרה...
וכך גם בשבת האחרונה,
מחשבים מסלול מחדש,
התייעצות עם הצוות ויציאת צהריים התפתחה לה לתקרית דייג וכייף של חוויה.
הפעם מפליגים לכיוון השני בדיוק,
הופכים את כל מה שהניב לנו את ההצלחה לאחרונה, יוצאים לג׳גג׳ג את נשמתנו באזור אחר וכך היה...
בשעה 15:00 נוחתים מעל התקלה.
דריפט אחר דריפט,
סט כזה וסט כזה,
מחליפים ג׳יגים,
מנסים מפה ומשם,
חורשים את התקלה מכל כיוון אפשרי.
הפיש מראה פעילות של דגים בעיקר
על הקרקעית, ידוע לנו שכשזו התמונה יהיה לא פשוט, בלשון המעטה...לקבל אכילה.
לאחר שעתיים של ניסיונות אנושים
מחליט בצעד חסר תקדים ועם הסכמה רחבה, להעלות הילוך,
להניח לתקלה ולחזור אליה מאוחר יותר סמוך לשקיעה.
אולי אז הדגים יכנסו למוד של אכילה.
מרימים חכות, מתארגנים ויוצאים לתקלה עמוקה יותר כחמישה ק״מ משם.
רבע שעה ואנחנו מעל התקלה,
המכשיר מראה להקה ששוחה לה בגובה 30 מטר מעל הקרקע,
העומק 90 מטרים.
אבי ממליץ לשים ג׳יגים כבדים,
הדריפט 1.2 קשרים ולעומק הזה
ובשביל שנוכל להקפיץ ורטיקלית
+\-, אין ממש ברירה.
ג׳יג השוקל 200 גרם אינו מתנהג אותו הדבר בעומקים השונים, בעקבות הלחץ האטמוספרי המופעל עליו וכמובן גם על החוט. ולכן המשקל המורגש בעבודה והמרחק עבודה עם הג׳יג לעיתים מתישים.
עיין על המכשיר, מרגיש שאני בדיוק במקום הנכון, פותח את הקשת והג׳יג שוב צולל עד הקרקע.
הפעם המבנה של הדגים על המסך כאילו מבשר לי בברור שאני הולך לחטוף מה זה אכילה..
ודווקא אז שאני הכי עייף...מגיעה האכילה...
מזמן לא הרגשתי כזה כח.
הסלטיגה צורחת והמקל מכופף
עד שהקצה נושק למים...
שניה לפני נחזור לתחילת הדריפט.
אני מזהה את הלהקה בפיש.
עובר אותה ב50 מטרים מול הרוח,
זורק את הג׳יג אל המים וממתין כדקה עד שהוא נוגע בקרקע.
נועל קשת, המקל בחגורה,
מפמפם 80 מטרים בלי שניה הפסקה. היד כואבת, לא מעניין בכלל.
ממשיך בעבודה.
מקפיץ שוב ואחרי 50 מטרים נעצר וחושב לעצמי, צריך הפסקה לתת לשריר לנוח ולהסדיר נשימה...
אהה, והיה חם. ולח. ואיכס.
...הסלטיגה צורחת,
נגיחות מפה ועד הודעה חדשה.
מנסה להשתלט על הדג, לכוון אותו למעלה ולעייף אותו.
5 דקות של מתח ושקט אינסופי שררו בסירה.
רק שלא נאבד אותו,
השד יודע מאיזו סיבה.
זהו, נשברתי...
הספיק לי ואני מרגיש מאושר על שזכיתי בחלקי, מסתכל על אבי ורואה שהוא מוכן עם החגורה.
״קח...״
״...מה?״
״ קח את המקל...״
״...הכל בסדר איתך?״
״כן אחי, יש לך כח לפמפם אותו למעלה?״
״ברור... רק תגיד לי שאתה בסדר״
מעביר לו את המקל והוא כבר יודע את העבודה.
עובד כמו מכונה,
10 דקות ומופיע לו אינטיאס של 15 קילו,
גנץ׳ והשמחה גדולה.
וזה היה פחות או יותר השיא ביציאה,
אחלה ג׳אבר קיבלנו וגם יופי של מלחמה. חוזרים למרינה בהפלגה נוחה, החיוך מרוח על הפנים של כולנו מצד לצד. השלל מכובד.
אפילו שזה רק... דג אחד