אז החלטתי לוותר על הפליי מקיאק לגמרי. נתתי את החכה שלי לדניאל ובתמורה קיבלתי סט BFS, אולטרה לייט לרולר שוכב.
מקל של לומיס, בלאנק מיוצר ביפן, כל השאר בברזיל. 1.52 מטר, 1-6 גרם, אקשן מהיר. התאהבתי במקל הזה. כל כך רגיש, מרגיש כל תקיפה, הכי קטנה שיש. כל רטט ושחייה של הדמוי במים מורגשים, וכל תנועה שלי ישר מתורגמת לתנועה של הדמוי. המקל קצר וזה מה שעושה את ההבדל. אני בכלל אוהב מקלות קצרים בקיאק, פחות סרבול ויותר רגש. אין לי בעיה עם מרחקי זריקה קצרים, אני מגיע בשקט קרוב לדגים בלי צורך להטיל רחוק.
למי שעוד לא התנסה בעבודה על טופווטר עם רולר שוכב, ממליץ בחום. אני יכול להבטיח שמי שינסה, לא ירצה לחזור לרולר עומד. על אחת כמה וכמה כשמדובר בסט בייט פינס. כמובן שיש חסרונות בולטים, שהעיקרי שבהם הוא שצריך לתרגל וללמוד להשתמש נכון ברולר שוכב לז'רז'ור. לפי דעתי, היתרונות עולים על החסרונות - במים מתוקים. למרות שאני אישית נהנה מרולר שוכב גם במלוחים ולא מתכוון לחזור לרולר עומד בזמן הקרוב.
אני מז'רז'ר עם רולר שוכב קצת יותר מעשר שנים. למדתי המון בתקופה הזאת, החלפתי כמה וכמה רולרים וחכות. והיום, אני יודע קצת יותר טוב מה אני רוצה מהסט.
הרולר החדש שלי, רולר בייט פינס סיני, מנגנון מועתק משימנו. זה מנגנון לבלימת השפולה עם מגנטים נעים. כלומר, צנטרפוגה מגנטית. בדרך כלל כאשר שני המנגנונים נמצאים ברולר, הם נפרדים לגמרי אחד מהשני. יש לי רולר אחד כזה, סיני/ברזילאי העתק של אבו גרסיה. ברולר הזה יש גם מנגנון צנטרפוגה וגם מנגנון בלימה מגנטי. אבל המנגנונים נפרדים אחד מהשני. קצת יותר קשה לכוון את הרולר הזה אבל אפשר להגיע איתו לדקויות.
מה שאי אפשר לעשות עם החיקוי של אבו גרסיה (או עם המקור) זה להטיל דמויים ממש קלים של 3 גרם ומטה. בשביל זה צריך רולר בייט פינס. מנגנון בלימת שפולה חזק, שפולה גדולה, רדודה וקלה כמה שאפשר.
הרולר שלי, של חברת צורינויה. שוקל 150 גרם, שלדת קרבון, 10 מייסבים. המקל שוקל 80 גרם. התאהבתי בסט הזה כבר אמרתי…
יום שבת האחרון 21/11/2020 קבענו כמה חברים ללכת לדוג טראירה במאגר בילינגס ליד הבית. יום נעים, קצת קריר, קצת רוחות אבל הכל טוב. יום רע לדיג. חתרנו 20 ק"מ בערך, סרקנו אינסוף נקודות שבעבר הניבו טראירות יפות. וכמעט כלום כל היום. היו מספר תקיפות בבוקר על דמוי צפרדע, וזהו. אף אחד לא תפס שום טראירה. הרבה זורקי רשתות לא חוקיים סרקו את הגדות. והטראירות לא שיתפו פעולה.
הלבשתי מיני צפרדע של 4 גרם על הסט החדש. עפה כמו טיל, רחוק יותר מצפרדעים כבדות ממנה. על הסט לייט היה לי דמוי סיליקון לעומק. מספר תקיפות אבל לא הצלחתי להביא טראירה.
החלטתי לנסות משהו אחר, שמתי את דמוי "אגודל לא" על הבייט פינס. חיפשתי טילפיה או ז'קונדה, מה שיבוא. התוצאות לא איחרו להגיע. תפסתי שלוש ז'קונדה קטנות שישר שוחררו אפילו בלי צילום. יחסית לשעה, כמות ההטלות והמקומות בהם דגנו, היה יום דיג מאוד חלש. יש שם מקומות שבדרך כלל כל הטלה שלישית יוצאת ז'קונדה. כנראה שמזג האוויר ולחץ האוויר השפיעו לרעה. אולי גם דייגי הרשתות.
אחרי הרבה שעות במים, החלטנו להתקפל. על הדרך, אני מציע לחברה לעצור בנקודת הטילפיה שלי. מקום בו אני תמיד מוציא טילפיה, פעם את האמא, פעם את הבת… אני תמיד משחרר אבל הפעם החלטתי לקחת את הטילפיה אם תיתפס. כמובן שמרפי שמע אותי וטילפיה לא תפסתי הפעם. מגיע לנקודה, זריקה ראשונה ויוצאת ז'קונדה. זריקה שנייה והדמוי נתפס בענף בקרקע. חייב להגיע לשחרר וכמובן שאם הייתה טילפיה, כאשר הגעתי לנקודה היא כבר ברחה. ז'קונדה לעומת זאת תמיד נשארת במקום. לא מזיז לה והרבה פעמים הוצאתי זקונדה ממש מתחת לקיאק. עוד כמה הטלות ויוצאות עוד 2 ז'קונדה. טיאגו מגיע לנסות את מזלו, אחר כך גם סרג'יו. אבל רק אני מצליח. דניאל אי שם מאחור מנסה את מזלו בפליי.
אז רק אני תפסתי דגים באותו יום. 6 ז'קונדה, אחת יותר קטנה מהשנייה. מקום מדהים, שקט ומרוחק מכל ההמולה של העיר. היינו במים כמעט 12 שעות רצוף. העמסנו את הרכבים כבר בחושך.
בסרטון, בדיחה ברזילאית לגבי "אגודל לא". מי שיעיין בדוחות העבר שלי, יבין. תרגול פליפ קאסט שלי בבית. ולבסוף, נקודת הטילפיה שלי ושלושת הז'קונדה שנתפסו שם.
תודה שקראתם.
Sent from my iPhone using Tapatalk
שמוכיח את עצמו בינתיים.
