יום שישי בערב בודקים תחזית בכמה מקומות שונים, מזג האוויר מאפשר דיג מקיאק אבל לא דיג מהנה. אני לא אוהב לסבול רק כדי לתפוס דגים. מבחינתי, יצאתי מהעיר, הגעתי למקום ירוק ויפה, שקט, רוגע, כבר הרווחתי, אפילו בלי לתפוס דגים.
מחליטים לשנות כיוון לגמרי, דיג פתיונות מהצוקים, ללא קיאק. שנים שלא דגתי פתיונות, קופץ על ההצעה.
קובע עם דניאל בשעה 7:00 בברטיאוגה, שעתיים נסיעה מהבית. מתכנן מראש שדניאל יאחר ושם שעון מעורר לחמש. מגיע כמה דקות לפני דניאל…
ברטיאוגה היא עיר תיירות על חוף הים, צפונית לסנטוס. עיר יפיפיה, טיילת נחמדה, המון מקומות לדוג והרבה אטרקציות תיירות בסביבה.
חונים מול פיר הדייגים, ליד שוק הדגים. דניאל אומר שלא נדוג בפיר, אלא מאחרי השוק, איפה שהסוחרים זורקים למים שאריות דגים. שם הוא תפס את הדגים הכי גדולים באזור.
נכנסים לחנות דיג, קונים כמה משקולות, קרסים וריגים מוכנים. הריג כולו נירוסטה, מחזיק את הפיתון בתשעים מעלות לחוט הראשי ולא מאפשר שום הסתבכות של חוטים. לא האמנתי שהריג יתפוס כי הקרס יושב ישירות על חוט נירוסטה עבה. מסתבר שטעיתי ובגדול.
חוזרים לשוק, קונים חצי קילו שרימפס ודניאל מוביל אותי לפינה מסריחה ומבודדת אחרי השוק. דגנו שם כחצי שעה, רק אני תפסתי דג אחד קטן בשם קרטינגה. אנחנו צוחקים שהעיר והטיילת כל כך יפים, המון מדשאות ומקומות יפים לדוג בהם ואנחנו מגיעים דווקא לכאן.
מחליטים ללכת לדוג באמת, אני לא הבנתי בדיוק למה דניאל מתכוון עד שכבר היינו באמצע הדרך. מקפלים ציוד והולכים לקחת מעבורת. ברטיאוגה נמצאת על הים, חצי ממנה על חופים חוליים של האוקיאנוס, וחצי על תעלה ענקית שמפרידה בינה לבין גוארוז׳ה, תעלת ברטיאוגה. זו תעלה באורך 20 ק״מ שמתחילה בברטיאוגה ונגמרת בסנטוס. עולים על המעבורת בחינם להולכי רגל, תוך חמש דקות אנחנו בצד השני של התעלה.
אני חושב שאנחנו פשוט הולכים לדוג בצד השני ואז אני מגלה שאנחנו בכלל לא קרובים. יש לנו שעה הליכה עד לנקודה.
נכנסים לשביל בתוך היער. השביל עולה ועולה על רכס הרים ולאחר מכן יורד חזרה בצד השני של האי. אני כבר שומע את הגלים של האוקיאנוס ומתרגש.
יוצאים מהיער ופתאום נפתח מולנו חוף חולי ענק של כמה קילומטרים, בשני צידיו תחום ביערות שיורדים ישר אל האוקיאנוס. מחזה מדהים!
אני מוריד נעליים ואנחנו הולכים צפונה על החול. הולכים והולכים ומגיעים לצוקים. מטפסים על הסלעים בזהירות, אין שום שביל מסודר ונפילה לאוקיינוס לא תהיה סימפטית. הולכים לאורך הצוקים, חלק מהמקומות מאוד תלולים, צרים וקצת מסוכנים. הולכים עד שהדרך לא מאפשרת לנו ללכת עוד בלי לקחת סיכון גבוה מידי.
״זאת הנקודה!״ דניאל אומר.
מארגנים ציוד, מעמיסים פתיונות ותוך כמה דקות אני כבר תופס לוקוס ראשון. תופסים דגים בלי סוף, לפחות ארבע מינים שונים שאני לא זוכר כרגע את השמות שלהם בפורטוגזית.
לאחר הדג העשירי בערך, כבר איבדתי את הספירה. כל הדגים חזרו למים, חלקם צולמו, חלקם לא. כל הדגים היו קטנים יחסית. היו מספר תקיפות של דגים גדולים אבל לא הצלחנו להעלות שום דג גדול עד אלינו.
נשארנו שם כמה שעות, עד סביבות השעה שתיים וחצי ואז התקפלנו. שעה וקצת הליכה חזרה עד המעבורת. חצינו שוב את התעלה והלכנו לאכול ארוחת צהרים מאוחרת.
לאחר האוכל, חזרנו לנקודה המסריחה מאחרי השוק. אני תפסתי עוד שלושה דגים קטנים ודניאל לא תפס כלום. נשארנו שם עד שירד החושך, ואז נשארנו עוד… אני החלטתי להתקפל בשבע וחצי בערב ודניאל נשאר שם עוד. זו השעה שדגי הבגרי מגיעים לאכול. נכון לעכשיו, אני כותב את הדוח בלי לדעת אם דניאל תפס או לא בגרי גדול. אדע מחר בבוקר.
תודה שקראתם.

סרטון מהיום:
https://youtu.be/sDzNFb1Kk3M
Sent from my iPhone using Tapatalk