קבענו לצאת כמה חברים, הפעם משהו שונה, דיג לאורך הצוקים. ביום יפה יוצא שם מגוון דגים טרופים בגדלים נחמדים. חברה הוציאו שם תרנגול ומרו ענק שבוע שעבר.
אז נכנסנו לווינדגורו לבדוק תחזית. קצת מבלבל אבל סימנים שיהיה יום טוב לדיג, שמש וחם, רוחות לא חזקות, גובה גלים, גאות ושפל, הכל טוב. אבל, התראה על סערה שאמורה להיכנס רק בערב בסוף היום.
מרחק שעה וחצי נסיעה מהבית, אני מגיע באיחור מתוכנן ואומר לחברה שאפגוש אותם במים. בדרך כבר מבין שאין מה להיכנס, רוחות מטורפות לוקחות לי את האוטו עם הקיאק ודוחפות אותי לנתיב השני בפתאומיות.
הסערה החליטה להקדים והגיעה ממש בפתאומיות. מסתבר שכאשר החברה הגיעו הים היה שטוח לגמרי. נכנסו, ותוך כמה דקות עוד לפני שבאמת הספיקו להתרחק מהחוף (למזלם) התחילה הסערה. לא יודע איך, אבל כולם הצליחו לחזור בלי להתהפך. היה פה הרבה מזל.
חושבים מה עושים, כבר הגענו עד הלום, כבר שילמנו דלק וכביש אגרה יקר, חבל לחזור.
אני מציע ללכת לריו פרטו (הנהר השחור) במרחק שעה נסיעה מאיתנו. פעם אחרונה שדגתי שם הייתה ב 2013. נוסעים, מקסימום עשינו טיול וראינו נהר יפיפה. עוד כביש אגרה, הפעם יותר זול. כל הדרך המהירות המותרת משתנה בין 80-60, וכמובן שכל שינוי כזה גורר אחריו מצלמת מהירות, בדיוק כדי לתפוס את מי שלא הספיק לעקוב. מציק אבל זו ברזיל, מקווה שלא צילמו אותי.
מגיעים ופתאום מתחיל גשם. לא מתרגשים, מארגנים את הקיאקים ויוצאים. אני כבר יודע שהגשם חזק אבל תוך עשר דקות הוא יפסק. ואכן זה מה שקורה, שלוש פעמים במהלך היום.
כולם הגיעו עם ג׳יגים לדיג בצוקים ולא לכולם היו דמויים לדוג בנהר. אני מחלק למי שאין לו ויוצאים לדרך. המקום מדהים! מרחק כ 15 ק״מ מהחוף, מים מליחים, גאות ושפל מורגשים אבל מגוון גדול של צמחיה. לא רק מנגרובים משעממים שמוכרים באזור החוף. הנהר פשוט יפיפה. הכל ירוק ומדהים. לא קר ולא חם מידי, אם היינו מתכננים טוב יותר גם היו נתפסים יותר דגים.
הדגים באזור הזה מאוד מושפעים מגאות ושפל. נתפסים טוב בתחילת ובסוף יום בזמן שיא הגאות או שיא השפל. לא תמיד יש קורלציה בין שני הגורמים האלו לכן, אם רוצים לתפוס דגים, צריך לתכנן מראש מתי נכנסים. כמובן שאנחנו באנו באופן ספונטני בלי יותר מידי ציפיות.
אני תופס דג ראשון, רובלו קטן שמקבל תמונה ומיד משוחרר. סמוקה (שם חיבה של סמואל) תופס קורבינה קטנטנה על ג׳יג שגם כמובן משוחררת. ומשם ממשיכים במורד הנהר ואז במעלה הנהר. מקום מדהים כבר אמרתי. שקט, כמעט ללא בתים והמון טבע יפה. נכנסנו בסוף שיא הגאות. אחרי שני הדגים האלו, זרזרנו שעות בלי לתפוס כלום. אבל המקום היה שווה את זה, לפחות מבחינתי.
אני זוכר במעורפל נקודה בה יצאו דגים נחמדים. החברה כבר רוצים לחזור, אני לוחץ ואומר שאנחנו עשר דקות חתירה מהמקום. קצת חוששים לחזור נגד כיוון הזרם אבל אני מרגיע. כדי לא לאכזב אני מתרץ מראש שלא הייתי עם שעון על היד ואולי יקח רבע שעה להגיע. תוך פחות מחמש דקות אנחנו בנקודה, קצת צוחקים עלי אבל הבטחתי וקיימתי. גם זכרתי בדיוק לאיזו שלוחה להיכנס אבל משהו נראה לי מוזר. זכור לי שהשלוחה המשיכה 50 מטרים וזהו, עצים וצמחיה סגרו את הדרך ואי אפשר היה להמשיך (ב 2013). השלוחה לא נסגרת, פתאום היא נפתחת ופתאום אנחנו מוצאים את עצמנו מול הנקודה ממנה יצאנו. כולם צוחקים עלי ולא מאמינים לי שבכלל הייתי במקום בעבר. כמובן שהכל בצחוק וכמובן שהייתי במקום וזכרתי אותו בדיוק עד רמת העיקול. כנראה שהמקומיים פתחו את הקטע הזה, לא יודע בדיוק למה, אולי כדי לקצר גישה. ניצלנו את הקיצור וכבר החלטנו לחזור. על הדרך, השפל מתחיל ונותן לנו זרם גבי לסרוק את הגדות בלי לדעת בפדלים. ממש לקראת הסוף, סרג’יו תופס רובלו בגודל של מחזיק מפתחות. דניאל לשם שינוי לא תפס כלום היום וגם לא רוג׳ריו.
אהה והלוטרה, אז בזמן שכולם ירדו בנהר, אני החלפתי דמוי והזרם לקח אותי רחוק מכולם במעלה הנהר. אני מרים ראש ורואה במרחק 20 מטר ממני משהו שנראה לי כמו עכברוש גדול שוחה במים. פתאום העכברוש קופץ ואני רואה לוטרה יפיפיה שוחה לא רחוק ממני, עולה על הגדה ונעלמת בין העצים. מחזה מדהים. זו פעם שניה שאני רואה לוטרה בטבע כאשר הפעם הראשונה הייתה גם כן בנהר הזה במרחק 15 ק״מ בערך מאיפה שהייתי עכשיו. לצערי, הפעם לא הספקתי לצלם את הלוטרה. פעם קודמת הלוטרה ממש שחתה כמה דקות ביננו, קיבלה חתיכת בוק וסרטון וידאו. אני דווקא מעדיף את זה שהלוטרה יותר פוחדת מבני אדם ושומרת מרחק.
Sent from my iPhone using Tapatalk