התחלתי לעשן לפני הצבא , בקיבוץ (נחלאי), כנראה כדי להיות אין או כדי להוכיח לעצמי שאני מסוגל להתגבר על
הרגשת הגועל

עשיתי הפסקות פה ושם , כדי להוכיח לעצמי שאני יכול אם רק ארצה , להפסיק מתי
שארצה ! (מוכר?)

וכשרציתי להפסיק באמת וממש , זה לא פשוט בכלל

מפסיק שבוע , לוקח סיגריה ממישהוא , רק סיגריה
לסוף המשמרת, ומהר מאוד מוצא את עצמי דופק פרסה וחוזר לפיצוציה לקחת קופסה.

בדואי במילואים לחץ לי עם הציפורן בתוך האוזן, אמר זהוא אתה לא תוכל לעשן עכשיו, הוא השתחרר למחרת ,
ואני חזרתי לעשן באותו רגע ממש.

"ניקורט" ? פחח.. הכמות הקטנה הייתי לוקח ארבע ביחד , נגמרה החפיסה ביום אחד. הכמות הגדולה יותר של
החומר , שתיים שתיים הייתי לוקח , רק היה עושה לי עיקצוצים בפה וסיגריות חופשי , זרקתי גם את זה.

כל פעם שהייתי חולה , אומר זאת הזדמנות אחרי יומים שלושה בבית בלי סיגריות , נמשיך אם האנרציה !
וכל פעם שוב מעשן!

בגיל ארבעים קיבלתי מתנה מאישתי שתחייה, ספר "הדרך הקלה להפסיק לעשן".

הספר ישב בודד חצי שנה , לקחתי אותו לעבודה , שיהייה .

מדי פעם הייתי מציץ בו , קורא פרק או שתיים (פרקים של שושה ארבע עמודים).
הגעתי לאמצע הספר , לכל אורך הספר הכותב (מעשן כבד לשעבר) מדגיש ואומר : "אתה לא מפסיק לעשן עד
שגמרת לקרוא את כל הספר, ואז אתה מחליט מתי להפסיק ועושה לעצמך איזה טקס כזה להפסקת העישון"
באמצע הספר יש פרק שמדבר על הנזק הפיזי לגוף, הכותב אומר שאינו דוגל בשיטת ההפחדה , אבל אינו יכול
להתעלם מזה ולכן הקדיש פרק לנושא.

(בכל תקופת הקריאה אני מעשן כאילו אין מחר! (אמר מותר וזה גם אולי הסוף של העישון שלי?))
בתום קריאת הפרק הזה עזבתי את הספר לתקופה .(זה פרק שכולו גועל נפש מזעזע)

כשלושה ארבע חודשים לאחר מכן, מתחיל שוב לעיין על בסיס קבוע בספר, עובר את ה'שוקינג' פרק , נשאר לי
אולי איזה רבע ספר (נדמה לי שכולו בסביבות שלוש מאות עמוד) קבלתי דלקת בדרכי השתן, שלושה ימים בבית
גמרתי לקרוא את הספר. (שלושה ימים בלי עישון , גומל בליבי החלטה שאני לא צריך את הטקס של הפסקת
העישון) אישפוז של עוד ארבע ימים , ועכשיו אני טוחן גרעינים שחורים בלי הפסקה.

ועכשיו יש להתרגל שאני לא מעשן, כן כן זה גם הרגל שצריך לסגל , הרי רוב רובו של העישון הוא הרגל.
נס קפה ? אז בלי חלב !
קפה ? אז בלי סוכר !
וכל מיני כאלה דברים , כדי שאוכל לשנות את ההרגלים שבאים עם הסיגריות.

וזהוא ! הפסקתי לעשן .

לא הפסקה (אשליה ש..)
לא להוריד כמות (זה כאילו לא)
לא מנסה להפסיק (חוסר ביטחון שמשאיר אופצית מילוט !)
פשוט הפסקתי לעשן , ומאותו רגע הפכתי למעשן לשעבר, תמיד מעשן לשעבר, גם ברישום בביטוח , גם
בהיסטוריה הרפואית, תמיד מעשן לשעבר.

אחרי שלושה שבועות , (קראתי איפה שהוא שמנסים דבר חדש) , אחרי שלושה שבועות אפשר כבר
להתרגל אליו.

אחרי זמן מועט שמתי לב שאני עולה מדרגות למשל עם שק מלט לדוגמה ובסוף כמעט שלא מתנשף!

וכל מיני דוגמואת כאלה של מאמץ פיזי שאני עושה בקלי קלות , גם,"ח'ווה וש'ווה " פשוט הלב רגיל לקבל ואח'ד זץ
של ניקוטין והוא באחלה כושר ! (הלב) וגם ריחות וטעמים שקודם בקושי נהנתי מהם עכשיו פשוט תענוג!

אחרי שמונה או עשר חודשים העניין עם הלב הסתדר ושוב צריך להתאמץ קצת יותר בפיזי,(גם ב"ח'ווה וש'ווה")
ואחרי כמה חודשים נוספים , אפשר לומר שנה וחצי אחרי הפסקת העישון, נתגלה חוסר תפקוד
של בלוטת הטריס . הרופאים אומרים שהגוף צריך לעבור טראומה כדי שזה יקרה בגיל כל כך צעיר, ולא מוכנים
לקבל הפסקת עישון כטראומה ,( יכול להיות שזה משהוא אחר )אני חושב שהפסקת עישון זאת ואח'ד טראומה!
אם זה נכון או לא החלפתי את הסיגריות בכדורים שיאזנו את תפקוד בלוטת הטריס. לא נורא מתרגלים.
אבל בסך הכל בלי סיגריות יש איכות חיים אחרת זאת אומר באחריות וזה מנסיון.
ואסיים באנקדותה
חלק מהזמן שעישנתי , נהנתי מחלק מהסיגריות שעישנתי , אבל את ה'שאנטי' שתפסתי תפסתי מבלי שעישנתי.

אה גם שחכתי לציין שעליתי שש עשרה קילו, בשנה וחצי הראשונים וגם ירדתי שמונה (הייתי דוק כמו אביחי חח..)