| תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
| 6/7/2020 | כנרת - מערב | מים מתוקים | רגוע ונמוך | 0 - 10 מטר | דיג במתוקים - ז'רז'ור |
| תפיסות דגים | ||||
|---|---|---|---|---|
| שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
| 17:40 | גיג קטן - Magor Craft Micro Jigpara 7gr | בינית גדולת קשקש (אישרי/קישרי) | 1 | 300 גרם |
| 20:00 | גיג קטן - Magor Craft Micro Jigpara 7gr | בינית גדולת קשקש (אישרי/קישרי) | 1 | 1500 גרם |
הדו"ח:
בס"ד
הכל מתחיל בבוקר שגרתי, ואחרי תפילת שחרית, וארוחת הבוקר, חבר שואל אם אני רוצה לבוא לכינרת לדייג. אני שקצת חושש בגלל הכתף שלי מחליט לזרום. ועל הדרך אני שואל חבר נוסף אם רוצה להצטרף והחבר תוך 2 דקות משנה תוכניות שקבע לעצמו ומחליט להצטרף גם כן. בזריזות מתארגנים על ציוד, ולא עוברת לה שעה ואנחנו כבר באוטו עם מזגן נוסעים צפונה. שני החברים התארגנו להם בנוסף עם אוכל למהלך היום. כששאלו אותי מה הבאתי לאכול, אמרתי שאני בונה על דג טרי
, כך שחוץ ממים לא הבאתי איתי כלום.היעד החופים המערביים. כשהחוף האהוב עלי הוא חוף הדקל. הגענו בסביבות השעה 14:00. כשנכנסים לטבריה, עוצרים דבר ראשון אצל רבי עקיבא והרמח"ל לתפילה וקריאת תהילים ומשם לחוף.
אני ששנתיים לא הייתי בצפון, נדהם לחלוטין מהכינרת. איזה יופי לראות אותה ככה מלאה - ישתבח שמו לעד.
ואז כמובן אני רואה שכל הנקודות שאני רגיל לשבת בהם פשוט מכוסות מים לחלוטין. בינתיים רואים מישהו מוציא קרפיון חביב ביותר על קפיץ - מעריך אותו 2 עד 3 קילו, מה שמעורר את התיאבון אצל החברים.
אני מחליט לחשב מסלול מחדש ומתחיל לעבור בין חופים למצוא נקודה שקטה ועם עומק. חמי טבריה היתה אחת האפשרויות, אבל פשוט מעצבן לראות את המקום מלוכלך ככה. אין מטר אחד שאין בו לכלוך זרוק. גם החברים העדיפו מקום נקי שאפשר להתמקם בו בכיף. אז מתלבט בין כמה נקודות ולבסוף, בסביבות השעה 16:00, ואנחנו מחליטים כולנו על מקום שיתאים לשלושתנו לעמוד במרווחים ובנחת בלי הפרעות.
הדייג התחיל פשוט בשקט מפתיע. מצד אחד רואים במים חתיכות יפות של דגים. שללא ספק מעלות את רף הציפיות להיום. אבל גם כשאני מעביר דרכם את הדמויים אין שום התענינות מצדם. אין אכילות, אין נגיעות פשוט כלום - זה ממש הפתיע אותי. ואחרי הכל מדובר במקום שהייתי בו פעמיים שלוש ומעולם לא התאכזבתי בו.
אחרי הדמוי הראשון שלא נותן תוצאות אני מחליט להעביר לדמוי אחר ספציפי שאני מכיר שעובד. מחפש את הקופסא וקולט ששכחתי את הקופסת דמויים המעולה בבית (כשסידרתי לי את הקופסאות של מה לקחת ומה לא לקחת העברתי דמויים מאחד לשני. ובטעות שמתי בתיק את הקופסא עם הדמויים שאני לא צריך (לדוגמא דמויים עם משקלים גבוהים ממה שהטסט של החכה). ואי, זה היה רגע מבאס לחלוטין. אבל משנסים מותנים ומחליטים שעם מה שיש לנו בע"ה אנחנו ננצח.
אז החלפתי דמויים בקצב - אני חושב ששברתי שיא של החלפת דמויים ליום. ניסיתי ג'יגים בשלל צבעים כסוף, תכלת, צהוב, ירוק. אחרי הג'יגים החלפתי לבובות, גם שם ניסיתי קטנות, בינוניות, צהובות, ורודות ומה לא. אחר כך עברתי לסיליקון צהוב שהיה לי. גם איתו פשוט שקט. מה קורה פה??? אה, כמעט שכחתי, ניסיתי גם ציקדות בשלל צבעים.
בחצי השעה הראשונה דייגים נוספים התחילו להגיע. ואני קולט שקט תעשייתי מכולם. אין תפיסות לאף אחד.
באיזשהו שלב אני מעביר לג'יג קטן של jigpara 7 גרם בצבע ורוד, זורק כמה זריקות וסוף סוף נעילה.
עולה לה בינית קטנה, נתנה פייט קטנטן וחמוד, בשחרור שלו, מהתפיסה שלי על הגוף שלו בשביל להוציא ממנו את הקרס, יצא ממנו נוזל לבן, כך שהבנתי שמדובר כאן בזכר. החברים שמחים שאולי עכשיו יתחיל האקשן. ואני קולט שאנשים שהסתכלו על הדמוי, החלו לשנות גם לדמוי ורוד שאולי יביא איתו את המזל.
אבל... מחשבות לחוד ומעשים לחוד... מכאן מתחיל לו שקט נוסף, ארוך ומייאש. אין כלום. שקט. השעה 19:00 מגיעה ודייגים מתחילים להתקפל. שומע משפטים מאנשים יום אסל יום בסל. וכל דייג שיוצא מנחם את עצמו בכך שלאף אחד אין תפיסות. אבל אצלי "צרת רבים נחמת שוטים" היא אף פעם לא מתקבלת.
השעה 19:30 מגיעה, ואני ושני החברים נמצאים לבד במקום. החברים, דרך אגב, בסיבות השעה 18:30 עברו להם לתירס עם משקולת קטנה וחגגו להם על מושטים קטנים שחזרו כמובן לגדול.
השעה 19:40, חייב להתפלל מנחה, יורד מהסלע ומתפלל. מבקש בתפילה גם על איזה דג חביב שינחם את היום. מסיים תפילה וחוזר לדייג. הפעם זז 3 או 4 סלעים הצידה. מחזיר לו את הגיג' הורוד שתפס מקודם. ועם החשכה, מוסיף כמה בקשות מבורא עולם שלא נחזור הביתה עם תפיסה של בינית אחת קטנה. ובאמת אז, כשחשבתי שזהו ואני כבר חושב על קיפול ציוד... מגיעה לה משיכת חוט טובה. הפעם אני מרגיש שזה לא בינית קטנה. היא כמובן מושכת לסלעים, אני מצד שני סוגר יותר את הקלאץ ודואג למשוך, כך שהראש של הדג יהיה מחוץ למים. מעלה אותה לאט לאט במים. כשאני זהיר (עובד עם חוט דק של 4 ליברות). מבקש מאחד החברים את הרשת הרמה. בינתיים הדג צולל טיפה מטה שוב ומנסה בכל הכח לחזור לסלעים. אחרי 3 דקות שמסתדרים עם הרשת, ויורדים בסלעים בזהירות רבה (אחרי הכל טיפה חשוך כבר, ואין ממש תאורה במקום) מצליחים להוציא את הדג מהמים, ישירות לסל.
נשמתי לרווחה, זה היה שווה את כל השקט שהיה לפניו. אין לי משקל, ומי שמכיר אותי, גם ללא מצלמה (בכוונה) אבל ללא ספק הפעם הבינית היתה יותר גדולה ושמנה באופן משמעותי מפעמים קודמות מעריך אותה כקילו וחצי לערך. המשכתי עוד 15 דקות בניסיונות שאולי עכשיו הגדולים יוצאים לאכול, אבל זה המשיך לו עם שקט, ויאללה מחליטים שמספיק להיום.
עוד כשאני על האבנים אני עושה איקג'מי לבינית, חותעים בין הזימים לניקוד הדם, מנקים אותה (מגלים שזוהי נקבה כי היו לה מלא ביצים בפנים), מוציאים קשקשים, הכל על המים, כשהסרטנים טורפים את הקרביים של הדג. אוספים כמה עצים, מדליקים אש, לוקחים ענף עץ דק, מגלפים אותו במהירות עם סכין טוב, ומכינים ממנו שיפוד. מעבירים אותו בדג ומניחים אותו מעל האש. 10 דקות והדג מוכן. אחד החברים ממש התפלא על ההתארגנות כי ידע שבאתי ללא כלים וללא מנגל. ובסופו של דבר הדג יצא מעדן.
יושבים עוד חצי שעה ככה בכיף כשכולנו מסריחים מהעשן של האש. דואגים לכבות אותה לפני שהולכים, עולים לאוטו וחוזרים הביתה.
יום יחסית קצר אבל מספק מעל ומעבר. חויה כיפית עם דג טרי כמו שתכננתי לי בתחילת היום.
וזהו, סוף סוף יום דייג מרגיע (אחרי שנתיים של הפסקה מאולצת וכואבת), נשברו להם עם שיא בינית בשבילי, שמקווה שבמהרה ישבר שוב.
מה שנראה במשך 4 שעות יאוש מוחלט, הפך להיות יום עם שבירת שיא. אין ספק שציפיתי ליותר אבל אני לא מתלונן.
מעניין אם בגלל שהביניות עם ביצים, אם זוהי הסיבה לשקט. בגדול מעולם לא ראיתי דגים כאלו גדולים שמגיעים עד פני המים, ומצד שני שככה אין התענינות מצד הדגים.
אשמח להסבר מהחברים המנוסים שמבינים בזה.
טוב, שוב יצא לי ארוך. אבל זה צריך לפצות על שנתיים בלי שום דוח דייג ממני...
)
