תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
1/5/2020 | דרום - אשדוד | מים מלוחים | רגוע ונמוך | 0 - 10 מטר | דיג חופי בים - פתיונות (סרף) |
תפיסות דגים | ||||
---|---|---|---|---|
שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
7:00 | דג חי - | כריש | 1 | XXL |
הדו"ח:
הדו"ח מועלה בעילום שם לבקשת החבר
וואו, מאיפה בכלל מתחילים??
אז נתחיל בזה שאני לא חושש להיחשף בגלל הרשויות אלא בגלל הקורונה אך אשמור לעצמי את הסיבה ברשותכם.
ועכשיו ניגש לעניין שלשמו התכנסנו:
יום-יומיים לפני היציאה אני מקבל עדכון באחת מקבוצות הווצאפ בה אני חבר מנער בשם לירון שתפס כריש כולל תמונה נהדרת שהוציאה לי את העיניים והפכה לי את הבטן- מת להוציא דג באמת גדול!
פניתי ללירון בפרטי וביקשתי מידע על הציוד, החוויה וכו'. הוקסמתי לגמרי. נראה לי לגמרי חלום.
בנקודה הזו תרשו לי רגע לעצור את הסיפור שלי ולפרגן ללירון-
לירון בן 15.5, דייג בנשמה מגיל 4.
תמונה של לירון עם הכריש שתפס:
קישור לסרטון של התפיסה והשחרור של לירון:
ממה שאני רואה בסרטון עושה רושם של מי שיודע מה הוא עושה ועובד נכון מאוד עם הציוד מול הדג. פימפום נכון והחפה יפה.
גם על אהבתו לחי אני לא חושב שניתן לערער כשרואים את הסירטון.
אני מזכיר שוב - מדובר בנער בן 15.5 !! כאבא לילדים בגיל דומה אני נפעם לראות את העצמאות והבגרות שלו.
לירון שאפו ענק!
חוזר לסיפור שלי..
סוגר עם אשתי שאני יוצא לדיג זריחה. די, חייב כבר אויר אחרי חודש וחצי בבית (אבל ממש רק בבית).
אחד הבנים שלי רוצה להצטרף אבל החלטתי שהפעם לא (גם בגלל הקורונה, גם עניין הפקחים שאני מראש לא מתכוון להעמיד את הבן שלי בסיטואציה כזו כמו שכבר ראיתי ברשתות החברתיות שמוציאים את השוטרים רע ומשתמשים בילדים כ"מגן אנושי" נגד קנסות. ביזיון להורים שעושים את זה! וגם בגלל הלימודים).
בראש שלי כבר יש תוכנית או מדוייק יותר פנטזיה- אני לוקח ציוד ז'ירז'ור קל-בינוני וציוד אינטיאסים. מוציא טרכון, תופר חי על סט האינטיאס ומביא דג גדול. ככה פשוט.
מעמיס כבר בלילה ציוד לרכב בעזרת הבן שלי ושם שעון ל3 בבוקר. גם ככה יש מעל שעה נסיעה.
כמו כל לילה לפני דיג אני מתעורר כמה פעמים בבעתה שאולי פספסתי את השעון והפרפרים בבטן לא מפסיקים... בטח אחרי כל כך הרבה זמן בלי אויר מלוח והרבה ציוד חדש לחנוך (שחיכיתי לו הרבה זמן וטרם ראה ים)
מגיע לים לקראת 5 ומתחיל לארגן ציוד.
5:35 בערך ויש טרכון חביב
פותח את סט האינטיאס, שם משקולת, חרוז, מחבר בניה מוכנה מראש מחוט אסיסט 200 ליברה (כן זה די פסיכי) עם 2 קרסים – 8/0 היבוסה והשני אני לא זוכר איזה אבל קטנה יותר. נראה לי 6/0.
(כן, לא הכנתי מראש את הסט כי עוד הייתי סקפטי אם יבוא לי בכלל טרכון)
תופר את הטרכון- קרס גדולה בצד הגב קרוב לראש וקרס שניה בצד הגב השני קרוב יותר לזנב.
את הקרסים תפרתי כך שהטורף תוקף מקדימה.
מטיל את החכה למרחק לא גדול במיוחד, מניח בסטנד, פותח הרבה קלאצ' וחוזר לז'רז'ר.
6:20, משמאלי אני רואה מישהו במלחמה שלהערכתי מתמודד עם כריש ולאט לאט מצמצם לכיווני.
אני מניח את מקל הז'ירז'ור בצד ואוסף את החוט בסט האינטיאס כדי לא לייצר מצב שנסתבך וגם לנצל את זה לזריקה רחוקה יותר.
הטרכון עוד חי אבל שיפרתי את התפירה שלו.
בינתיים לבחור משמאלי ברח הדג\קרע.
אני מטיל שוב. הפעם ההטלה טובה יותר ואני משיג איזה מרחק של כ20 מ' להערכתי. מספק מבחינתי.
6:35 אני מוציא טרכון נוסף ותוך כדי שאני מנסה לשחרר אותו מהמשולשות (בלע אחולבלוע את כל המשולשת) נקרע לי חוט הבד איזה מטר שניים מעל החיבור לפלורו. ממש מוזר, חוט חדש לגמרי ורולר חדש לגמרי. לא מספיק לעשות קשירה מחודשת לפלורו ו... מישהו בא לבקר... בזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז צלצולי פעמון והתרגשות מטורפת. זה חייב להיות משהו גדול.
אין צורך אפילו בהוקסט כי הברנש פתח מבערים ודוהר כאילו אין מחר (הוא לא ידע שאני משחרר אחרי התפיסה חחח). חותך חזק ימינה לרוחב החוף והמז'רז'רים מתחילים להרים חכות וחלקם מסתבכים איתי. אני מתחיל לצמצם לכיוונו. חתיכת כח יש לדבר הזה, בחיים לא הרגשתי דבר כזה..
מפמפם אותו אחרי שהוא עוצר והוא מצידו נותן לי טיפה לגרור אותו ויוצא למקצה נוסף.
תוך כדי צמצום לכיוונו אני מזהה חבר שרץ מהכיוון שלו לכיווני לתת יד.
עושה לי כמה תמונות זריז ואני מעריך שהברנש די קרוב (להערכתי לא יותר מ50 מ').
מעביר לחבר את המקל כי הרג לי את הגב וגם שיהנה גם הוא מהחוויה והתחושה כי זה לא משהו שקורה כל יום. בטח לא לדייגי חוף.
פתיחת מבערים נוספת ושלום שלום... הוא קורע את הבניה מעל הקרס העליונה. וכמו שציינתי זה חוט אסיסט משוגע 200lb של YGK...
אני בחיוך מאוזן לאוזן. לא אכפת לי בכלל שהוא ברח ואין לי אפילו קמצוץ של תחושה לא טובה על זה שזה קרה בידיים של החבר. אני מאושר עד מעל הגג.
מודה לחבר שחוזר לציוד שלו וקושר בניה חדשה מוכנה מראש. תופר טרכון אחר (בינתיים נתפסו כמה פריטים), הטלה יפה למרחק דומה לקודם, פעמון חדש (אין לי מושג איפה הלך הקודם) וחזרה לסטנד.
זה הרגיש ממש ארוך ואני בטוח שמי שקורה את מה שכתבתי גם מרגיש ככה אבל השעון מראה שכל הסרט הזה מרגע צילצול הפעמון ועד לקריעה לקח 6 דקות בלבד...
עוברות 20 דק', עוד דקה 7:00. זריקה עם מקל הז'ירז'ור והג'יג החליט שלא בא לו יותר ויצא לשחות בעמוקים.. לזעזאל, מה יש לחוט הזה שנקרע לי כל הזמן?? הולך לציוד לחבר פלורו חדש ו...פיצוץ משוגע על המקל שמשתחווה חזק למים למרות שהקלאץ' פתוח ברובו. הפעמון כמובן העיר את תשומת ליבי לכך ואני שממש צמוד למקל עסוק בקשירת הפלורו מרים את העיניים ולא מחמיץ את ההופעה
הפעם אני יותר באיזי.. שולף את הפלאפון ומצלם את הרולר מזמר והמקל מקופל.. מישהו שעמד איזה 5-10 מטר ממני קולט את הכיפוף במקל וצועק לי להרים כבר ולמה אני מחכה אבל אני לא בלחץ, סוגר טיפה קלאץ' ונותן לו לרוץ. נראה שסגירת הקלאץ' לא ממש עשתה עליו רושם כי קצב יציאת החוט לא ממש השתנה והוא חותך לרוחב החוף את כל הדייגים. הרכבת דוהרת ללא מעצורים. אחרי כמה שניות וכמה עשרות מטרים של חוט (בשקט מעל מאה לדעתי) עצירה. מרים את המקל ומנסה לפמפם אבל .. קיר! לא זז מילימטר. מנסה שוב והקטר התעורר.. דופק ספרינט נוסף ואני מבסוווווט. הגב כבר כואב, אני עייף אבל הוא רץ...
אני מתחיל לצמצם אליו בהליכה כי לרוץ אני לא יכול. גם בריאותית וגם הגב והעייפות. בנוסף לזה כל כמה מטרים דייג שהחוט שלו איכשהו על החוט שלי וצריך להמתין שישחרר. מרחוק צועקים לי "בוא כבר, תקעת אותנו!" וכדו'. דייג אחד בא אלי בריצה ואומר לי "אחי תן לי אני יוציא לך אותו".
-"באמשך? למה שאתן לך? א. בדיוק בשביל זה באתי. ב. אני לא מכיר אותך בכלל. חכה בסבלנות. זה לא שאני מתעלם, פשוט יש עוד כמה דייגים בדרך עד שאגיע אליך והנה אחד אפילו עם טרכון מחובר לג'יג על החוט שלי..",
-"טוב תזדרז כי כולנו תקועים".
-"אני משתדל אחי, קצת סבלנות. אני מתנצל אבל זה לא שיש לי שליטה על לאן וכמה ירוץ הברנש מהצד השני של החוט".
עוד כמה מטרים ואני מגיע לחבר שרץ קודם לעזור לי. הוא והדייג שרץ אלי בהיסטריה מסובכים יחד על החוט שלי. אבל ממש מסובכים. לא ממש מצליחים לשחרר את הפלונטר.
אני מעביר את המקל לחבר שלי וניגש לנסות לשחרר את הפלונטר אבל אין סיכוי, זה ממש מסובך וצריך להזהר לא להחזיק את החוט הראשי שלי כי הברנש עוד דופק ספרינטים מידי פעם ולא ממש כיף להחזיק חוט בד או כל חוט כשהוא רץ לך ביד בכח ומהירות כאלו. בלית ברירה ובהבנה חתכנו את החוטים שלהם. התנצלתי כמובן ואם מישהו מהם קורא כאן אז אני שוב מתנצל.
עוד כמה מטרים צפונה ונגמר לי כבר הכח להמשיך לצעוד. הגב ממש כאב אז הפסקתי לצעוד ופימפמתי אותו אלי. הרגשתי שכבר "שברתי את הקיר" והוא סובב חרטום אלי ועכשיו אני מצליח לגרור אותו. לאט לאט..
כמה דקות והוא כבר קרוב. אנחנו מזהים את שרגא מתקרב בסיום הדיג שלו:
- "מה עניינים שרגא, מה קורה? אתה מצלם?"
–"כן בטח, תגיד לי אם אתה רוצה או לא רוצה שאעלה את זה ליוטיוב".
סגרנו שהוא מעלה אבל ללא השם שלי או הפנים שלי ותודה לשרגא גם על התיעוד וגם על כך שכיבד את רצוני.
נראה לי שכבר הארכתי מספיק ומהשלב הזה יש כבר את הסירטון של שרגא אז בראשי פרקים:
הכריש כבר צמוד לריף\חוף אבל אין גלים כדי לעשות לו החפה ואני לא מצליח לגרור אותו לאיזור נוח יותר.
הכריש כבר נראה גמור לפחות כמוני...
ברגע של טיפשות ורצון לסיים את זה הפעלתי קצת יותר מידי כח על המקל בניסיון לגרור אותו על המיני גלים שהיו והמקל נשבר. מקל חדש שזו היציאה השלישית שלי איתו ולא באמת חווה משהו ב2 יציאות הקודמות כך שאפשר בקלות לומר מקל חדש לגמרי.
המקל נשבר ממש בתחילת החלק העליון. בדיוק מעל נקודת החפיפה של שני החלקים.
בעצת שרגא עשינו איזו קומבינה שאני עומד ומצמיד את שני החלקים אחד לשני ומישהו עם הרולר אוסף עוד קצת חוט.
בשלב הזה החוט נקרע והכריש כבר ממש על הסלעים אבל עדיין במים ויש מין דיון בין החבר'ה שם אם להוציא אותו או לא. אני הייתי בעד להוציא כדי לשחרר לו את הקרסים כמו שצריך לפני שמשחררים אותו לחופשי אבל גם הייתי עם המקל השבור עוד בידיים וגם הייתי כבר כל כך מפורק שלא היו לי הכוחות למשוך אותו (במיוחד בידיעה שיש לידו מספיק ידיים לעשות את זה אחרת הייתי כמובן מוצא את הכוחות לזה). מפה לשם הכריש עושה לעצמו החפה.
עכשיו?!? אחרי ששברתי כבר את החכה וקרעת את החוט?? חחח
שני חבר'ה מושכים את הכריש עוד קצת החוצה. שרגא בקור רוח משחרר את הקרסים ומחזיר לי אותם. מסובבים את הכריש לים הפתוח וביי.
מלחמה של כ25 דק'. חווייה מטרפת חושים.
ממשיך עוד קצת לז'רז'ר ומקפל הביתה עמוס בחוויה שלא אשכח לעולם כנראה.
תודה למי שהחזיק מעמד וקרא עד כאן, תודה לכל מי שעזר לי בים ולמי ששמח בשמחתי גם מרחוק.
תודה ענקית לחברי הפורום שתורמים ממרצם, זמנם ונסיונם. חלקם כבר הספקתי להכיר באופן אישי ולפתח חברויות.
יאללה חברים, ‘Till next time
הסירטון שצילם שרגא:
מקל: מאיה סריאולה 3.6 מ', 2 חלקים.
רולר: Tica GG100
חוט: בד כלשהו שהועמס על הרולר במסגרת הדיל בו נרכש הסט. 80 ליברות נראה לי.
סביבל 250 ליברות אני חושב
שוק לידר: קאונטום 130 ליברות
ריג\בניה: חוט אסיסט 200 ליברות YGK.
קרסים: היבוסה 8\0 ו0\6 של נארוטו או גמאקטסו לדעתי.
חוטים מתוחים חברים!