תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
25/1/2020 | שרון: חדרה (קיסריה/גבעת אולגה) | מים מלוחים | שקט עד גלי | 20 - 30 מטר | דיג מקיאק בים - ג'יגינג |
תפיסות דגים | ||||
---|---|---|---|---|
שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
הדו"ח:
מצטער מראש הדוח אינו מכיל משקלים והמבין יבין.
החלטה של הרגע האחרון.
אני מרים טלפון לניר ב19:00, בערב יום שישי, אחי נראה לי באמת יהיה חלון ליציאה מחר (ניר צדק הוא כבר צפה את זה מהבוקר).
מהצד השני של הקו ניר בדרך לארוחת ערב מאשר שהוא בפנים. ישששש.... מתחיל לארגן את הציוד ולהיכנס לזון.
בוקר, קור, רוח, בקושי רב מצליחים לארגן ולגלגל את הקיאקים אל שפת הים.
מחליפים קצת מילים, תפילה קטנה להצלחה, ומתחילים בציד.
אחרי כ20 דק' בערך אני רואה סימני חיים בפייש.
אני מוריד גיג' ו.... כלום.
חוזר, ואז שוב כלום, אבל זה לא הגיוני אני יודע שראיתי משהו.
חוזר שוב ואז סוף סוף הוא מחליט לתקוף.
לוקוס לבן, ולא פראייר שנלחם כיאה ללבן, עד השניה האחרונה.
ממשיכים את היום, הים מחליט להיות טוב אלינו ונרגע לחלוטין וגם הרוח מיישרת איתו קו.
שחרור פה שחרור שם אבל אין סימן לדגים רציניים.
באמצע היום ניר גם מקבל ביקור של להקת דוראדואים, ניר מוציא אחד ומיד משחרר. אגב, לא ברור מה הם עושים פה בקור הזה.
סביב השעה 13:00, ניר ואני מתחילים כבר לחתור לכיוון החוף, אני מזהה קרקע מעניינת עם מעט דגי פתיון.
אני מוריד גיג (slow), הקפצה ראשונה, הקפצה שניה ובזזזזזז.... אני חושב שנפלתי על צוללת.
הוא לא עוצר, כל הקיאק זז ימינה ושמאלה.
ניר מתחיל לצמצם לכיווני, ואני שומע את הצליל האהוב של חוט חדש נגלה, וצבעים חדשים שאני לא מכיר בחוט.
כל ניסיון שלי למשוך גורם לקיאק לזוז לכיוון הדג ולא הפוך.
אחרי בערך 10 דק' של מלחמה, הלידר נכנעה ומתפוצץ Fuckkkkkk.
מזיע, מותש ושקט מעצביים אני קושר שוב סיכה. מפנים שפיספסתי הזדמנות לשבור שיא אישי כנראה. שם ג'יג עם קרסים לסוסים, ומתקן בערך 200 מ' מוריד ובוםםםםם... אני לא מאמין, יכול להיות שמתחתי יש מפלצות ים. הפעם בין 5-7 דק' והג'יג פשוט נתלש מהדג.
אני על סף הלהישבר. מתקן מוריד ושוב אבל הפעם זה דג הרבה יותר קטן, כמה דק' ויש לי אינטאס בקיאק, מוריד שוב ועולה עוד אינטאס.
אני צועק לניר הוא מגיע, מחליף ג'יג ומוציא ואחרי מלחמה רצינית הוא מרים חתיכה רצינית ומכובדת, ניר מוריד שוב, ושוב מקבל נעילה, ושוב יוצא אינטאס.
אנחנו מחליטים שדי, מספיק עם הג'ונגל הזה להיום והעדיף שהקיאקים ישארו מאוזני משקל.
חוזרים לחוף מותשים ומאושרים.
למחרת הכנתי עם הילדים ערב גורמה, אינטאס ופירה חלבי.
הם קראו למנה דג על חוף הים, אפשר להבין למה.