https://davidson.weizmann.ac.il/online/sciencepanorama/%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%94%D7%93%D7%99%D7%9F-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%A7%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%90%D7%95%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%9C%D7%99%D7%94
מרתק לקרוא ולהבין כיצד מין פולש ואפילו "תמים" שאיננו טורף,
יכול לגרום לנזקים עצומים ולהכחדת מינים מקומיים כתוצאה משינויים אקולוגיים להם הוא גורם..
לנוחותכם מועתק המאמר המלא:
ב-2018 ה"קרפגדון" ייצא לדרך, ומיליוני קרפיונים יודבקו במגפה קטלנית בנהרות היבשות הדרומית. התקווה: להציל כך המוני מינים מקומיים מהדג הפולש. הסכנות: רבות
מינים פולשים שהגיעו מארצות רחוקות ופוגעים באוכלוסייה המקומית הם בעיה כמעט בכל מקום – אבל אוסטרליה סובלת מהם במיוחד בשל האקולוגיה הייחודית שלה. הצמחייה המקורית של היבשת הדרומית, כמו גם בעלי החיים אוכלי העשב שלה, לא היו מוכנים לפלישת הארנבות במאה ה-18 וה-19 והיא פגעה בהם אנושות. גם הדגים בנהרותיה מצאו את עצמם חסרי הגנה מפני הקרפיונים כשאלה הגיעו לשם בשלהי המאה ה-20. עכשיו ממשלת אוסטרליה מקווה להתגבר על פלישת הקרפיונים בעזרת נגיף ההרפס.
דגי הקרפיון הגיעו לאוסטרליה לראשונה ב-1859 וגודלו בחוות כדגי מאכל. בשנות ה-60 של המאה ה-20 חוות הגידול התפשטו בכל רחבי היבשת, כך שכאשר הציפו באמצע שנות ה-70 שיטפונות גדולים את דרום מזרח אוסטרליה, דגים רבים נמלטו והגיעו לנהרות.
הקרפיונים אינם בררנים. הם מסתגלים בקלות לסביבה חדשה ומתרבים במהירות מבהילה – כל נקבה יכולה להטיל עד מיליון ביצים בשנה. התכונות האלה עזרו להם להשתלט על הנהרות באגן מארי-דארלינג - אחד מאזורי החקלאות החשובים ביותר של אוסטרליה, ולדחוק משם את רגליהם (או סנפיריהם) של המינים המקומיים. כיום הקרפיונים הם כ-90-80 אחוז מכלל הביומסה (המשקל הכולל של היצורים החיים) הדגית של האגן.
לא רק מיני הדגים סובלים מהפלישה הקרפיונית. מחקרים שנעשו בארה"ב על נחלים ואגמים שקרפיונים פלשו אליהם הראו שהרגלי האכילה של דגים אלו, שמחפשים מזון על הקרקעית, מעכירים את המים בבוץ וכך מזיקים לצמחים, לחסרי חוליות ואפילו לציפורים. הנזקים הכלכליים שגורמים הקרפיונים באוסטרליה נאמדים במאות מיליוני דולרים בשנה.
ה"קרפגדון" יוצא לדרך
מאמצים רבים שנעשו עד כה לצמצום אוכלוסיות הקרפיונים לא נשאו פרי, והנזק שהם גורמים הוביל את ממשלת אוסטרליה לנקוט צעדים דרסטיים. בתקציב המדינה לשנת 2016 אושרו 11 מיליון דולר לפיתוח תוכנית שתדביק את הקרפיונים בנגיף ההרפס, שאליו הם רגישים במיוחד, בתקווה שיחסל כמה שיותר מהדגים הפולשים. באופן רשמי המיזם נקרא "התוכנית הלאומית לפיקוח על קרפיונים". ובאופן לא רשמי? "קרפגדון" – ארמגדון (יום הדין) של הקרפיונים.
נגיף ההרפס של הקרפיונים (Cyprinid herpesvirus) התגלה לראשונה בישראל ב-1998, כשפגע בבריכות של דגי קוי – דגי נוי ממשפחת הקרפיונים. זמן קצר לאחר מכן נמצא הנגיף גם בדגי מאכל, ומישראל הוא התפשט לארה"ב, אירופה, יפן וארצות נוספות. הנגיף פוגע בעור ובזימים של הדגים והורג אותם תוך כשבוע מרגע ההדבקה. המחלה כמעט חיסלה את ענפי גידול הדגים למאכל ולנוי בכמה מדינות, עד שפותח לה חיסון. ניסויים הראו שהנגיף אכן תוקף והורג גם את הקרפיונים האוסטרלים.
הבעיה היא כמובן שכדי שיוכלו להשתמש בו להקטנת אוכלוסיית הקרפיונים, הנגיף צריך לתקוף אך ורק את הדגים הפולשים, בלי לפגוע במינים המקומיים. בשבע השנים האחרונות בדקה הסוכנות למחקר מדעי של ממשלת אוסטרליה (CSIRO) בדיוק את הנקודה הזו. הם ניסו להדביק בנגיף 14 מינים של דגים אוסטרליים והראו שהם ככל הנראה חסינים למחלה. מחקרים דומים שערכו על צפרדעים, סרטנים, לטאות, עכברים ותרנגולות הראו שכולם עמידים לנגיף. הבטיחות של הנגיף לבני אדם ידועה זה מכבר, שכן מעולם לא דווח על מקרה שבו עובד בבריכות דגים שנפגעו מהנגיף לקה בתסמינים כלשהם.
התקדים: נגיף המיקסומה
אין זו הפעם הראשונה שאוסטרליה מנסה לפתור את בעיית המינים הפולשים שלה בעזרת גורמי מחלות. הפולש המפורסם והמזיק ביותר בתולדות אוסטרליה הוא כמובן הארנבות, שהגיעו לראשונה ליבשת בסוף המאה ה-18. המתיישבים האנגלים רצו לאכול את הבשר שהתרגלו אליו בבית, וגרמו כך לאסון אקולוגי. בתוך זמן קצר הארנבות התפשטו לכל קצות היבשת, התרבו כמו ארנבות, והכחידו בתוך כך מספר בלתי ידוע של צמחים ובעלי חיים אוכלי עשב.
ב-1950 שחררו את נגיף המיקסומה לאוכלוסיית הארנבות והורידו את מספרן מ-600 מיליון ל-100 מיליון. אולם ההצלחה היתה חלקית בלבד, שכן הארנבות פתחו עמידות לנגיף ואוכלוסייתן גדלה מחדש. החוקרים שחקרו את הדבקת הקרפיונים בהרפס צופים שדבר דומה יקרה גם הפעם, ושתתפתח עמידות לנגיף שתפחית את יעילותו בתוך כמה שנים. למרות זאת הם מקווים שנגיף ההרפס, הקטלני יותר מהמיקסומה, יחסל את רוב הקרפיונים – עד 95 אחוז מהם לפי התחזיות האופטימיות –לפני שהעמידות תספיק להתפתח.
אם התוכנית תצליח תהיה לה תופעת לוואי בלתי רצויה אחת לפחות – מאות אלפי דגים מתים יצופו בנהרות של אגן מארי-דארלינג. כדי לצמצם את הצורך בפינוי טונות רבות של בשר דגים מרקיב מתכוונים לשחרר את הנגיף במוקדי ההתרבות של הקרפיונים, שם נמצאים מרבית הדגים הצעירים. עופות המים טורפים בהנאה דגיגונים, אך מרביתם אינם מסוגלים להתמודד עם קרפיון בוגר. אם רוב הדגים המתים יהיו צעירים יוכלו להשאיר את חלק הארי של מבצע הפינוי למקורי הציפורים. בנוסף, חוקרי CSIRO בודקים כיצד התמודדו יפן ואינדונזיה עם התפרצויות של נגיף ההרפס, ומתכוונים להכין מראש תוכניות לניקוי הנהרות.
אין ספק שנדרשת זהירות מרבית כשמציגים לסביבה גורם מחלה חדש. למרות המחקרים המוקדמים הרבים שנערכו בשנים האחרונות, הכנסת נגיף ההרפס לנהרות עדיין מתעכבת. למעשה, 11 מיליון הדולר שהוקצבו לתוכנית נועדו ל"מחקר נוסף, אישור וייעוץ לפיתוח תכנית לשחרור אפשרי של נגיף ההרפס".
אם התוכנית תקבל את כל האישורים הדרושים, ה"קרפגדון" יחל בסוף 2018, ואת תוצאותיו נוכל להעריך תוך זמן קצר. הצוות שמוביל את התוכנית כולל אנשים מהדרגים הבכירים ביותר, כולל שר התעשייה והמדע, השר לענייני סביבה וסגן ראש הממשלה. לפחות אחד מהם – סגן ראש הממשלה ברנבי ג'ויס (Joyce) – נלהב מאוד מהרעיון, כפי שאפשר לראות בסרטון שבו הוא מביע שנאה עזה ל"קרפיונים המגעילים, אוכלי הבוץ".
