| תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
| 25/11/2019 | מרכז רחב: חדרה - תל אביב יפו | מים מלוחים | רגוע ונמוך | 30 - 40 מטר | דיג מסירה - פתיונות |
| תפיסות דגים | ||||
|---|---|---|---|---|
| שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
| 8.00 | דג חי - | אינטיאס /שולה / אריצולה (סריול אטלנטי) | 1 | 20.5 |
הדו"ח:
יציאה שמטרתה היתה דג אינטיאס או פלמוד גדול.
נפגש עם עוזי חבר פורום יקר, בארבע בבוקר במרינה, כדי לתפוס פתיונות חיים. יושבים על עוגן ומורידים חכות עם חתיכות קלמארי, מכאן לשם מתחילים לאכול טרכונים נחמדים, הנשמרים בפח עם משאבת חמצן, הטרכונים, אכלו על הקרקעית או חצי מטר מעל לקרקע (כאשר ניקינו את אלו שנשארו לאחר הדיג, גילינו בבטנם שרימפסים קריסטל שלמים). האכילות לא היו רצופות מה שהעיד כי הלהקה מסתובבת באיזור הלוך ושוב. עם עלות השחר הפסיקו האכילות, ואנו העמקנו לריף של 30-35 מטרים, הרוח היתה דרום מזרחית קלה, הורדנו עוגן על הסלע ושחררנו חבל עד שיצאנו מהסלע. כלקח מנסיון העבר שבו איבדנו שני אינטיאסים גדולים, קשרתי מצוף לקצה חבל העוגן, כדי שבזמן אכילה נוכל לנתק עצמנו מהעוגן במהירות.
הורדנו שלוש חכות עם טרכונים, שתיים בירכתיים ואחת בחרטום, לזו שבחרטום שמתי פעמון, בעודי צופה על החכות שבירכתיים.
הים היה שקט, המים צלולים, עם מעט אבק מרחף למעלה, היינו דרוכים לחפש דגי דוראדו אם יעברו לידנו, אך לא ראינו דבר. לאחר כחצי שעה אני שומע צילצול עדין מהחכה שבחרטום, מרים ראש ורואה חכה מכופפת ודג גדול לוקח חוט.
מיד זרקנו את המצוף של העוגן למים, והתחיל המאבק עם הביריון שבקצה החוט.
בעוד אני נאבק בדג, עוזי אוסף את החכות שהיו בירכתיים, שלא תפרענה לנו.
זה הזמן לומר, שהחכות הן חכות ישנות מלפני כ 15 שנה, וקיבולת החוט שבהן מוגבלת (חוט מונו מספר 60, עם לידר מונו רגיל מספר 100).
הקלאץ' מגמגם בזמן שהדג לוקח חוט, אני מביט בשפולה ורואה שהחוט עומד להגמר, קורא לעוזי שיחליף אותי, ואני ניגש למנוע, מניע ונוסע אחרי הדג.
הדג לא מאבד כוח במשך דקות ארוכות, ואנו מתחלפים במאבק בו.
לאט לאט, מתגלה לנו צללית של אינטיאס מכובד, אוספים עוד חוט ומגיעים ללידר, לוקח את החוט ביד (עם כפפות) ומביא את האינטיאס לצד הסירה, יד לזימים והאינטיאס בסירה.
כאשר הוא בסירה, אנו מבחינים שיש לו עוד קרס בזוית הפה, וממנה נשרך חוט דיג באורך כמטר, החוט כבר כמעט שחור מאצות זעירות שצמחו עליו.
משחרר את הקרס שלי, ומשחרר גם את הקרס הישנה מזוית הפה של הדג. להפתעתי הקרס מוכרת לי, זוהי קרס סירקל שלי, הקשירה גם היא שלי, והחוט גם הוא שלי, חוט מונו שהשתמשתי בו לפני כשלוש שנים.
ידוע שהאינטיאס הוא דג נודד, אך הינה ההוכחה כי הוא נודד במחזוריות וחוזר לאותם המקומות (פחות או יותר) מידי שנה.
חוזרים לעוגן, עם שמחה בלב, מחמשים שוב את החכות בטרחונים, ולאחר כשעה עוד אכילה על החכה שבחרטום, עוזי מגלגל את החכה, שבאה בקלות יתרה, כאשר לא ברור אם יש או אין דג בקצה, אני עומד לידו ליד העוגן כדי לשחרר כמקודם, בינתיים עוזי כבר גמר לגלגל ואני רואה במים פלמוד קטן בין שניים לשלושה קילו, מחשש שכל שניה הפלמוד יחתוך את הנילון, אני אומר לעוזי, להרים אותו בעזרת החוט וזו היתה טעות, כי הפלמוד מתנתק מהקרס ושוחה לדרכו.
בינתיים ירדה הרוח, ואנו החלטנו להרים את העוגן ולדוג בדריפט אך ללא תוצאות.
חזרנו למרינה ואז גילינו שהדג גדול יותר מההערכה הראשונית והוא שקל 20.5 ק"ג.
היתה כיף של יציאה עם חברה נעימה.
בהזדמנות זו, אבקש מחברי הפורום שתופסים דגים, להעלות דוחות על מנת שהפורום לא יגווע. זה תלוי רק בנו. תודה
