| תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
| 2/11/2019 | כללי: חו"ל | מים מתוקים | רגוע ונמוך | 0 - 10 מטר | דיג במתוקים - ז'רז'ור |
| תפיסות דגים | ||||
|---|---|---|---|---|
| שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
הדו"ח:
יצא קצת ארוך, כנראה שזו הסיבה בגללה אני לא כותב דוחות דיג. וגם מפני שאני אף פעם לא נכנס ליומן הדוחות כי אני לא יכול לראות תמונות (בעיות טכניות של חיבור מברזיל, האתר מזהה אותי כספאמר). קצת משעמם רק לקרוא בלי לראות שום תמונה.
לדוח עצמו:
מרחק שעה נסיעה מהבית, עיר קטנה בשם מייריפורה. יש שם נהר נחמד שמהר מאוד נפתח והופך למאגר מים גדול. למרות שיש סכר בסוף המאגר, בנהר עצמו יש זרימת מים חזקה יחסית מפני שמידי פעם פותחים את הסכר.
אורך המאגר כ 15 ק״מ. אבל עם הרבה נקודות אידיאליות לטוקונרה, נקודות לטראירה ונקודות לטילפיה (אמנון/מושט).
יצאתי בחמש בבוקר, קצת אחרי שיצאתי, דניאל מתקשר אלי ואומר שהוא לא מוצא את המפתחות של הרכב. חוזר חזרה, מגיע אליו. מעמיסים את הקיאק שלו על שלי ונוסעים.
כניסה נוחה למים באזור הנהר וישר הזרם לוקח אותנו למטה. מידי פעם מזרזר עם הזרם לנקודות חשודות אבל דניאל לא ממהר ומבטיח לי שהוא יקח אותי לאזור טוב עם טוקונרה. כל הדרך עם הזרם אנחנו רק חושבים שנצטרך לחתור את כל זה חזרה. אני עם פדל של הובי, דניאל עם קיאק מקומי מותאם לפדל אבל הפדל שלו יגיע רק שבוע הבא. הוא היה עד עכשיו עם מנוע חשמלי אך ויתר עליו בגלל המורכבות.
הגענו למקום יפיפה בו הנהר מתפצל לשלוש. לקחנו את הפיצול הימני. המקום נראה כמו גם עדן קטן בתוך ההמולה של ברזיל. עצים מכל סוג יורדים למים, ענפים נוגעים במים עמוקים יחסית, הזרימה כבר יותר חלשה, שילוב מושלם של צל ושמש. פשוט חלום.
דניאל תופס טוקונרה קטן של 20 ס״מ בערך. אני מגיע, צילום וחזרה למים. עשר דקות אחרי זה גם אני מוציא טוקונרה, קצת יותר גדול. כמובן שחזר למים בבטחה.
ממשיכים הלאה. הנהר נפתח ואנחנו כבר במאגר רחב עם מים מאוד רדודים באזורים מסוימים. אני מוציא את הפדל וחותר 200-300 מטר במים בעומק 20 ס״מ בערך. מקום אידיאלי לטילפיה. ואכן, כל האזור הרדוד מלא בקנים של טילפיה. אינסוף דגיגונים מטיילים לידינו.
אנחנו מתרחקים אחד מהשני. דניאל מזרזר לחלק המערבי ואני למזרחי. הגעתי למעין מפרץ קטן. לא מתקרב לגדה על מנת שלא להבהיל את הדגים. מזרזר מרחוק ותקיפה. מנסה להביא את הדג אבל הוא בורח. ממשיך לזרזר לאותה נקודה ושוב תקיפה. הפעם נתתי הוק סט יותר חזק אבל כנראה לא חזק מספיק. הדג נלחם, לוקח חוט, מכופף את החכה. יש כאן דג של קילו או יותר. מביא את הדג לקיאק, מספיק לראות דג בגודל 40 ס״מ בערך ואת הבטן האדומה של הטילפיה והדג משתחרר ובורח. קצת מבאס אבל לא נורא.
דניאל לא תפס כלום ואחרי שעה במקום אנחנו מחליטים להמשיך. דניאל אומר שבחזור ניקח את הפיצול הדרומי בנחל, שם שם המון טילפיה ובטוח נתפוס (ספויילר, וגם תפסנו).
דניאל אומר שהוא יקח אותי לאזור מעולה לדיג טראירה. המרחק בערך חמישה קילומטרים וצריך לעבור מתחת לכביש הראשי במעביר מים. לאורך הגדות לפני מעביר המים, דניאל אומר שיש המון טוקונרה גדולים.
חותרים עם הזרם במרכז המאגר, עצירה או שניים לז׳רז׳ור קל וקצת אוכל אבל ממשיכים קדימה בלי יותר מידי עיכובים.
מגיעים 500 מטר לפני מעביר המים. הזרם קל ואני מתמקם כשלושים מטר מהגדה. מתחיל לסרוק את הגדה יחד עם הזרם. דיג בעמידה על הקיאק כשמידי פעם חוזר לשבת כדי לתקן כיוון.
סורק וסורק, זורק לכל הנקודות. לא פספסתי שום נקודה בכל הגדה המזרחית עד לכניסה של מעביר המים. דניאל בזמן הזה סידר קן ציפור עצבני שהיה לו ברולר (קורה גם לטובים). שום טוקונרה ושום נעלים, למרות שהיו קצת נעלים וקצת זבל שנסחף...
המעביר מים מרחוק נראה ממש קטן ולא האמנתי שבאמת יכול לעבור שם קיאק. מסתבר שהמעביר די גדול והמעבר בו הוא חוויה.
בתוך המעביר שקט מהרעש של הכביש. נעים מאוד וקריר יחסית ליום החם שתפסנו. וכשיוצאים מגיעים לאגם קטן ויפיפה.
הרבה אנשים באגם, חלקם דגים (טילפיה בעיקר) חלקם עושים על האש כמו שרק ברזילאים יודעים לעשות. דשא ועצים מכל כיוון וילדים רצים ומשחקים במים ובגדות. אנחנו מנסים לזרזר טילפיה אבל אחרי שתי זריקות דניאל מזכיר לי למה באמת הגענו. הולכים לשדות הטראירה...
חותרים וחותרים, ממשיכים עד לאן שנראה שנגמר האגם אבל האגם לא נגמר. הוא הופך לנחל רדוד מלא צמחייה צפופה כאשר מידי פעם יש אזור מים חשופים בתוך כל הצמחייה הזאת.
אין מקום יותר טוב מזה לטראירה. ואכן, כל כמה דקות קופצת לה טראירה מחוץ למים ומנשנשת איזה דג קטן.
אני מוציא את הפדל ועובר למשוט. חותרים וחותרים בעומק 20-50 ס״מ מים. מגיעים ללגונה קטנה, המון צמחייה על פני המים ואזור קטן של מים חשופים. זורקים דמוי צפרדע וטראירה אחת קופצת לבקר. לא נתפסת. פעם אני זורק, פעם דניאל. כל כמה דקות הטראירה קופצת לנשנש דגים אחרים אבל את הדמויים שלנו היא לא רוצה.
אני שם לב לסינכרוניזציה, כאשר הדמוי שלי נוחת או אפילו קצת לפני, הטראירה קופצת לאכול. אני מבין שיש הרבה דגיגונים במים ולא יעזור כמה אני זורק בעדינות, בזמן הנחיתה, הדמוי שלי מבהיל את הדגיגונים, הם יוצאים מהמחבוא ישר לפה של הטראירה.
מחליטים להמשיך עם הנחל. עוד לגונה קטנה, אותו סיפור. קפיצה של טראירה אי אפשר לפספס, יש לה צליל מיוחד ושונה מקפיצה של טילפיה או כל דג אחר. מגיע ללגונה הבאה ורואה את הטראירה לידי במצב היכון. מחכה שהדגיגונים יצאו מהמחבוא כדי לקפוץ מעל המים. איך שהיא רואה אותי, נעלמת כלא הייתה.
ממשיכים עוד המעלה הנחל, החתירה כבר נהיית קשה בגלל צמחייה צפופה. עוד לגונה ועוד לגונה, והכל אותו דבר. כל כמה דקות טראירה קופצת מעל המים אבל לא נוגעת לנו בדמויים. בשלב מסוים אני מחליף לדמוי צפרדע 4 גרם, הרבה יותר קטן. דניאל גם החליף כמה דמויים אבל כלום.
דניאל קצת מסתבך עם החתירה, נכנס בטעות לתוך צמחייה בצורה לא נכונה ושובר חכת אולטרה לייט של רולר עומד (בייט פינס) חדשה. פעם ראשונה שהוא יוצא עם החכה הזאת. נשברה בארבע מקומות שונים… ממש מבאס, לא בר תיקון. אני מנחם אותו בכך שגם אני איבדתי חכת אולטרה לייט בפעם השלישית שיצאתי איתה וגם, רק החלק העליון נשבר. אולי נצליח לקנות רק את החלק הזה.
המשכנו קילומטר או שניים בנחל הרדוד והנחל לא רוצה להיגמר. מקבל טלפון מבוהל מאישתי. היא חשבה שנחטפתי, "מה אתה עושה בתוך בתים?!". לפני היציאה הפעלתי שיתוף מיקום בטלפון כדי שהיא לא תפחד. הג'י פי אס הראה שאני בתוך שכונת מגורים. יש מצב שהייתי, הנחל כל כך רדוד וצפוף שלא באמת יכולתי לראות איפה אני. ממשיכים עוד ועוד בנחל, לגונות נחמדות, טראירות קופצות אבל אין תפיסות. הטלפון התחמם יותר מידי וכבה. אני לא יודע בדיוק כמה המשכנו אבל לפני המפה הפיצול הזה ממשיך חמישה קילומטרים פנימה במעלה הנחל. בשלב מסויים התייאשתי מחוסר התפיסות, והתחיל ריק ריקבון במים, אולי בעל חיים גדול שמת, אולי קפיבארה, אולי משהו אחר לגמרי. למרות שאני אוהב לחקור מקומות חדשים, ולמרות שהיה עוד הרבה מה להמשיך בנחל, ראיתי שדניאל כבר לא בעניין וחזרתי.
חוזרים לאגם הפתוח. ביקשתי מדניאל לראות את החכה שנשברה ואין חכה, נעלמה בדרך. חזרתי אחורה ומצאתי את החכה צפה לה בצידי הנחל. חכה יפיפיה, ממש חבל.
חותרים לעבר מעביר המים כשמרחוק אנחנו רואים מישהו מוציא קיאק מהמים. מתקרבים ופוגשים את איזאל
(Izael) חבר בקבוצת הווטסאפ, יוצא המון לדוג עם דינאל. אני הכרתי אותו רק דרך הווטסאפ עד עכשיו.
איזאל זה שם קצת מוזר, גם לברזילאים. אבל מי אני שאתלונן עם שם כמו יפתח… לברזילאים יש כישרון מיוחד לעוות שמות. הרוב קוראים לי יפיתה, חלקם יפתה, יסתה, יפיתף ואפילו קראו לי פעם יפיתפי… כשהגעתי לברזיל הציעו לי לאמץ שם ברזילאי. שאלתי מה השם הכי נפוץ ואמרו לי ז'ואאו. בזמנו לא יכולתי לבטא את השם כמו שצריך (ברזילאים מבטאים חלק מהאותיות מהאף) ולכן החלפתי אז זה לג'ון. התחלתי להציג עצמי כג'ון אבל לא כל כך התרגלתי לשם וכנראה שהרבה פעמים אנשים קראו לי ולא עניתי… חזרתי ונשארתי עם יפיתה.
כל פעם שאני מציג את עצמי, אני צריך לומר את השם שלי שלוש פעמים. בפעם הראשונה הם חושבים שלא שמעו נכון ותמיד שואלים אם אני גוסטבו. כנראה שלאוזן הברזילאית השמות דומים. הרבה פעמים אני מתייאש ופשוט אומר כן. אני גוסטבו... ברזילאי מלידה עם מבטא ישראלי ויכולת התבטאות בפורטוגזית של ילד בן שלוש...
נחזור לדיג.
ליד מעביר המים פוגש קפיברה ענקית שמקבלת צילום מהיר ונעלמת מתחת למים. זאת הקפיברה השנייה שראיתי באותו יום. הראשונה הייתה קצת לפני שתפסתי את הטוקונרה. עוברים במעביר המים היפיפה, וביציאה נגלה לנו שוב כל הטבע היפה של ברזיל. מחושך לאור, מקור לחום, מסגור לפתוח. ממליץ לראות את הסרטון המצורף, זה ממחיש את זה בצורה מעולה. חוצים לצד שני של המאגר. דניאל מראה לי מרחוק איפה הוא תפס ז'קונדה ענקית. חותרים לשם. סלע ענק שיורד ישר למים. מים עמוקים על הגדה. שם, דניאל אומר שזה מקום טוב לז'קונדה. אני קצת בספק, תפסתי לא מעט ז'קונדה בעבר ואף פעם לא במקומות כאלו. אבל, מצד שני, זאת פעם ראשונה שאני דג במאגר הזה. וכאן, אומרים, נמצאות הז'קונדה הכי גדולות של סאו פאולו. לא נדיר לתפוס כאן ז'קונדה של 30 ס"מ, ויש כאלו שמגיעות גם לארבעים. חותרים ומגיעים. זרזור וזרזור. אני עם הדמוי הכל יכול שלי, דמוי של שלוש גרם, 5 ס"מ, שתפס לי טילפיה, טוקונרה וטראירה בעבר. לא תפסנו כלום.
מתחילים לחזור לכיוון הנהר. נגד הזרם אבל נראה שהזרם נחלש קצת. אני עם הפדל ודניאל מתעכב. מידי פעם הוא עוצר לדוג, מידי פעם ממשיך. אני קצת לחוץ כי הבטחתי לאישה להיות בבית בשש לעזור עם הילדים בארוחת הערב. בסוף אני חוזר חזרה לדניאל, הוא מחזיק לי את הקיאק ואני מפדל. מפדל ומפדל והגענו לנהר. חוזרים לגן העדן הקטן מהבוקר. הרבה טילפיה ואין תפיסות. לוקחים את הפיצול הדרומי, זה שאמרנו שניקח בדרך חזרה. מרחק אווירי של 500 מטר או קצת יותר בין גן העדן הקטן לבין הפיצול הדרומי אבל המרחק המנטלי הוא הרבה יותר גדול. שם גן עדן וכאן בריכות ביוב. המים מסריחים ובוץ בכל מקום. מתפצלים ואני מגיע למקום שורץ בטילפיות. זורק את הדמוי הכל יכול ונתפסת טילפיה קטנה שלא מפסיקה להסתובב. נתפסה בצידי הגוף, מסתובבת לכל כיוון ונכנסת לי מתחת לקיאק. מוציא אותה, משחרר את הקרסים, צילום מהיר וחזרה למים. קורא לדניאל אבל עד שהוא מגיע, הטילפיות כבר לא שם ואני עמוק בתוך הבוץ. אני באמת רוצה להאמין שזה בוץ ולא משהו אחר… זה בהחלט מריח כמו משהו אחר. מנסה לחתור החוצה מתוך הבוץ אבל בלי לשים לב אני רק נכנס עמוק יותר ויותר. בשלב מסויים אני בעומק 5 ס"מ מים עם "בוץ" רך מאוד כשאני מנסה לפלס את דרכי החוצה. אני כבר לא באמת חותר, יותר משתמש במשוט ככף חפירה ומושך את עצמי החוצה. אני לא מוכן בשום אופן לרדת מהקיאק, הבוץ כל כך רך ואם ארד מהקיאק אאבד נעל ואשקע בחרא תרתי משמע. אחרי הרבה מאמץ הצלחתי לצאת. אומר תודה והטילפיה הקטנה הזאת לא הייתה שווה את המאמץ ואת החוויה. לא נורא, היום גם חוויות טובות.
מגיע למים עמוקים ומתחיל לשטוף את הקיאק. כל פעם שהעברתי את המשוט מצד אחד לשני, טיפות "בוץ" נפלו על הקיאק שנראה עכשיו כאילו עבר מלחמה. השעה כבר מאוחרת ואני לחוץ לחזור הביתה. צועק לדניאל שאני מתקדם ומתחיל לפדל במעלה הזרם. דניאל מתעכב, אני כבר מול האוטו אבל עדיין במים.
מתנת פרידה.
ממש מול האוטו אני רואה רתיחות. המון דגים קטנים לא מפסיקים לקפוץ ולאכול בגדה מול האוטו. כל כמה שניות יש גל של רתיחות. דגים ממש קטנים אוכלים דגים עוד יותר קטנים. במשך עשר דקות אני זורק דמוי ועוד דמוי. יורד עוד ועוד בגודל הדמויים וכלום. אני ממש נמצא על הרתיחות רואה את הדגים אוכלים מטר ממני ולא מעוניינים בדמוי. הדגים מגיעים מהעומק לגיחה מהירה, טורפים דגיג וחוזרים מאוד מהר לעומק. לא ניתן לזהות איזה דג זה. ירדתי לדמוי קראנק בייט של 0.8 גרם. הקראנק בייט הכי קטן שאי פעם ראיתי. ושום תקיפה. צועק לדניאל שיבוא כי יש רתיחות, כי אני צריך לחזור הביתה וכי הוא לא תפס טילפיה אז לפחות קיבל מתנת פרידה מהנהר. דניאל מגיע עם האולטרה לייט שלו ומגוון עצום של דמויים. שום דבר. גם הוא מחליף דמויים בלי סוף וכלום. כנראה שיש דגים שרק נתפסים על פליי…
לא הצלחתי לזהות איזה דגים אלו, רק ראיתי שהם בגודל 5 ס"מ בערך. דניאל אומר שזה למברי. למברי זה המזון העיקרי של הטוקונרה, עד עכשיו חשבתי שזה דג צמחוני. צחקנו קצת שהמזון של הלמברי זה דגיגוני טוקונרה קטנים וכשהטוקונרה גדל, הוא אוכל את הלמברי.
מזרזרים שם עוד כמה דקות, כל הזמן הזה לא פסקו הרתיחות. גם כשיצאנו מהמים. כל הזמן הזה אני מפדל מול הזרם. מידי פעם צריך לעשות תיקוני כיוון, לפעמים תיקון קטן ולפעמים סיבוב שלם וחזרה לנקודה. אני משתדל להימנע מליפול ישירות על הנקודה כי אז אני מבריח את הדגים. הפדל עושה הבדל ענק, בלעדיו הייתי חייב עוגן או להיצמד לגדה ואז אני לא תמיד במקום נוח לזריקה וגם אני מבריח דגים. אני חושב שעם הפדל החדש של הובי, ה 360, שמירה על כיוון או על מיקום תהיה הרבה יותר קלה.
יוצאים מהמים סוף סוף, מעמיסים את הקיאקים ומתקפלים. כבר בדרך לבית של דניאל מתחיל לי כאב ראש. מגיע הביתה כמעט גמור ובבית בחילות וכאבי ראש נוראיים. שילוב של המון שמש, מעט שינה בלילה לפני, לא אכלתי כמעט כלום כל היום ואני על כדורים כבר יומיים בגלל דלקת גרון וסינוסים גדושים. שמח בקיצור. כל זה היה אתמול. עכשיו עם הילדים על הראש אני כבר מרגיש טוב יותר. יום יפה בחוץ, אוויר נעים נכנס לחדר ואני מסיים לכתוב את הדו"ח הארוך הזה.
תודה לכל מי שקרא, תהנו ובואו לבקר בברזיל, גן עדן לדייגים.
סרטון קצר מהיום הארוך:
https://drive.google.com/file/d/1IObZKl4yO3iw1TWUY88dywoYnbJ0ScLZ/view?usp=sharing
)
או בעצם יפיתפי שזה דווקא מצא חן בעיני.. 
