| תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
| 19/6/2019 | דרום - מפרץ אילת | מים מלוחים | שקט עד גלי | מעל 50 מטר | דיג מסירה - פתיונות |
| תפיסות דגים | ||||
|---|---|---|---|---|
| שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
| 00:30 | קלמארי - | דג חרב | 1 | 30+ |
הדו"ח:
הכל התחיל מיציאה שהתבטלה- חבר שקבעתי איתו יציאה בסירה שלו שינה תכניות, ולא יכל לצאת. החלטתי שבכל מקרה אני אצא לשקיעה מהחוף, אבל לפני זה "שלחתי את לחמי" בוואטספ הדייגים, אם יש למישהו מקום אשמח להצטרף... לא עוברות 10 דקות, טלפון מהאח דור אטיאס, ראיתי את ההודעה, עשית לנו חשק לצאת... קובעים להיפגש בערב, אני מתארגן על ציוד, קונה קצת שתיה ונשנושים בדרך, וב-20:30 אני כבר במרינה. איציק ואני מארגנים את הציוד, ניסן מצטרף ואחרון מגיע דור, מוצא את הסירה כבר מוכנה ומונעת, רק להתנתק מהמזח ויוצאים לדרך.
הרוח צפון מערבית, מה שאומר שהדריפט תמיד מושך אותנו לכיוון הגבולות, ומצריך תיקונים מתמידים. המים שוקקים בחיים בתקופה הזו, ים פלנקטון וסרדינים, נחילים גדולים של מדוזות (מדוזות קטנות מסוג אורליה מאוד נפוצות אצלנו בעונה הזו, הן לא מזיקות או צורבות והנוכחות שלהם מעידה גם על נוכחות של פיתיון עשיר במים), ואיך שאנחנו מתחילים לעבוד מתחילים להקיף אותנו גם להקות של קלמארי עומק (בגודל מושלם...). כל אחד מאיתנו תופס נישה אחרת בעבודה- ניסן עם סביקי, איציק על הקלמארי, אני עובד ג'יג כבד לחפש עוברי אורח ודור מוריד למים 2 סטים של פיתיונות חיים למפלצות. האווירה טובה וכולם עובדים במרץ, וגם הבירה זורמת ותוך כדי הדיג כולנו שותים ולועסים, אבל חוץ מגזרת הקלמארי אין ממש פעילות. באחד התיקונים השארנו פיתיון במים וגררנו אותו, בדרך חטף אותו מישהו אבל ברגע שקיבל הוקסט הוא פלט את הקלמארי חצי לעוס והתחפף...
ממשיכים ללא יותר מדי תנועה (למעט הקלמארי שמפרקים כל דבר במים), וסביב חצות וחצי אנחנו מחליטים לקפל (מחר יום עבודה...). בזמן שאנחנו מתחילים לאסוף חוטים ולסדר ציוד, דור מודיע שהוא מוריד פיתיון אחרון "בינתיים עד שנסיים להתארגן"... 2 דקות אחר כך, נגיעות בפיתיון. דור לא מבזבז זמן, לוקח את המקל ביד, ומתחיל לשחק עם הקלמארי שבמים, מקפיץ, מזיז, מריץ, ומדרבן את הדג לתקוף שוב. עוד נגיעה, ניסיון נעילה שלא צלח, עוד תקיפה, הוקסט ו-בום! הדג ננעל ומתחיל לרוץ... דור נותן כמה גילגולים ושם לי את המקל ביד עם איחולי דרך צליחה... דג חזק בטירוף, אני מפמפם אותו לאט לאט, ומדי פעם הוא מרביץ ריצה לעומק ולוקח 100 מטר חוט נוספים (מתחתינו עומד של כ-600 מטר!). שוב אני אוסף, ושוב הוא לוקח, וכשכבר הבאתי אותו בערך מטר מהסירה, הוא קולט את המצב ופותח מבערים, ולוקח במשיכה כמעט רצופה סביב 150 מטר של חוט לעומק (וסתם לפרופורציה, מדובר בסט כבד עם רולר סטלה 30,000 וחוט בד 100 ליברה...). אחרי כחצי שעה אני מתחלף, הידיים כבר גמורות, ואנחנו ממשיכים להחליף ידיים רבע שעה נוספת, דור, ניסן ואני, כשתוך כדי מתקנים עם הסירה, מצמצמים אליו, מרחיקים את החוט מהדופן והמנוע, וגם משתדלים להתרחק מהגבול הבינלאומי, אבל בסוף הוא עולה לפני המים, דג חרב גדול ויפה, ונעיצת גאנצ' מדוייקת לפה מסיימת את הסיפור מבחינתו, בשאגות שמחה אנחנו מושכים אותו לסירה...
סשן צילומים משמח, פותחים עוד סיבוב של בירות, ואז אנחנו קולטים כמה רחוק הגענו בפייט עם הדג, ממש לקצה משולש הגבולות בלב ים סוף, כשבמקביל לחוף לצורך העניין אנחנו הרבה מעבר לטאבה...
בהזדמנות הזאת אני אשמח להודות לדור, חבר יקר, על האירוח והפירגון, ועל הזכות "לעשות את כל העבודה השחורה", התשתי אותו בשבילכם, והוא גם התיש אותי...
