היי.
היום יצאתי עם הקיאק בים גלי. משוא כמו 50-80 גובה. בדרך כלל אני מוותר על ים בגובה כזה. אבל המשפט ששמעתי כאן "יש פלמידות מהזריחה עד צאת הנשמה" לא עזב אותי , והייתי חייב לצאת. (היה יבש לחלוטין)
כשאני חוזר לחוף בים גלי אני תמיד מקפיד לחכות לסיום "התקפת גלים" , חתירה הכי מהירה , מבטים לאחור לגל שמגיע , תקיעת משוט לימין או לשמאל לפי הצורך ומריחת הגוף לאחור כאשר מגיע גל. ואם הגלים ממש מפחידים אני קופץ למים עם סנפירים קטנות שיש לי בקיאק ואוחז בחלקו האחורי עד לחוף.
מה שאני מתעצל לעשות זה להכניס את כל הציוד לקיאק. האמת היא שמעולם לא התהפכתי בחזרה ותמיד אני מצליח לתפוס גלים.
אבל כאשר אני תופס גל (שלא מרצון) ומושך את הגוף לאחור , אז תמיד עוברת לי המחשבה "שעוד קצת משקל באחורה של הקיאק היה עוזר".
אז היום לקחתי איתי 8 בקבוקים ריקים של שני ליטר - 16 קג. לפניי החזרה לחוף מילאתי אותם במים ושמתי בחלק הכי אחורי של הקיאק. זה עבד מצויין , והרים את החרתום גבוהה יותר.
עש כמה השיטה הזו נישמעת לכם מטופשת ?