| תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
| 24/8/2018 | מרכז - הרצליה | מים מלוחים | שקט עד גלי | מעל 50 מטר | דיג מסירה- ג'יגינג |
| תפיסות דגים | ||||
|---|---|---|---|---|
| שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
הדו"ח:
יוצאים בשעה שלוש ממרינה הרצליה.
המטרה : בולוס פתיונות לא סטנדרטים, כאלו שאולי יפתחו לאינטיאס את הפה כי בשבוע האחרון אני שומע על תפיסות בודדות פה ושם. צריך לגוון, מה שעולה לי בפחות שעתיים שינה...
בסיומן של שלוש שעות בולוס עם סביקי, קלמרי ושרימפס, בתא הדגים יש לי טרכון גדול, טרולוסים ועוד כמה ברקנים. קדימה למעמקים.
מתחילים את הבוקר בתקלת הבית, בעומק 75מטר שם מאבדים את הטרכון שנכנס לתקלה והתקוות לדג דו-סיפרתי מתפוגגות אט אט.
עוד שתי סירות מצטרפות למאמץ הלאומי - לפתוח לדגים את הפה וכלום. נאדה. גורנישט ומפיש. כולם ביחד.
אני לא מזהה הרבה סימנים ומקבל תקיפה אחת שלא התפתחה לנעילה.
אני עובד עם ג׳יג 150 על מקל ג׳יגינג מאסטר אוולושין 200 , סטלה 8000pg, חוט 65 ברקלי ושוק פלורו 60 של סיגואר.
מפה לשם מורידים עוד ברקן, משוחחים עם שאר הצוותים בסירות האחרות. אצל כולם המצב דומה. הצוות משאיר בידי את ההחלטה לאן ממשיכים מכאן.
הים טוב היום ואין צפי לשינוי דרמתי ברוח. תוך כדי הדריפט האחרון מוציאים את הגזיה, מבשלים קפה שחור ומתחילים לנו בשייט רגוע לכיוון העומק לוגמים מהקפה המר ומתמוגגים מיופיו של הים שלנו. מגיעים לאזור ה120 מטר ומורידים מדאיי 300 גרם עם שרימפס שלם על כל אחת מהקרסים. המדאיי רק נוחת על הקרקעית, מועלה 2-3 מטר והמקל מתחיל להראות סימני אכילה.
עוד קצת זמן ניתן למי שזה לנשנש, בסוף הוקסט קטן וגיא מעלה לוקוס אדום קטן.
אחרי שני דריפטים בעומק אני מרגיש עייף מאוד, כולי רטוב מזיעה , לא מאמין שאני עוד מקפיץ ג׳יג של 150 גרם בשמש והלחות האלה ובעומק הזה.
אני לא רואה שום סימן למטה,
פרט לתוואי הקרקעית שהופך מחול לסלע. אובד עצות ועם ידיים כואבות מחליט על ניסיון נוסף, רק הפעם מחליף ג׳יג ומודיע לאלי - הג׳יג של הלוקוס...
שני לבנים יפים לקחתי עליו עד היום, צבעו ירוק ומשהו בו מוציא את הלוקוסים משלוותם. מסתבר שצדקתי....
אחרי דקה וחצי בהן הג׳יג צולל למעמקים, אני אוסף כוחות,
שותה קצת מים קרים ,חובש כובע כאילו צופה את מה שעתיד לקרות.
סוף סוף הגיע הג׳יג לקרקעית, סוגר קשת, מותח את החוט ובהקפצה הראשונה המקל מתקפל.
אם מישהו שמע צעקה בשישי בצהריים ״אני נעולללל״, זה הייתי אני. לא יותר מידי נגיחות, מידי פעם ריצה קצרה מסגירות את מינו- ההימור לוקוס ומחליט להעלות אותו מהר לפחות 20 מטר , נותן ללחצי האטמוספירה לעשות את עבודתם. מרגיש שהוא כבר מתנהג כמו שק תפוא ואז פותח קצת את הדראג ועובד איתו ברגוע. מפה לשם מתגלה לו ״מר שריר״ אדום יפיהפה במשקל של 11 קילו שמועלה לסירה בכבוד ויראה, יריב מעניין ולא נפוץ במיוחד אצלנו במשקלים כאלו. הדג בגודל הזה כבר בעל ניסיון, תוקף את הפיתיון באגרסיביות, שרד הרבה זמן והג׳יג שלי עשה איתו את העבודה ועיצבן אותו נורא...
יש גם סירטון שנקטע , הנסיבות: אכילה אלימה על סט חי עם טרולוס, כיפוף עצבני וחטיפת הדג, וזה תוך עבודה עם הלוקוס.
זהו להפעם , תהנו.
- [ ]
באמת מפלצת מעמקים. 
הלוואי שירבו לוקוסים כאלה אצלנו. כמה זמן לקח הפייט עם הדג?
)
