| תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
| 25/8/2018 | צפון: מפרץ חיפה | מים מלוחים | גועש | 10 - 20 מטר | דיג מקיאק בים - ג'יגינג |
| תפיסות דגים | ||||
|---|---|---|---|---|
| שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
| - | אבו- נפחא (לגינון נודד) | 2 | 4 | |
הדו"ח:
זה דו"ח חשוב ברמת הלקח. אני למדתי על בשרי, תרתי משמע, אני מקווה שאחרים ילמדו מהניסיון ויימנעו מהטעויות.
יצאנו מישהו שמוכר כאן ואני, על האיילנד הזוגי שלו. קאייק זוגי, מנוע טורקידו, פדל, מפרש. הכל.
בעיה ראשונה: יציאה ראשונה שלי על איילנד ובכלל תפעול מפרש ראשון...
בעיה שנייה: הים... גלי מדי... לא על סף אין כניסה, אבל על סף לחשוב "אולי הביתה?".בדיעבד, שנינו קיבלנו בחילה כל אימת שהיינו סטטיים, ושנינו ממש ממש לא סובלים מקשיים בים, היה חריג.
בעיה שלישית(הכל קשור האחד לשני, כמובן): מיקום: בת גלים, החוף (במיוחד מדרום לשוברון, נגיע לזה) מתאפיין בירידה מאוד חריפה למדרגה של מטר עומק מיד בקו שבירת המים, ואז התרוממות נוספת של החוף (שמורכב כמעט אך ורק משברי צדפים קטנים...זיפזיפ, לא חול... גם לזה נגיע). הגלים כמובן הגיעו מדרום מערב לצפון מזרח.
בעיה רביעית: מה שיפה בבעיות, זה שבאותו הרגע, אף אחת מהן לא נראית לך כמו בעיה....
האזור בכלליותו די רדוד. גם במרחק רב מהחוף, עדיין יש עומק חד ספרתי ואם ממש מתרחקים מגיעים עד 20.... זה תורם לשבירה גבוהה של הגל ובעברית: בעוד לכל שאר החברה שלנו ברחבי הארץ באותו יום היה ים סביר, לנו שם הייתה מכונת כביסה עובדת היטב עם סחיטה ב-1,200 סל"ד....
הפיש לא הראה יותר מדי, ניסינו טיפה גרירה לנקודה, קצת גרירה מסביב לבויה לדוראדו, ובאין מענה קפיצות בין נקודות וג'יג/מאדאי.
ניסיתי בלק-מינו לראשונה. לאחר הירידה הראשונה חזר חצי ממנו.... הצד האופטימי בקאייק אמר "אולי פלמוד", הצד הפסימי אמר "אבו נפחה". כמו שכולם יודעים, פסימי זה פשוט אופטימי עם עודף נסיון. אחרי שנייה גם הפסימי וגם האופטימי העלו אבו נפחות גדולות (על ג'יג ועל מאדאי, במקביל).
הבנו את הקטע והחלטנו לעבור לנקודה השנייה... לא שמנו לב שתוך שנייה הדריפט העיף אותנו על ריף שעולה, העומק טיפס בשנייה ורבע מ-14 ל9.... איך שמים לב? שומעים "סנאאאאאאאאאאפ" וחכה בסטנד מתפוצצת לשתיים.... אובדן ראשון ולא אחרון ליום זה.
די זריז מחליטים לחזור, הסוללה של הטורקידו גמורה בגלל המלחמה כל הזמן נגד הרוח, הדריפט והגל (יש עוד אחת ספייר מקדימה... בשלב הזה עוד מרחמים עליה ומחליטים שלא להסתבך בהחלפה.... בדיעבד זה משפיע על קבלת ההחלטות, הלחץ מסיום הסוללה).
מגיעים לאזור החוף וישנה התלבטות: לעלות מהצד הצפוני (מדרגה קשה, אבל קרוב), או מהדרומי (רחוק יותר, מוגן יותר). הרעיון הוא לעלות עם החרטום על החול במהירות, בעזרת כח מפרש, סטייל רחפת...
טעות. בדיעבד, הלחץ מסיום הסוללה היווה פקטור מלחיץ בלקיחת ההחלטה.
וכאן מתחיל הבלאגן.
אני מתקרב עם פדלים לחוף, מנוע נשלף, פדל נשלף ברגע האחרון לפני החוף וקדימה.
אבל... אין מספיק רוח כנראה לטריק שלנו, אבל יש מספיק רוח לסבך לנו את החיים.
מגיעים לקו החוף... בום - לא עלינו מספיק גבוה, החרטום נתקע בחול המזופזפ, הקאייק מסתובב ימינה (כנראה קצת מתוך מחשבה מושכלת לצמצם צדודית וקצת מכח הגלים), הבידון הימני נתקע בחול (ויש מדרגה), אבל השמאלי במים.
ואני לא הבנתי שאני צריך לקפל את המפרש בשנייה שהגענו, והאיחור הזה מסבך אותנו כי קודם כל השותף שלי חוטף את המפרש בראש ועף למים, ואחר כך הרוח דוחפת בכח עצום ולא מאפשרת להעלות את הקאייק... במקביל, הים מתחיל למלא את הקאייק במים, ולגרור אותו חזרה למים. כל הציוד מתחיל ליפול למים, הלחץ בצוות עולה וכשהלחץ עולה חוסר הנסיון עושה הופעת אורח....
אני קופץ למים... איפה? בין הקאייק והבידון.. או בצורה שתסביר את הטמטום: בין קאייק מלא מים שנגרר אחורה לים...שיורד מהר עם מדרגה לגובה הפופיק..... הקאייק נדחף עלי כשאני מנסה לדחוף אותו לחוף ומרגיש משהו שהרגשתי רק פעם אחת בצבא לפני 20 שנה ועד היום אני לא שוכח אותו: חוסר אונים מוחלט מול מסה, שאני שם את כל כובד משקלי הלא קטן, את כל הכח, ורק נגרר ונמעך אחורה במקום לדחוף.... אני מרגיש משהו לוחץ לי על הירך בצורה שלחץ הדם עוד שנייה יוצא לי מהראש.... במקביל חכת הג'יג שלי (טרבוקו סנאצ') מתקפלת לי על הברך עד שהיא נשברת (הברך עד עכשיו נפוחה עם סימן של טבעת פוגי' מקדימה ורגישות שמגע נוצה מקפיץ אותי... כמובן שעם 2 ילדות קטנות שחושבות שאתה המתקן של נינג'ה ישראל מדובר בבדיקה מחודשת של גבולות הסבלנות האבהית....)...
המזל שלנו הוא שהיה שם איש ים ותיק שהכיר את השותף שלי, ובלי שום קשר לזה פשוט קפץ לעזור, אסף ציוד שנפל, עזר למשוך ולדחוף, הרגיע... וקצת שיתף אותי בהרהורי לבו (בתקציר: כשראיתי אתכם באים לעלות פה אמרתי לעצמי "וואי, אלו מקצוענים....."... כן טוב....).
בסוף הצלחנו לגרור את הקאייק קצת לאדמה, ומשם לא הצלחתי למשוך אותו למעלה (בשלב הזה עוד לא הבנתי שכל הקאייק מלא מים...). אני מושך, ומתחפר בצדפים... פשוט סיוט.
קראתי לאיזה חייל מחבורה שהייתה שם שייתן יד ומשכנו את הקאייק, הפכנו אותו, שמנו עגלה והוצאנו אותו... ואז פתחנו פקקי ניקוז ובמשך המון המון המון זמן יצאו מים מהקאייק..... המון המון המון זמן של זרימה מלאה.... מסביר הרבה.
מתחילים לארגן ציוד ולעשות הערכת נזקים. השותף שלי בטוח שיש נזק כבד, חור לקאייק, בעיה בבידונים. לוקח לנו זמן לאתר את הציוד ולסדר ולראות מה יש ומה אין.
הנזק הנראה לעין אחרי כמה דקות: זרוע של הבידון התעקמה ונסדקה, אני חשבתי שזה מה שהתקפל לי על הירך, אבל עכשיו אני כבר לא יודע, משהו בזוויות לא מסתדר לי בכל המחשבות המבולבלות של הבדיעבד... מה שזה לא היה, זו חוויה שאשמח להימנע ממנה שוב....
מצלמת גארמין חדשה ברצועת ראש שיצאה לצלם עולם בים....
חכה שבורה
עוד חכה שבורה מהדייג.
כל הציוד ובמיוחד הרולרים מלאים בזיפזיפ (כל הרולר, בפנים עד גלגל השיניים הכי קטן, מלאים. פירוק מלא, שימון, גירוז, ניקוי לאגרים.... האמת? ברמה כזו של הצלת ציוד נתתי את הרולרים מייד למוניר מפנינת הים, אני מכיר את המגבלות הטכניות שלי וכאן נדרשת ממש החייאה של המכונות...)
וכמובן,
אגו פגוע, עצבים בין חברים, גוף חבול...
האמת? יצאנו בזיל הזול. גם בציוד, גם בנפש ובעיקר בגוף.
לקחים: אל תצאו בים חרא, אם יצאתם, תפעילו מקדמי בטיחות ותחזרו מהמקום הכי בטוח גם אם הוא רחוק, לעשות תרגולות בין בני זוג חדשים ואנשים שחדשים לאלמנטים בכלי.
ואל אל אל אל תשימו את עצמכם בין משהו לים, במיוחד כשהים גורר את המשהו הזה אחורה עליכם....
עדיף חידוש ציוד על קדיש.
לקח טוב: בתנאים כאלו אתם מגלים מי באמת האדם שלצדכם. תוך כדי ואחרי.
לקח נוסף: אבו קקות אוהבות גם בלק מינו יקר אינעל אמא שלהם....
כוסאומו, עברו יומיים, ועדיין יוצא לי זיפזיפ מהשערות של הביצים....
לא יוצא יותר מבת גלים. תודה.
יאללה, שיהיה רק בשמחות ובבריאות, עכשיו אני מחכה ליציאה מפצה.
