תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
3/3/2018 | צפון: ראש הנקרה-נהריה | מים מלוחים | שקט עד גלי | 20 - 30 מטר | דיג מקיאק בים - ג'יגינג |
תפיסות דגים | ||||
---|---|---|---|---|
שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
07:30 | דמוי דג בינוני - | אבו- נפחא (לגינון נודד) | 1 | 1.5 |
09:00 | סביקי/צפרינה - עם קריסטל | *אחר - דג שאינו ברשימה | 2 | 0.1 |
הדו"ח:
טוב, למי שרוצה דגים, זה לא הדו"ח...
למי שרוצה לשמוח לאידי על צעירות - זה כן הדו"ח...
למי שרוצה ללמוד לא לעשות שטויות וגם למי שיש לו הובי עם פדלים - תכינו קפה ובואו לקרוא...
סיפור מסגרת: מקבל הזמנה מהחברה הצפוניים מדרום לבנון: מור ויואב, זוהר, שמעון ויהודה...
יוצאים מפוצקר (מרינה נהריה)
אני מתעכב טיפה בבוקר והחברה שואלים מה אפשר לעשות כדי לעזור... האמת שרק לקשור את הדמויים לחכה.. זוהר ניגש למשימה ואני מציק לו שלא יפשל ושיקשור כמו שצריך אחרת אוי ואבוי לו אם אני מאבד דג... (זוהר כמובן יהודי טוב ומיד עונה שאם אני תופס דג על הקשירה שלו אז חצי דג שלו....מצאתי עם מי להסתבך...)
בדיעבד כנראה שהפחדתי את זוהר כי הוא קשר טוב מדי... פרטים בהמשך..
יהודה מתעכב אז מוחלט שאני מחכה לו... בשלב כלשהו אני נכנס למים, יוצא מהמרינה ומתחיל שוטטות לידה עד שיהודה ייצא... הפיש מראה המון פעילות ברדוד (6 מטר +-), גורר לי את היוזורי... פתאום רואה שחפים איפושהו שם באיזור 8-9 מטר, משתוללים על המים... וכל דביל יודע שאיפה שיש שחפים על המים יש ...... מה? מפדל לשם בטיל כמו תימני בדרך למבצע באיקאה, מבריח את השחפים ומגלה שכל המהומה הייתה על פרוסת לחם שאיזה בוסניק זרק ואיכשהו שרדה עד אמצע הים... לא דגים ולא נעליים...
מאחורה רואה את יהודה יוצא מהמרינה ומסתובב אליו... בשנייה שהדמוי האט - בום !.... איזה כיף, איזה אושר, דג... כנראה שלא אבו נפחה כי הוא קופץ, משתולל, שפריצים באוויר...
כוסאומו, כן אבו נפחה...
מקבלת פינוק מה "מלטפת".... סכין צלילה שקשורה לי תמיד לרגל.
קצת על העלאת דגים ובמיוחד דגים בעייתיים לקאייק
2 הערות בטיחות חשובות בהקשר הזה, ובמיוחד עם הדג המסריח הזה:
1. סכין באוויר - בחיים בחיים לא מחזיקים דג באוויר וביד בשניה דוקרים אותו עם סכין (נכון לצלילה, לדייג ולכל טמטום אחר שאפשר לעשות....)... מה שיקרה זה שאין לכם משהו יציב מאחורה ולכן אתם גם דוחפים את הדג... זה מתכון מעולה לחורר את עצמכם... כנ"ל לא מומלץ לפנצ'ר אותו כשהוא מקפץ על דופן הקאייק, אתם תפנצ'רו את עצמכם או את הקאייק, כל אחד ומה שיותר כואב לו...חבר שלי החזיק פעם דג בין הרגליים וניסה לפנצ'ר אותו....תפעילו טיפה דמיון ותבינו לבד איזה תהליך גיור קרה שם....
איך כן עושים זאת? מרימים את הדג בתוך רשת הרמה, נותנים לו גלגול שיחזיק אותו חזק ברשת, מחזיקים מרחוק עם הרגל ואז כשהוא מסובך כמו זבוב שמן בקורים, דוקרים, ולא בהנפה מרחוק, אלא בדקירה שמתחילה בהצמדה ובלחץ מתון פנימה... להכניס סכין לראש של דג גדול דורש כח, ואם זה לא מבוקר זה מחליק...
אם כבר סכין וראש של דג, אווירת פסח משהו...... גם להוציא סכין מראש דורש כח...והדגים לא ממש משתפים פעולה ולא מבינים שסכין בראש זה נוק אאוט... יצא לי לראות לא פעם חברים תוקעים בצלילה סכין בראש של דג גדול....ואז לראות אותם מופתעים כשהדג משתחרר בספרינט ובורח לחופשי (או לכמה זמן שנשאר לו לחיות....) עם סכין תקועה בראש... אז: לא מוציאים סכין לפני שהדג בשחילר, ותמיד שמים את הליש של הסכין מסביב לכף היד...
לא מאמינים?
2. שיניים וקרסים - אבו נפחה הוא דג מסוכן. לא צחוק. דג גדול מוריד לכם אצבע בביס בלי להתרגש. כשמעלים את החרא הזה לבין הרגליים בקאייק, אתם ממש לא רוצים לגעת בו, תתייחסו אליו כמו לזהרון...הוא קופץ, משתולל, ואי אפשר להחזיק אותו עם הרגליים כי זה יעלה לכם בדם....
עכשיו תוסיפו את העניין שיש לו משולשות וקרסים אחרות שמשתוללות שם, ואתם לא יכולים להחזיק אותו...
אז אנשים מנסים להוציא את הקרסים כשיש להם דג משתולל בין הביצים....מתכון מעולה לקול סופרנו....
מה עושים? נכון...רשת הרמה ....(או גריפר/גאנץ' באוויר ולחכות שימות....), להחזיק היטב בפנים ולהוציא את הקרסים מפה שלו ומהקאייק לפני שמתחילים בטיפול...
כמובן שאני יודע את כל זה, וניסיתי היטב לא לחטוף את הקרס או ביס...וכמובן שהתעצלתי עם הרשת... אז קיבלתי שני חורים באצבעות לתזכורת...למזלי זה היה מציק, לא סימפטי, אבל לא מספיק נוראי כדי לחתוך את הדייג, רק תזכורת שאני אידיוט...
ואז בנוהל: הדג מתנפח עלי, אני מפנצ'ר אותו, טיפול קוסמטי ליפיוף, פתיחת כיווני מחשבה חדשים עבורו וחזרה לים... הדג היחיד שאני הורג בכוונה תחילה...
ממשיכים בדייג: זוהר אמר לנו: אנחנו כמה קילומוטרים דרום מערבית, תחברו.... למצוא אותם באמצע הים באיזור שאני לא מכיר - פשוט זה לא היה, אני חושב שחתרתי קילומטר או שניים מיותרים והיו איזה 2 טלפונים לא יעילים לזוהר באמצע









אבל בסוף ראיתי באופק את החברה וחברנו... היישר לאתר בו יש סטי"ל מוטבע בעומק של 26 מטר. לסטי"ל קוראים אח"י חנית ויש לו סיפור יפהפה שתוכלו למצוא אותו כאן אח"י חנית - הסיפור (אין שם קואורדינטות וגם לי אין אותם אז אל תשאלו אפילו.... אבל כל קאייקיסט עם טיפה שכל ו-GPS מזמן היה צריך לשבת באיזה סופ"ש על המחשב ולהוציא לעצמו קואורדינטות של כל העצמים הטבועים המוכרים לציבור באיזורים שבהם הוא דג... יש מספיק מאגרים... קל לזהות אותם בים: יש מסביבם מלא סירות וקאייקים ואף אחד מהם לא תופס כלום

מגיעים לנקודה, הפיש ריק כמו יומן הדייטים של אחותי, מתחילים לזרוק ג'יגים ואני זורק גם מאדאי חמוש ב-2 קריסטל שלמים, וסביקי לנסות לתפוס משהו חי...
על הסביקי עולים להם זוג, צמד חמד של "אוקונוס פסוס"... דג חביב שלא גדל יותר מדי, לא טעים יותר מדי אבל נאמר לי שבאירופה מכינים ממנו ציר דגים... אם אי פעם אתפוס אחד גדול מספיק אנסה אותו, בינתיים הם עולים לי מדי פעם על שרימפס בסביקי באיזורים סלעיים...
זה הכוכב:

וכאן קצת מידע
יש לו בן דוד, "אוקונוס משורטט"(הנה קצת מידע) שאותו הדייגים מכירים בשם "לוקוס אמריקאי"
תמונת החתיך:

ןאז מגיע הלקח החשוב של היום...
מקבל נעילה חביבה על המאדאי... נותן הוקסט של זקנה אשכנזיה, ומרגיש שהוא שם.... ומושך... אז אני מחליט בהחלטה אידיוטית של טירון שהוא תפוס, ומחליט לקפל את החכה של הגי'ג כדי שלא תפריע או תשב לי בין הרגליים או משהו... איזה טיפש... עד שסיימתי לקפל אותה המאדאי חזר ללא דג... כמה בכי, כמה טמטום... הרי החכה משופצרת, שתיפול למים מצידי...החוט יסתבך בפדל? לא נורא, נסדר.... טעות שלא אעשה שוב...
בד"כ אני מסתדר יופי עם 2 ואף 3 חוטים במים, אבל היום חטפתי פעמיים.. זו הייתה הפעם הראשונה...
הפעם השנייה מגיעה מיד...באשמת זוהר למי שתהה...

החברה מחליפים מיקום ל"איים", פלטות סלע מורמות שאחריהן יש קניון ענק... תוך שנייה העומק משתנה מ-10 ל-20, 40, 60... עד 200 נאמר לי... מה שלא הבנתי זה שהוא משתנה מהר גם הפוך.. כלומר, שכשהדריפט סוחב אותך דרומה מהר ואתה לא שם לב לזה, העומק מתרומם עליך ואליך לפנים בטיל כמו הנקניקיה של אסיר עולם שרואה פתאום את בר רפאלי בביקיני בקנטינה בכלא...
קיבלתי נעילה כפולה !!!! של סלע... מאדאי וג'יג ביחד.... עם דריפט מחורבן וקשה... ואני מתחיל להשאיר חוט בד במים בכמות שאפשר לסרוג ממנה מחמם ביצים חדש לצור....(הישן שלו התכווץ מהקור...או ככה הוא טוען...

והכל בגלל זוהר....מישהו ביקש ממנו לקשור את הדמויים כל כך חזק?
בסוף עושה החלטה ניהולית בין שני הילדים היקרים מי מהם אני אוהב פחות, מצמצם מהחוט בד החדש יותר על הרולר החדש יותר וחותך מהשני (כי יש לי חוט שנקנה בחו"ל ומחכה לרולר בבית, אז היד קלה יותר על ההדק...)...
שלא יספרו לי שאין ילד פייבוריט....תשמרו את זה לויצ"ו

בין לבין, זוהר שיכנע איזה טונית לקפוץ ליד הקאייק שלו (בטח תקע איזה אחת טובה....) ומיד זרק לה והרים אותה... בשלב הזה הים מתברבר טיפה והחברה מחליטים לחתוך... אני מתבאס, ציפיתי לעוד שעתיים לפחות וגם ככה זמן הדייג נטו שלי היה קצר מאוד בין כל ההגעות לנקודות והאובדן....
אבל אם כולם חוזרים אז חוזרים....זה גם ככה המגרש הביתי שלהם ואני רק אורח....
בדרך חזרה יותר קשה לי לפדל...מאשים את הים...בחוף אגלה שזה לא בדיוק ככה...
ביני לנקודת היציאה יש 2.7 ק"מ, ואנחנו גוררים.... במרחק של 0.5 ק"מ מהמרינה יש כמה ילדים בחוג שייט שעפים על מפרשיות.... והם שטים כמו ערסים קטנים, עושים ווסאח....ומסכנים את כולם...
דביל בן 14 עושה עלי באזז של פלאברה ומתזמן כך שהוא חותך אותי במהירות אדירה רק 3 מטר מאחורי (כשהוא מתקדם ישר לכיווני ומקווה שהוא יוכל לשלוט בכלי, מילא הוא מתאבד, אבל הוא מסכן אותי).... הדביל לא חושב אפילו שאני גורר, והוא עובר אותי כל כך קרוב שהסנפיר התחתון שלו (החרב) נתקלת לי בחוט והוא מתהפך על המקום... ציון 10 הבאתי לו על ההתהפכות, וכמעט גם הסתובבתי לתת לו אילו 10 שהוא לא ישכח... אבל...

בינתיים אני רואה שעם כל הרוח והתת משקל שלו הוא ממש מתקשה להרים את המפרש מהמים, אז נחמת עניים...לפחות לא איבדתי את הדמוי, תודה רבה שהוא נכנס כל כך קרוב אלי אז זה היה בחוט הבד ולא בניילון של השוק לידר.....
אני עדיין לא מספיק להתנחם ועוד דביל חותך אותי 20 מטר קדימה, וכמה שניות אחרי זה איזו סתומה בת 14 חותכת את החרטום שלי במהירות אדירה... אני צורח עליה שהיא לא נורמלית והיא עונה לי את התשובה הכי הגיונית... "מה אני יכולה לעשות, אין לי שליטה בזה"... תודה, עכשיו אני רגוע.... חבל שגם אבא שלך לא שלט בזה....

כשמגיעים לחוף אני מתעצבן על המדריך שלהם שמבטיח שהוא ידבר עם כולם... ממש נרגעתי...
כל הסיטואציה הזו שכלל וכלל לא מוכרת לי רק גורמת לי להבין שבפעם הבאה שאני אשמע בחדשות על תאונה שמעורב בה ילד עם מפרשית אני לא אאשים אוטומטית את בעל כלי השייט המבוגר והמקצועי...(אלא אם כן זה אבא של הילד, ואז הוא אשם שהוא לא שלט בזה....

טוב, מגיעים לחוף, אני יוצא החוצה ומגלה שאני מפדל בחצי הילוך.... אחד הכבלים בפדל נקרע והמערך שלו של הדיסקית והציר הלך לטייל בים, מי ייתן והוא יחנוק איזו אבו נפחה....
אני גם מגלה שהציר התחתון שם שבור, אבל זו תושבת שכנראה אין לה הרבה משמעות מעשית...
וזה מראה שאין מה לעשות, גם שמירה על הציוד לא תמנע תקלות - אני שוטף, מגרז, שם WD40 ובסוף הולך לבכות לסלאח שיתקן לי...
מסקנה חשובה: לחזק את בורג ההלן שם !!!
יאללה, דו"ח ארוך עם מעט דגים לא רצויים והרבה לקחים עבורי, וזה הדבר הכי חשוב, למדתי והפנמתי לפחות 3 טעויות שלי.. לטעות זה בסדר, לא לחזור על הטעויות הכואבות הללו זו המטרה שלי לעתיד ומשם אפיק עוד תפיסות ועוד לקחים...
כל הכבוד למי שהחזיק מעמד....כבר עשיתם יותר מאבא של הסתומה ההיא

