תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
5/2/2012 | צפון: ראש הנקרה-נהריה | מים מתוקים | רגוע ונמוך | 0 - 10 מטר | דיג בז'רז'ור מהחוף (מלוחים) |
תפיסות דגים | ||||
---|---|---|---|---|
שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
בוקר - אחר | ספינר - הכל מהכל | בינית גדולת קשקש (אישרי/קישרי) | שוחררו לטבע |
הדו"ח:
לפני שקוראים אני מבקש בשביל להעצים את החוויה להפעיל את השיר הזה מ- 1:15
הדוח הזה מסכם את כל הקיץ שעבר עלי
אז את הקיץ האחרון העברנו (אני, אבא שלי, ואביב מהפורום כאן (atmsk) בז'ירז'ור עם האולטרה לייט במים מתוקים ונהנינו מכל רגע שבו האקשן לא פוסק

מידי פעם רצינו לשתף אותכם בחלק מהחוויה שלנו, אז הינה מספר סרטונים מהקיץ האחרון, הכוכב הראשי: אני

את כל החוויה העברתי עם מקל מדהים שקיבלתי ליום הולדת מהאחד והיחיד, אבא!

ron thompson 2-8. 1.80
מקל באמת נהדר!
החוויה עצמה של ז'ירז'ור שבו האקשן לא פוסק, כל זריקה יש אקשן!
סנפיר שעולה מיד פעם למעלה מקפיץ את האנדרנלין לשמים, ואז בווםםםם מכה על המקל אולטרה לייט שרק מעצים את החוויה.
אבל כל החוויה הזאת רק מעצימה את עצמה שאתה רואה את האיש שעומד לידך נהנה ומחייך מדייג בלתי פוסק, מידי פעם נפגשים בעיניים ומקבל את המבט האוהב והמחויך, האיש הזה הוא לא אחר מאשר אבא.
אז סרטון ראשון:
החלטנו לנסות את הפורלים שבקיבוץ דפנה, הפורלים סיפקו לנו פייטים מצויינים, כיפופים של מקלות, את החוויה הזאת לא העברתי עם אבא אבל עם חבר שאין כמותו! אומנם הוא גילה את הדייג לא מזמן אבל מאז הדרך שלו סלולה להצלחה!
תמיד כיף להעביר יציאה עם הרבה צחוקים, בדיחות פרטיות, ודגים כמובן!
אחרי דייג משובח, הגענו לביתי אני ואביב מלאים חיוכים וחוויות.
אהה כן, ועוד 4 דגים יפים בשקית שרק מחכים להיכנס לתנור, הטבח האישי שלנו, אבא שלי

ממלא את הדגים בפטרוזיליה וכל טוב, מעל קצת עגבניות, מיץ לימון, מלח, ופלפל.
והארוחת צהריים הכי טובה שיש בעולם! מתענגים על כל ביס, טעם גן עדם.
גם הטעם עצמו, וגם טעם הגאווה, הרגשה שקשה להסביר אותה, אבל לאכול ארוחת צהריים ולדעת שאתה האכלת את כל המשפחה, ובנוסף אוכל איתנו חבר טוב שלי, הרגשה שאין כמותה! אז הינה סרטון שאביב מחליט לצלם אותי עם פורל יפה על החכה
החוויה השניה:
לא הרבה פעמים יוצא לבן אדם לקום בבוקר יום שבת, השמש מחייכת, הציפורים מצייצות (בכל זאת גר בקיבוץ

החלטה ספונטנית של המשפחה לנסוע לאכול חמין של שבת על שפת הירדן.
פתאום תופס את הראש, ומסתכל לצד ימין שלי, רואה את אחיות שלי, קופצות ונהנות במים, צוחקות בלי סוף, צחוק מתגלגל שנשמע לכל אורך הירדן, מסתכל מאחוריי רואה את אמא ואבא, יושבים על סדין שמתפרש על הדשא, הרטוב והירוק, מוזיקה חלשה נשמעת מהאוטו, וחיוך עולה על הפנים שלי, האנשים שהביאו אותי לחיים, האנשים שאני הכי מעריך בחיים שלי. כל המשפחה שתמיד אוהבת ותומכת בי שמחה ונהנת. ומשום מקום, בלי שום התראה מוקדמת, עולה על הפנים שלי חיוך גדול עם צחקוק קל.
ובום! בזזזזזזזזזז
מנער את הראש, עם כל האושר הזה שחכתי שאני עדיין מגלגל תוך כדי שהדמוי במים.
יש דג על החכה, כל הכיף של הדייג, מה שאנחנו מייחלים לו, האנדרנלין המתפרץ הזה, מחכה לראות את הדג.
בינית יפיפייה נשלפת החוצה, כל המשפחה באה אלי לברך ולהתגאות בבן הדייג

באחד מהתפיסות אבא עושה לי סרטון קצרצר, לא הבינית הכי גדולה, אבל טעימה קטנה מכל האושר הזה:
ועברנו לחוויה השלישית..
"עמרי, קום, הולכים לדוג"..
המשפט האהוב עלי! לראות את אבא עושה לי השקמה מוקדם בבוקר, עם חיוך על פניו, חיוך שמראה את כל אהבתו אלי, מגיש אלי ספל תה חם, נשיקה על המצח וברכה: "בוקר טוב, תתארגן בזמן שלך"
ויוצא מהחדר.
מזנק מהמיטה, מתלבש חם חם, נותן לאבא נשיקת בוקר טוב.
מכינים בצק זריז, ויוצאים לירדן.
נסיעה שכולה זיכרונות, זכרונות מהיציאה הקודמת והמשפט מפתח מלווה כל חמש דקות "איזה כיף היה"
מידי פעם אבא מסיט את המבט מהכביש ונותן לי מבט אוהב ומחויך.
מגיעים לירדן.
נשימה עמוקה, אוויר של טבע ממלא את הריאות, ואנחנו מוכנים לדרך, צעדה קצרה על הגדה לחיפוש הנקודה הנכונה.
ואז מתמקמים, מרכיבים חכות, ובנתיים שקט!
פשוט שקט שלא תשמעו בשום מקום, רק הזרימה של הירדן, ציוץ הציפורים, ממש משמח.
מוזר שאנחנו מבלים הרבה בירדן אבל גם אחרי 5 שנים כל יציאה אנחנו נפעמים מחדש מיופיו של הטבע.
מתחילים לזרוק, בינית פה בינית שם, אבל לא זה העיקר שבאנו אליו.
באנו לחוות את הטבע, להרגיש קצה חוט של הדבר הענק והמופלא הזה!
באחת התפיסות של חפף קטן, אבא שוב נותן את הקרדיט ומסריט אותי משחרר אותו.
(אנחנו לא אוהבים את הטעם של הביניות, וקצת מציק לנו כל העצמות, אז כולן משוחררות מכאלה שרק נולדו ועד כאלה שחיות כמה שנים טובות)
אז הנה הסרטון:
וזוהי החוויה שלי לקיץ הזה.
תודה שקראתם, עמרי.