| תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
| 7/7/2017 | כנרת - מזרח | מים מתוקים | רגוע ונמוך | 0 - 10 מטר | דיג במתוקים - ז'רז'ור |
| תפיסות דגים | ||||
|---|---|---|---|---|
| שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
| 5:00-9:00 | ניקל קטן - Kastmaster 3.5g | אמנון מצוי (עדדי) | 36 | לא רלוונטי |
| 7:00 | ניקל קטן - Kastmaster 3.5g | שפמנון / ברבוט (שפמנון מצוי) | 1 | 3.365 |
הדו"ח:
שלום חברים יקרים,
באיחור של כמעט חודשיים, סוף סוף אחרי סיום המבחנים של הסמסטר יש זמן לכתוב סיכום לתחרות UL.
אז ככה:
הציפיה לתחרות מתחילה עוד מסיום התחרות של שנה שעברה.
הינה יש פרסום על תאריך התחרות והחוף, ישר מתחיל להכין ציוד. מארגן הכל מהכל, כל יום עובד משהו אחר לכן צריך שיהיה גיוון בארסנל.
כמובן שלילה לפני התחרות לא מצליח להירדם, זה קורה כל פעם שאני מתכנן לצאת לכינרת, משהו במים הרגועים, הצלולים, השקטים עם הזריחה וציוץ הציפורים בשילוב ה"לבד" בתוך המים מכשף אותך וגורם לך באמת להתרגש ולחכות לרגע הזה כמו ילד קטן בחנות ממתקים או לדייג בחנות דייג.
שוב לא מתאפשר להגיע למפגש לילה לפני, בכל זאת תקופת מבחנים. אפילו לא העלתי את הנושא מול האישה אחרת הייתי מקבל כפכף בראש...
נסיעה של כמעט שעה, בתוך החושך של הצפון, מוזיקה שקטה ומחשבות על מה יהיה, במה אשתמש, כמה אתפוס ומה אתפוס לא מפסיקות לעבור בראש. פסיכי...
חונה, מתחיל ללכת להרשמה, הראש זז ימינה שמאלה מחפש פרצופים מוכרים. תמיד כיף ומרגש לפגוש את הפרצופים היפים שלכם מאחורי הכינויים ולהכיר חברים חדשים וכמובן לפגוש חברים ישנים.
נרשם ומתחיל לארגן את הציוד בהתרגשות רבה. מתאספים בנקודת הזינוק, הסבר קצת של צור היקר על החוקים והתקנון ויאללה, למים!
מעט האור שמציץ מעבר להרים במזרח מסמן שאפשר כבר להתחיל לחפש את הביניות. מתחיל על ג'יגים ''כבדים'' של 10 גר, מעבר לטסט של המקל. בדרך כלל זאת השעה של הביניות השמנמנות אך, הפעם הן סירבו לנשנש את הברזלים, נתפסו כמה חתיכות לא גדולות שחזרו למים בגלל הגודל.
השעה כמעט 6 ואז מתחיל האקשן האמיתי, כמעט כל זריקה יוצא מושט או בינית. הרוב המוחלט של הבניות היו מתחת לגודל המינימלי וחזרו לשחות. גם מושטים קטנים יצאו בכמות גדולה...
ברגע שהדגים מתחילים לנשנש בזריחה, יש בערך כשעה של כיף לא נורמלי. המון תפיסות. אבל, תוך שעה הכל נרגע וכאן מתחילה התחרות האמיתית, מי יצליח להוציא דגים בזמן שהם הרבה פחות פעילים.
ניסיתי את רוב הארסנל שלי, כפיות בגדלים וצורות שונות, ג'יגים סינים, ג'יגים יפנים (ששנה שעברה עבדו מדהים והשנה כלום!!!) ציקדות (שאני לא אוהב בכלל), ספינרים ועוד כמה מוזרים. בובות אני לא מתחבר אליהן, לא ניסיתי. מה שעבד הכי טוב זה הקאסטמאסטרים האהובים עלי.
עבדתי בעיקר עם ה 3.5גר', 2.36גר', 1.18גר'.
צורת העבודה ב"פיק" של התקיפות ובזמן שהדגים אדישים היא זהה. זריקה, לתת לדמוי לשקוע עד הקרקעית ואז להתחיל בגילגול עם הקפצות קטנות ועדינות מדי פעם. ההבדל היחידי הוא במהירות הגילגול. כשהדגים אדישים, הגלגול הוא מאוד מאוד איטי וממש מגרד את הסלעים, לכן העדפתי לעבוד עם המשקלים הנמוכים יותר, ככה הסיכוי להתקע בסלע יורד, אבל עדין השארתי לא מעט במים.
חשוב נורא גם ללמוד ולהבין את הקרקעית, בדרך כלל כשאני מגיע לנקודה חדשה אני מתחיל לזרוק עם קאסטמאסטר 3.5 גר' עם קרס בודדת, ככה אני מפחית את הסיכוי להתקע בסלע וגם אם הקרס נתפסת רוב הפעמים אפשר לשחרר או שהקרס נשברת. בנוסף, צריך להבין איפה נגמרים האבנים ומתחיל החול, כי זה איזור א. מסוכן להתקע בו, ב. מצוין ורווי במושטים וביניות. זה במידה וזורקים רחוק ובמאונך לחוף. אבל (!!!) לא תמיד צריך לזרוק רחוק בשביל לתפוס, אפשר לזרוק מטרים בודדים ולתפוס מושטים יפים ואפילו ביניות. דבר נוסף וחשוב, לא צריך רק לזרוק במאונך לחוף, חייבים גם לנסות לזרוק במקביל! רוב התפיסות בשעות המתות בתחרות היו במקביל לחוף, בגלגול איטי מאוד עם דמוי קל מאוד!
מעט אחרי השעה 7 בבוקר, כבר אחרי שהאקשן הפסיק, באחת הזריקות הרחוקות עם קאסטמאסטר זהב 3.5 גר' אני מקבל פיצוץ מטורף על המקל ויציאת חוט שלא נגמרת, הקלאץ' היה מכוון בצורה מושלמת, השתדלתי לא לגעת בו.
האדרנלין הציף את הגוף והרגליים התחילו לרעוד, רק שלא יקרע החוט (כמו שקרה בעבר). השפיץ של ה'ויאולנטה' הקשיחה כבר כמעט ונוגע במים, אני מרגיש מדיי פעם את החיכוך של החוט באבנים ואומר בלב שזהו זה נגמר, אבל הוא עדין מחובר אלי וממשיך להוציא חוט.
השפולה של הררניום 1000מתרוקנת לאט לאט, ברולר אני עדין לא נוגע, מחכה שהדג יירגע מעט. ברגע שאני מבחין שהוא התעייף מתחיל להחזיר חוט בעבודה איטית ונכונה, אבל החמור בשלו, שוב ריצות קדימה. הלחץ גובר, הפחד לאבד את היצור הזה כל הזמן עובר בראש אבל מפקס אותך לעבוד נכון בלי טעויות. כל טעות הכי קטנה והדג שוחה בשקט הביתה.
להערכתי, לקח כ 10-15 דקות עד שראיתי את הגב השחור והחלק של המפלצת הזאת, תפיסת שפמנון ראשונה שלי, ועוד איזה גודל!
השלב הכי קריטי הוא כשהדג כבר קרוב, ומנסה בשארית כוחותיו לשחות חזרה לעומק. ברגע הזה הלחץ על המקל והחוט 0.6PE הוא עצום וכל ניסיון של הדג לחזור לעומק יכול להגמר רע מבחינתי.
גם השלב הזה לקח בסביבות ה10 דקות עד שהצלחתי להכניס את הראש הענקי שלו לתוך הרשת הקטנה ולהעיף אותו לחוף מבטחים. זה הרגע הכי משחרר שיכול להיות! האדרנלין בשמיים, הידיים והרגליים רועדות אבל הרגשת סיפוק מטורפת מציפה אותך מבפנים!
פה מגיעה תודה ענקית לרועי כהן שעזב את הדייג והגיע אלי להביא לי משקל לשקול את החלקלק!
3.365 קג' של אושר, אני באמת לא מאמין...
צילומים ונשיקות לדג והוא חוזר לשחות. שוב, רועי כהן, תודה על התמונות וסרטון השחרור.
לוקח לי כמה דקות מחוץ למים להירגע ולהתאושש מהחוויה המטורפת שעברתי הרגע. יושב ומבין מה החזקתי עכשיו.
ממשיך לדוג, מושטים פה ושם, אבל זה כבר לא היה לי חשוב. את השיא שלי קבעתי ויהיה לי קשה מאוד לשבור אותו!
סה"כ, אם אני לא טועה יצאו כ36 מושטים\ביניות חוקיים ושפמנון של 3.365קג' וזה הספיק לנצח את התחרות ולזכות בגביע
