| תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
| 1/7/2017 | מרכז - הרצליה | מים מלוחים | שקט עד גלי | מעל 50 מטר | דיג מסירה - טרולינג |
| תפיסות דגים | ||||
|---|---|---|---|---|
| שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
הדו"ח:

את היציאה האחרונה לפני כחודש לשדות האלבקורים והכחולות קוטעת יציאת חוט אחת, יציאה לה חיכינו וייחלנו כל העונה.
לאחר יום שלם בגזרה ושלל של חמישה אלבקורים , השותף כבר נוחר בקבינה והמקל הכי לא צפוי מתקפל והרולר מתחיל לזמר.
חושב לעצמי אם להעיר אותו או לתקתק את הדג בצ׳יק לסירה. והחוט ממשיך לצאת בקצב לא רגיל,שאינו תואם את יציאות החוטים שהיו עד עכשיו.
בעדינות מכניס את הראש לקבינה ומעיר את השותף, הוא מתעורר וזוחל החוצה עייף מכל היום הזה.
12:30 בצהרים, השמש מרביצה.
חשבנו שסיימנו את היום אבל מה לעשות, החוט עדיין יוצא.
העסק מתחיל להתקדם, ברור לנו כבר שאלבקור זה לא.
אולי שחורה מפלצת? או שמא כחולה חס וחלילה ??
אחרי מאות מטרים של יציאת חוט
התחלנו לחשוד שהנה הכחולה המיוחלת נמצאת בקצה השני של החוט.
בזריזות מקפלים את כל המערך , מפנים כל מה שאפשר שהשטח יהיה פנוי ונקי לעבודה, ומשפרים את מקומו של המקל איתו עומד להתחולל המאבק.
כ 1200 מטר חוט על הרולר ,
ואנחנו מתחילים לאסוף,
יש לנו כ 1000 מטר להכניס בחזרה
על השפולה וזה עוד בלי יציאות חוט
נוספות שאמורות לבוא מצד הדג,
ידוע שהכחולה לא נכנעת בקלות ועם כל התקרבות שלה לסירה היא עלולה לרוץ שוב, כמה ? תלוי בגודלה.
אנחנו עובדים לאט בשיא הזהירות.
טעות עכשיו תעלה לנו בדג רציני.
כשעה וחצי של עבודה ואנחנו מצמצמים את הפער ביננו לבין הדג.
דואגים לקרר את הרולר מדי פעם עם מים קרים, מתחלפים כל 5 דקות, מחכים לפתיחה נוספת של המערכה מצד הדג.
הגנצ׳ים מוכנים, החבלים מוכנים וצללית נראית כ 50 מטר מהסירה.
שחורה, כחולה, אלבקור ענק, חרב, דוראדו, כל שמות סוגי הדגים האפשריים נזרקים לאוויר ואנחנו עדיין לא מזהים.
מדי פעם מבצבץ לו סנפיר מעל המים, כאילו מנסה לרמוז לנו על זהותו אך אנחנו מסרבים להאמין לו.
כריש??? בטרולינג???
המומים וכואבים, מזיעים מכף רגל ועד ראש, מנחיתים כריש של 60-70 קילו על ירכתי הסירה, מנתקים את הרפאלה ( בזהירות יתרה ). מערכת שיניים רצינית יש לברנש, שהחליט לאכול דמוי בחלק העליון של המים .
כמה תמונות, אחרי הכל הזענו לחינם, דחיפה קלה והכריש צולל למעמקים בשארית כוחותיו ונעלם.
זהו, השקט חזר, מסתכלים אחד על השני המומים , דבר אחד שימח אותנו, שהוא לא ברח והותיר אותנו עם סימן שאלה.
עוד יום בים, יום לא שיגרתי,
מפתיע ומרגש,
מצרף כמה תמונות להמחשת החוויה.












איזה חיוך מפחיד יש לברנש 




