שלום לכולם,
גם אני קראתי בתיקשורת את הכוונה והיוזמה לחוקק חוקים להגבלת הדייג הספורטיבי בחופי ישראל ובכנרת.
לי אישית מאוד חרה נושא הגבלת דייג בבוס ובזרזור ועל חי כפונקציה של מרחק זריקה מהחוף (היה כתוב שם 20 מטר).

סיפרתי לחברי שגם הוא כמוני "שרוט" דייג וזה ממש הביא לו את "הסעיף",

אני מצרף להלן את מה שחברי כתב כהתיחסות ראשונית לעניין.


ראו עצמכם לעשות במאמר כל שימוש שעולה בדעתכם כולל הפצה לרשתות ופורומים אחרים שבהם ימצאו עניין חובבי דייג וסתם אזרחים שאכפת להם.
המאמר:
דייג בחכה אינו פשע
באחד הימים כשטיילתי לאורך חוף הים, מול ראש הניקרה , ראיתי זוג מבוגר מגיע על קלנועית. כנראה שבאו מהקיבוץ.
הבעל, אדם שכבר מזמן עבר את גיל שבעים, הוריד שני כיסאות הניח אותם מול המים. הוא התיישב על אחד מהם מתח את חכתו והחל לדוג דגים. אשתו התיישבה בכיסא השני וקראה ספר.
עקבתי אחריהם לא מעט זמן. הזקן כמעט ולא תפס אף דג. פעם אחת ראיתי שהעלה בחכתו דג מהמים. הוא הסתובב אל אשתו נופף בדג בשמחה וגאווה של ילד בן ארבע והניח את הדג בסל.
בימים האחרונים שמעתי מחברי ,שהוא דיג החובב, שיצא חוק האוסר על דייג באזור שבין ראש הניקרה לאכזיב.
האיסור חל גם על דייג בחכה מהחוף.
התעצבתי מאוד.
מישהו שוב החליט שהוא יציל את העולם מבלי לקחת בחשבון מה הנזק שהוא גורם בדרך להשגת מטרתו הנשגבת.
אני יודע שרוב האנשים שקוראים את הכתבה הזו אינם מבינים מדוע בני אדם צריכים להרוג דגים כדי להרגיש טוב עם עצמם. מדוע הם צריכים לצוד ולדוג כדי לחיות, להיות בריאים ולהיות רגועים.
חוסר ההבנה הזה נובע מכך שכל אחד מאתנו מקבל את הרוח למפרשי אניית החיים שלו ממקור אחר. האבולוציה רבת השנים יצרה בנו את הצורך לעשות את הדבר שאליו נועדנו. אי היכולת לממש את תפקידנו בעולם, מייאש אותנו ומוציא מאתנו את הרצון לחיות.
הדייג אצל הדיג מקביל לשופינג אצל אשתו. זהו צורך שטבוע בנו כמו הצורך לנשום.
להגיד לדייג: "אתה יכול לבקר בחוף הים אבל אסור לך לדוג." זה כמו להגיד לילד: "מותר לך לבקר בלונה פארק אבל אסור לעלות על המתקנים."
זה כמו להגיד לאישה: "מותר לך לטייל בקניון אבל אסור לך להיכנס לחנויות."
זה כמו להגיד לאוהד כדורגל: "מותר לך לבקר באצטדיון אבל כשיתחיל המשחק אתה חייב לצאת ממנו."
לאסור דיג ספורטיבי זה כמו לאסור על גור חתולים להתקיף ולצוד כדור צמר. כמו לאסור על מטיילים לצאת מגבולות המדינה, כמו לאסור על הלום קרב להשתמש במריחואנה רפואית.
ליבי עם הדייגים שאין מי שילחם את מלחמתם.
הם תלויים בבג"ץ  שמורכבים משופטות שאינן מתלהבות מדייג ואינן מבינות מדוע צריך לדוג כשאפשר במקום זה לצאת לקניות בקניון.
הם תלויים בעיתונאיות שמטיפות השכם והערב לאי אכילת בשר ושמירה על עולמנו הירוק.
והם, הדייגים  עצמם, אינם יכולים להתארגן בקבוצה שתילחם  על זכותה כיוון שהם אנשים שאוהבים להיות לבד. הם באים אל הים מפני שהם אוהבים את הבדידות. הדבר הנורא ביותר לדייג זה לעמוד קרוב לדייג אחר.
כשהוא עומד לבדו ומביט במצוף, הוא לא זוכר את גילו המתקדם, לא את מחלתו, לא את ילדו שנפל בקרב, ולא את הכסף של הביטוח הלאומי שכבר עומד להיגמר לו. . .
יש רק מים ומצוף, והסיכוי הזה, שפתאום הוא יימשך פנימה ויצלול.
אז קם יום אחד, אותו מחוקק חוקים אלמוני והחליט להציל את העולם.
"אני אציל את העולם," הוא חשב. "אני אעזור לאלוהים. כולם הרי רואים שהוא לא מסתדר לבד. כל החברים שלי יעריצו אותי. אני אהיה הגיבור של המדינה ואני אקבל פרס ישראל על הגבורה והחוכמה שהפגנתי."
הוא לא ידע ולא שם לב שבפעולה הזו שהוא  נקט הוא לא השיג את מטרתו והוא פגע מאוד באנשים שהוא כלל אינו מכיר.
להגיד "אל תדוג בחכה", עוזר לדגה בים כמו להגיד "אל תשתה כוס מים" כדי לשפר את מאזן המים של ישראל.
הגורם האמיתי להתדלדלות הדגה הוא החימום של כדור הארץ ושל מי הים בקרבת החוף. אולי גם דייג מקצועי ואגרסיבי של אניות מכמורת שזורקות טונות של דגים מתים כל יום. דגים שנתפסו בטעות ואינם מתאימים לשיווק בחנויות.
דג אחד או ש??יים שתופס הדיג בחכה, אינו משפיע כלל על הדגה בים. ההיפך הוא הנכון. האוכל שזורקים הדייגים לים כדי לדוג את הדגים, דווקא גורם לדגים להתרבות במקום בו עומדים הדייגים.
אז קם המחוקק ההוא, וחוקק את החוק הזה, ויצאו הפקחים לפקח את פיקוחם ולקנוס את קנסותהם. ואלוהים ודאי שמח עכשיו כי יש מי שיגן עליו ועל העולם שברא.
אבל מחר בבוקר הזקן ההוא לא ייצא מהמיטה.
ואשתו תיקח את הספר ותשב ותקרא על ידו. והוא לא ירצה לקום ולאכול כי האוכל לא טעים.
אולי אחר כך הוא יקום וילך למרפאה כי בזמן האחרון כואבת לו הרגל.
ובעוד הרבה שנים, כשהמחוקק הזה יגיע לגיל מאה ועשרים, הוא יעלה לשמים ויפגוש את אלוהים.
"אתה תהיה בגיהינום," אלוהים יגיד לו. "אבל שמתי אותך במקום טוב. הכי קרוב לגדר, כדי שתוכל לראות משם את גן העדן."

בברכת הצלחה בקטילת היוזמה הרעה בעודנה באיבה,
יוסי

ביג לייק

 

אהבתי

 

 

      

מילים כדורבנות 

שלום חברים.
אני בדעה מאוד חלוקה ,
מצד אחד טוב מאוד שיש פיקוח והגיע הזמן שאת המשאב היקר הזה נשמור ויפה השעה.כי אין זמן אחר.
אחרת הנזק שכל אחד מאיתנו גורם לא יינתן לתיקון .
כמה פעמים ראיתם שתופשים גדלים של דגיםשהיה צריך להחזיר למים,ואף אחד לא אמר שזה לא בסדר, אף אחד ולרוב אנו עוצמים עינים,הכל מותר לכל אחד מאיתנו.....
שנים רבות אני הסתובבתי על הרציפים בעכו,וראיתי שכל עונה גודל העין ברשתות קטנה .וקטנה התרעתי על כך גם לדיגים ובכל הזדמנות שיכולתי להעלות את הנושא בפניהם אף אחד לא רצה לשמוע ,זה היה משאב כלכלי שאין עליו דיווח לצרכי מס וכך הי טוב לכולם,לימים התחילו בדייג רשת בסיגנון גריפה .ואת כל הדגיגים הקטנים במקום להחזיר למים,הוציאו והשמידו. שנים על גבי שנים כל אחד מאיתנו עם יד על הלב עדיין רואה שנעשים מעשים אסורים,ועולם כמנהגו נוהג.
 אנו ברובנו מי שפחות ומי שיותר מתנהלים שאנחנו הבעלים הפרטים של הים.ולאף אחד אין זכות עליו ,בטח שלא המדינה.שהחליטה סוף סוף להציל את שניתן מאוצר לאומי שכולנו בעתיד נהנה ממנו.
 כאילו המשאב הזה הדייג, גם חובבני ,ובעיקר זה שהיה צריך פיקוח המסחרי לא זקוק לסמן שיאמר לכולנו הגענו לקו אדום.
,כמו בטורקיה ומדינות נוספות ישנה תרבות של שמירה מתוך מודעות שצריך לדאוג להמשכיות הדגה ומחזוריות החיים בטבע.
עובדה הי שהיום מרבית כל מי שעסק בדייג בעכו פנה לתחום תיירות,כאן אגף הדייג עודד אותם לשינויי.וגם שהדיגים ראו שאין פרנסה מדייג ,וניתן להם אלטרנטיבה להתפרנס מתחום אחר תיירות.
כאן אני מאוד מבין את הצורך האגואיסטי שלנו לשמר את מה שנלקח מאיתנו.אך תחשבו ובצורה יבשה לגמרי ,בעתיד הניראה לעיין הנזק הוא בלתי הפיך ואין חזרה ממנו והדייג והמשאב טבע הנפלא הזה, אם לא כולנו ניתן כתף לכתף כולנו
נאבד אותו וחבל .אין כאן מנוצחים ומנצחים רק מפסידים.
נכון שהחוק מנדטורי ,וצריך להתאים אותו לזמננו אנו .אבל אני מאמין באמונה שלמה שלכולנו מחכה עתיד טוב יותר

בענוה גדולה זו דעתי קשה לי כמו לרובכם אבל חשתי צורך לאמור את שעל לבי .        שמואל ברקן

שמואל

יש הבדל גדול בין פיקוח לבין אכיפה , הם אמורים ללכת יד ביד.
בעוד שבמרבית המדינות בהן יש ממשק דייג בר קיימא פעיל זה קיים , כאן בישראל הכל בגדר הצהרות

ועוד לפני הפיקוח והאכיפה צריכים להגיע ההסברה והחינוך , לא של מבוגרים , אלא של ילדים , החל מגיל הגן.

אז כל הצהרות הרט"ג ואגף הדייג אין בהן ולו שביב של סיכוי להציל את הים , עבור הרט"ג זה יהיה מקור הכנסה , עבור אגף הדייג זה יהיה פחות אזור שהוא (לא) צריך לאכוף את החוקים.

ככה המדינה עובדת , כי אם כבר תופסים עבריין אז הוא מקבל עונש קליל שלא ירתיע אותו מלחזור על אותה העבירה.

אפשר להרים ידיים , כמו שכבר הציעו כאן , ואפשר להילחם ולהראות שדווקא מתוכנו, דייגי הפנאי , יגיע ממשק דייג בר קיימא אמיתי.

זוהר

כתיבה יפה עם הלב והנשמה 

ובהתייחס למה ששמואל ידידי כתב 

כל דייג מהווה נזק לים , כל דייג ! ספורטיבי ומסחרי..

אך כל אחד ביחס אחר וברור לכולם מה הם היחסים 

כל עניין הדייג בארץ זה - העדר פיקוח

אם רק היה פיקוח אז הכל היה נראה אחרת..

כמה פקחים יש במדינה שאחראית על תחום הדייג ? 

אפשר לספור אותם על כף יד אחת 

אם רק היו פה 500 פקחים , רישיון דייג לכל אדם שמחזיק חכה (בלי הבדל דת , מין , גזע וגיל )

וקנסות למי שאינו מחזיק ברישיון דייג , וקנסות למי שדג מתחת לגודל מסויים , ופקח ימי בכל מעגן קטן ,

מרינה , נמל  חוף וכו' , ואכיפה אכיפה ואכיפה , לאט לאט הייתה פה תרבות דייג אמיתית..

היה פה הרבה כסף (מרשיונות ודוחות) והיו נשארים הרבה יותר דגים בים 

למה ? כי לא יקחו כל דג ! כי יש פיקוח צמוד !

ויכס הרבה כסף לאגף הדייג מאלפי רישיונות וקנסות שינתנו לעבריינים..

בקיצור , הדייג הספורטיבי מהווה נזק אבל באחוז קטן מאוד עד אפסי 

מי שמסב את מירב הנזק זו מדינת ישראל שפשוט בוחרת לא להתמודד עם הבעיה שלה 

מחר , בכדי להילחם בתאונות הדרכים שגובים מידי שנה כ 300 בני אדם בערך ועוד עשרות אלפי נפגעים

בדרגות פציעה שונות , תסגור המדינה את הכבישים !! נשמע הזוי נכון ?! בדיוק ככה אני רואה את הדברים

עם מה שקורה בים.

במקום לייצר עקיפה נכונה , לפעול יותר נגד העבריינים , לגייס יותר פקחים , לקנוס ולהעניש בחומרה יתרה

את העבריינים , פה סוגרים את הים.

בושה 

ברקן אין קשר בין מה שכתבת לבין מה הועלה כאן בפוסט
דובר על דייג במקלות דייג ולא על רשתות,שבינתיים ממשיכים לדוג חופשי ואנחנו לא.
ואני זוכר אותך לוקח דגים קטנים,ורק שהערתי לך כמה פעמים שחררת אותם לא בכיף.
כמו שכתבו יש הבדל בין חוקים תקנות ואכיפה לבין איסור מוחלט.

תודה לכותב המאמר,
ביטאת יפה את רחשי ליבם של המוני דייגים.
היפה הוא שכולנו מסכימים על הרוב.
כולם מסכימים שהים במצב לא הכי טוב,
שהידללות הדגה ממש מטרידה.
כולם מסכימים שהטרול הוא עיקר הנזק
והגורם מספר 1 למצב.
גם האקלים , זנים פולשים, הזיהום ושיטות דייג שונות,
יש בהם אשמה אך ממש מזערית.

זה הממציא תקנות, אפלות וחשוכות
מבלי להבין את התמונה הכללית,
תהיו בטוחים שאין לו אלוהים.
לצערי אנחנו לא מסוגלים להשפיע
על דעת המחוקק, גם לא על שופטים
ואפילו לא על חלק מהציבור שיתמוך.
המצב כמו שהוא מלא ניגודים, מלא
אינטרסים ומלא בחוסר היגיון זועק.
לי אישית נמאס , מוצא את עצמי מדקלם
כל היום מנטרות בפורומים שונים ומשונים,
מנסה להסביר את ההגיון של הדייג הספורטיבי.
אבל כנראה שחוץ מאיתנו קומץ קטן, את אף
אחד זה לא מעניין פה. תראו מה עושים פה
לנכים, לניצולי שואה ולזקנים. יאוש ממש.

דבר אחד בטוח,
תוך 5-10 שנים אחרי שפקיד הדייג יקודם
לאנשהו במשרד החקלאות, יוכח כי לא הייתה
שום השפעה לתקנות על מצב הים וכולנו יודעים זאת
בוודאות של 100%.
אבל עד אז ״נסבול״ בסבלנות ונמשיך לראות
את הפשעים שמבצעת מדינתנו כלפי אזרחיה.

מוציא אותי מדעתי איך שופט בית משפט
לא רואה את הקרקס והפגיעה באזרחי
המדינה .

דבר אחד מנחם , בסוף האיסור יהיה הרבה
יותר טוב, שנוכל לצאת לים עם חכה בלי לפחד,
אז גם הדגים מתחילים לאכול כמו שצריך.
עד אז נטייל קצת בחופים, נטפח דודא רצינית,
והעיקר שנהיה בריאים וחזקים.

בס"ד