לא כ"כ הבנתי מה השיטה ומה הם עושים מישהו יכול להסביר בבקשה?(:
מה שהם עושים זה לקחת חתיכות מדג כמו בורי או מרמיר ולשים על קרס בלי משקולת או מצוף,
הפתיון שוקע רק 20 ס"מ מתחת למים וזה העומק המושלם לתפוס את החניתן.
מזרזרים את הפיתיון בקצב בינוני ובכל פעם שמרגישים עצירה על החוט פותחים את הקשת (של הרולר)
ותופסים את החוט עם האצבע, מה שקורה זה שהדג רץ עם הפיתיון בפה ותוך כדי אוכל אותו,
אתה צריך לתת לו לרוץ עם החוט לפחות 5 שניות ואז לתת הוק כדי לנעול אותו.
מתי שהדג ניתפס צריך להיות עם קלאץ פתוח ולסובב כמה שיותר מהר.
בשיטה הזאת אפשר לתפוס חניתנים, גומברים, ברקודות ודורדואים מסירה.
בעונות החורף אפשר לדוג חניתנים ממזחים עמוקים.
מרשה לעצמי להציע משהו אחר...
אמנם מלפני הרבה שנים אך היתה תקופה שטרגטתי חניתנים על בורים קטנים..
ותפסתי לא מעט בכל יציאה...
אישית השתמשתי במשקולת "פקמן" קטנה, עם קרס ארוכת צוואר...
המצוף היה כ:50-40 ס"מ מעל לפתיון...
לא ז'רז'רתי - בכל דקה סגרתי שפולה ואספתי חוט כמה מטרים, ואז שוב פתחתי קשת..
בזמן ההמתנה לאכילה, את החוט החזקתי בין שתי אצבעות כדי שיצא חופשי..
והדבר החשוב -
ממש לא נעלתי אחרי יציאת חוט של 5 שניות, כשנעלתי בריצה הראשונה לרוב זה הסתיים ב"אין נעילה"..
נתתי לדג לרוץ פעם ראשונה עם איפוק מירבי לא לעשות דבר, ואז הגיעה הריצה הארוכה השניה...
או שנעלתי בסוף הריצה השניה או שהמתנתי לריצה שלישית שאז רק נעלתי...
החניתן לרוב נותן ריצה ראשונה עם הדג בפה - שזה עדיין לא הזמן לנעול בגלל מבנה הפה שלו...
הוא עוצר, מתחיל לבלוע את הדג - ואז נותן ריצה נוספת כשהפתיון יותר "מעוכל" והקרב נמצאת יותר עמוק,
הוקסט בסוף הריצה השניה זה לרוב קרס נעוצה בגרון/בזימים, בסוף ריצה שלישית זה גם קרס בבטן/בקיבה.
