שאלה מצוינת רפי
בכנרת ובעיקר בחופים הפתוחים, אני מוכן ללכת ראש בראש עם כול דג גם עם חוט 0.16-0.18 מונו למרות שאני יודע שיש מקרים שאני אפסיד.
לא חושב, יודע...
שנה שעברה לפני תחרות הז'ירז'ור שהתקיימה בצינברי, יצאתי לבדוק את השטח עם אלון מספר פעמים ולא פעם נפלתי על משהו שהיה פשוט גדול מדי.
אין נגיחות ואין ריצות, אין איסוף חוט ואיבוד חוט, אין כלום חוץ משחיה רציפה, בכיוון אחד, לא מהר מאד וגם לא לאט מאד, סתם שוחה. בלי לעצור...
החוט שורק ברוח, החכה מכופפת כמה שאפשר ואין מה לעשות...
בסוף פשוט מורידים חכה, תופסים בחוט ומחכים שיתפוצץ...
ועדיין, אני מאמין שאפשר למקסם הנאה עם חוט דק יחסית של 0.20 שיאפשר שימוש בג'יגים וניקלים של 10 גרם ואפילו יותר מצד אחד ויאפשר גם משחק במרחקים קצרים יחסית עם דמויים קלים מאד.
במקרה של חוט בד, אני לא יורד מ-0.10 או 0.12 ולא עולה מעל 0.20
בירדן, כמו שציין צור, יש כמה מגבלות מוכרות שהן השפמנונים, ביניות גדולות ותקלות.
כמובן שגם תוואי השטח שמצד אחד לא מחייב הטלות רחוקות מאד אבל מצד שני זה גורם סיכון רציני בזמן מלחמה עם דג גדול, משחק תפקיד...
אישית אני לא עובד עם דמויים מאד קטנים ואפילו בתחום הניקלים והג'יגים אני לא יורד מתחת ל-7 גרם בדר"כ...
המכלול הזה הביא אותי לעבודה עם חוטי ניילון של לא פחות מ-0.20 באזורים הידידותיים יותר ובעיקר בשולי העונה ועם חוטי בד של 0.20 (פער טסט ענק בין שני הקטרים הזהים!) בשוטף .
נקודה חשובה שאני רוצה להתייחס אליה היא הבעייתיות שבטסט נמוך מדי.
קודם כול, החוט עלול להיקרע והדג ייברח עם דמוי בפה. לא טוב לו ולא טוב לנו.
דבר שני, חוט דק מדי או חלש מדי עשוי להנחית דג גדול בסופו של דבר אבל זה ייקח זמן ולפעמים יותר מדי זמן.
לא פעם יצא לי לראות דג גדול שתפסתי ושוחרר למים, עוהל וצף או מתהפך על הצד או הגב ונסחף בזרם לסוף לא ידוע...
דג גדול שנלחם על חייו לאורך זמן רב, עלול להגיע למצב של אפיסת כוחות ולנקודה שממנה כבר אין חזרה.
בתור אחד שדוגל בשיטת "תפוס ושחרר", אני לא יכול להרשות לעצמי מצב כזה ונאלץ לוותר על האספק הטכני של הספורטיביות לטובת הצד העקרוני יותר של הספורטיביות.
אם בכך שאדוג עם טסט גבוה יותר, אוכל להנחית דגים בבטחה ובוודאות גבוהה יותר ובזמן קצר יותר שיאפשר שחרור מהיר ובמצב טוב יותר של הדג, אני בוחר לעשות את זה
