יש סוגים שונים של לידרים, לצרכים שונים.
לידר פלדה - מיועד להתמודד עם דגים שעלולים לקרוע את החוט בשיניים. כלומר פלמידות וגומברים (וגם אבו נפחא).
אם להשתמש או לא, זה תלוי בנכונות שלך לאבד דמויים מול הסיכוי שהדג לא יתקוף בגלל הכבל.
לידר שקוף - שנועד בים צלול (או כמו ששרגא כתב, בכינרת), על מנת "להעלים" את החוט שמתחבר לדמוי. יש חילוקי דעות לגבי הנחיצות של זה. יש כאלו שיטענו שזה מעלה את אחוזי התפיסות, ויש כאלו שיטענו שזה מיותר.
לידר פשוט יהיה מנילון, ולמחמירים יש את ה"פלורוקרבון" שזה סוג ניילון שקוף (ויקר).
שוק לידר - מיועד לספוג את האנרגיה בהטלה של דמויים כבדים - מיותר בזרזור קל/מדיום.
בנוסף, אמור לספוג את המכה הראשונה של הדג, זאת בגלל שחוט בד לא נמתח - שוב ברוב הדגים שאנחנו מטרגטים בלייט/מדיום, הקלאץ יספיק לעשות את עבודתו לפני שהחוט יקרוס.
כאשר מדובר בלוקוסים, נוסף העניין של הסלעים, הלוקס חוטף וחוזר לסלע, וכמו שכתבו חוט בד רגיש לקריעה בסלעים. לכן במקרה של לוקוסים מדובר בשוק לידר ארוך יותר כדי שייתן מרווח גדול בין הסלע לחוט בד.
זה לגבי זרזור לייט/מדיום, לגבי זרזור כבד או סגנונות אחרים, הסיפור שונה.
לגבי השאלה על החיסרון, אז קודם כל זה מוסיף עוד נקודת כשל - קשר/חוט שיכולים להיקרע. מעבר לכך שאם הקשירה לא מהודקת, הקשר עובר קשה בטבעות מה שמוריד ממרחקי הזריקה. כמובן, סרבול נוסף בכך שאם נקרע החוט בים, צריך להתחיל לקשור מחדש.
גיל
















