
היום קמה משפחתי משבעה על מות סבתי

שבוע בו נעדרתי מהפורום , מהעבודה ומהמשפחה והבית

שבוע בו התעוררתי עם נץ החמה ונתתי מעצמי בתפילות 3 פעמים ביום למען עילוי נשמתה של סבתא.
סבתא שלי נפטרה בגיל 87. בשבילי הייתה חלק גדול של החיים כאמא..
סבתא של פעם , לא הסבתות של היום. סבתא שחוזרים מהגן או בי"ס ישר לאוכל שלה..
למיטה כשהיא דואגת לכסות אותך עד האוזניים טוב טוב..
שמכינה לך תה וקפה עם עוגיות בצד בלי לשאול אם בא לך בכלל

סבתא שאני מאוד מאוד יתגעגע אליה

תוך כדי השבוע האחרון חשבתי איפה לא הייתי בסדר עם סבתא

איפה לא הייתי בשבילה , על הימים שהייתי עסוק בעבודה ובהכל ולא מצאתי לבקר אותה בזמן האחרון..
כאילו נשכחה מאחור ואני מכה חטא על זה..
נכון , לפעמים היא לא נראתה הכי טוב , והיה לה מאוד קשה , הכאב , החוסר חשק לאכול
והבקשה מאלוהים שיקח אותה כבר

אלו רגעים קשים שלי אישית היה קשה להתמודד איתם והעדפתי לזכור את הסבתא הבריאה שלי
השמחה יותר , שרצה ומתרוצצת ודאגה לנו הנכדים כמו שאף אחד בעולם הזה לא דאג לנו.
הכל באהבה וללא רצון לקבל בחזרה כלום

והיום , אני אומר לכל אלו שהסבתא והסבא שלהם בחיים , לכל אלו שהוריו מבוגרים..
לכו יותר , תהנו מכל רגע , זה לא לנצח , זה נגמר וזה גם כואב

לכו , שבו איתם , דברו , החליפו חוויות , זה דבר של נשכח

ושלא נדע יותר צער.
ת.נ.צ.ב.ה.











צוות המורים!

