שלום אורי

אנסה לתרום מעט מנסיוני האישי..
1. 4 שנים עבדתי בשיטות שונות ומשונות, ולא מצאתי יותר טובה משיטת השפולה הפתוחה לחלוטין (+גומי+נייר כסף).
נכון, גם השיטה של גיא ושרגא עובדת טוב לעיתים, כשהיא עובדת אין ספק שהיא עובדת טוב מאוד.
התנאי העיקרי והגדול בשיטה שלהם הוא-
חוט רפוי על המים כפי שציין שרגא ובצדק. בלי זה- תקבל פיצוץ, וסבירות גבוהה - פליטה.
כאשר החוט רפוי מעט (ומסכים עם שרגא שעדיף גם הרבה)- הדג בהתחלה לא מרגיש התנגדות, א- לפיתיון יש סיכוי יותר טוב להתמקם כמו שצריך בפה שלו, אולי אפילו כבר בלוע.. ב- הכי חשוב, הוא מרגיש נוח לרוץ הלאה. לא חושד בכלום כי אין לו התנגדות בקטע הרפוי. ופתאום מקבל בהפתעה מוחלטת פיצוץ מהמקל, הפתעה שיש סיכוי טוב שאכן תנעל אותו.
באופן אישי כאמור, אני חוויתי כמה וכמה פליטות שנים שעברו עם השיטה הזו, וראיתי סביבי עוד כמה אנשים שחוו פליטות דומות. באיזור נוח מאוד אפילו ללא סלעים כלל!
לכן השנה התחלתי מראש לעבוד בשיטת השפולה הפתוחה אותה לא ניסיתי מעולם.
סביבי לא מעט דייגי אינטיאס ותיקים שעובדים אך ורק בשיטה הזו.
בשיטה הזו אולי לא תחווה את הפיצוץ שכולם מתרגשים ממנו, אבל תעלה מאוד את הסיכויים לנעול את הדג. וזה הרי העיקר

חוויתי 4 תקיפות מתחילת העונה. שניים יצאו, שניים "רק" ננעלו ואחרי פייט הצליחו לברוח מסיבות אחרות..
אבל שים לב-
כולם ננעלו. אף אחד לא פלט.העיקרון הפשוט הוא כמו שפרטתי בדוח שלי, להערים על הדג לחלוטין. שירוץ חופשי ולא ירגיש שמץ כלשהוא של התנגדות כיוון שהאינטיאס ידוע כדג זהיר מאוד ומרבה לפלוט, וגם
אוכל בזהירות (לא בולע מיד. הרבה פעמים הוא אפילו לא לוקח את הפתיון בבת אחת אלא בסבבה, מטייל איתו קצת ואז מתחיל לרוץ. תלוי גם בסביבת הדייג, אם היא סוערת בדרך כלל הוא לוקח בבת אחת ורץ. אם היא רגועה- הוא לא ממהר לשום מקום).
יש לחכות את כל הריצה הראשונה שלו (ולדאוג למספיק חוט על השפולה, כי הגדולים רצים בכיף כמה עשרות מטרים בכל סיבוב), הרגע הזה שהוא עוצר זה הרגע שיקבע אם הדג שלך או לא. בדרך כלל ברגע הזה הדג טוחן את הפתיון ובולע. חכה עוד כמה שניות בודדות, סגור את השפולה (קלאצ מכוון
מראש ללחץ, לא חופשי, קצת יותר מחצי), גלגל מהר חוט רפוי אם יש, תפוס את השפולה ביד הפחות חזקה כאשר היד החזקה מחזיקה את המקל ונותנת את ההוקסט של החיים. ועוד הוקסט. ועוד אחד אם בא לך.
בשיטה הזו לא חוויתי באופן אישי פליטה (עדיין, ומקווה שגם לא אחווה). חברים ותותחי דייג אינטיאס חופי וותיקים הרבה יותר ממני ממליצים כולם על השיטה הזו, כולל הלל ירושלים. הלל- אתה מוזמן לפרט עוד

גם שוקי ממליץ, רק שהוא עובד עם קלאצ' פתוח עד הסוף. "מרגרינה" ממש כהגדרתו. גם אפשרי, כל אחד מה שנוח לו- רק חובה שהמקל יהיה כמה שיותר במצב שכיבה ולא עמידה, אחרת כמה שהקלאצ' פתוח עדיין הדג עלול להרגיש את ההתנגדות של המקל, ונחש מה? לפלוט

שוקי גם מוזמן לפרט

אישית אני מפחד ממצב "מרגרינה", ראיתי כבר שפולה שהסתובבה סביב עצמה מעוצמת הריצה של האינטי, נוצר פלונטר ו

לאינטי.
2. על השאלה הזו קשה לענות, אין חוקים כתובים מראש. פעם יאכל פה ופעם פה. מה שבטוח- וודא שבמרחק הזריקה של יש מספיק עומק, דהיינו 2 מטר ומעלה.
3. גם אין תשובה ברורה. האינטיאס הרעב יאכל כל מה שנקרא ראשון בדרכו. רואים את זה יפה כאשר באה להקה וננעלים כמה ביחד- כל דג לוקח על פתיון אחר. אנחנו תפקידנו להגדיל את הסבירות לתקיפה. עדיפות תמיד לחי. אח"כ מת טרי. אח"כ מת לא טרי. אין ספק שאם השיקול הוא חי- הסבידה עדיפה יותר מהקלאמר, נשארת חיה הרבה יותר בדלי עם חמצן, וגם לא נופחת את נשמתה כאשר אתה נועץ בה את הקרסים (תלוי איפה אתה נועץ כן?

). הקלאמר מתפגר בשלב הזה בדר"כ, ואם לא בו- אז בזריקה. סבידה שורדת גם את הפליק על המים שהיא חוטפת בזריקה.
4. תעקוב אחרי המקל.. אם אתה רואה איזה יציאת חוט/תקיפה לא ברורה, שברור שאינה אינטיאס (יציאת חוט ארוכה או פיצוץ של החיים במקל), או אכילות קטנות יותר מעשר דקות- לבדוק פתיון בהחלט ולא לפספס את המאני טיים בלי פתיון במים, זה הכי גרוע כפי שכתב גיא.