התענגתי על הסיפורים שלכם.....
אז כנראה הגיע תורי....
ההתחלה ובעצם החימום,
כמובן במרדפים אחרי דגים עם שקיות ניילון,
בסחנה ובכנרת (האמנונים הקטנים זכו לתור "דגי קרב"), בתעלות על הריפים הים (דגי סלע).
הדיג האמיתי הראשון שלי היה על שובר גלים בחוף מספנות ישראל,
מקל מקל- לא משהו שקיים בחנויות דיג- מצאתי באיזה בנין,
חוט של עפיפון, מצוף וקרסים מהחנות, אום כעופרת,
בצק על משולשות גדולות יחסית,
מים שקופים רואה להקות מרמירים מזנקים על הבצק, מושך... חזרתי עם כמה...
מיד אחר כך התחדשתי במקל במבוק 3 חלקים,
התקדמתי....
השתדרגתי גם בבקבוק וקופסת קפה נמס-
ה"רולר" של אנשי הקריות....
אופניים ואוטובוסים הובילו אותי לנחל נעמן, לעכו, לשובר הגלים ולחוף שמן ולמעגן הדיג קישון,
מעת לעת אבי ז"ל לקח אותי והצטרף כדייג פעיל...
אהבתי את הימים האלה...
מבצק התקדמנו לצדפות וסבידה.....
מרמירים ובננות גדולות....
סרגוסים חאג'אג'ים ואראסים, בורים...
מושטים בנחל נעמן ובתעלות שונות...
שנים בחופים, התבגרנו...
נסיעות גם לעכו וצפונה יותר...
אראסים וסולבים על אצות...
דיג לילה על שובר הגלים של המספנות,
למדתי להכין אנערים לתפיסת רדס...
לילות של סרגוסים....
ב-1991 לערך יציאה ראשונה לבולוס מסירה,
נשאבתי,
ובהדרגה עברתי לסירות...
לצערי יצא לי יבש,
פיקנטריה כשתנחת עלי המוזה.....

חוצמזה הכנסתם פיקנטריה גם בשבילי...
אצלי זה התחיל בערך בגיל 6-7 שאבי לקח אותי לדייג באופן קבוע.
במשך שנים !!!!!! התפקיד שלי הסתיים בלהחזיק את המסננת בזמן שהחבר'ה חופרים מתחת לסלעים בחיפוש אחר תולעים. עד היום יש שם תעלה

עם הזמן קודמתי ....................... למלקט ראדס (קפצונים) .
לקח לי שנים להבין מה פתאום אבא שלי הסכים שאני אדבק אליו ביציאות הדייג.
תחילה חשבתי שזה באמת מסוג החוויות של אבות ובנים ,
למרות שדיי הצקתי להם שם על המזח, תמיד הוא היה מספר לאימי:
" הילד חולה דייג , את לא מבינה איך הוא מבסוט איתי בים "
ברור שהייתי מבסוט - לשותף הדייג שלו היתה בת בגילי

רק שבגרתי התחתנתי ונולדו הילדים, נפל לי האסימון .................
איך תקבל שחרור מהאישה אחרי שכל השבוע לא עזרת עם הילדים ?

פשוט : תדביק אותם במחלה

" מעשה אבות סימן לבנים " - ולכן המשכתי את המסורת הלאה

מסקנה: אם אתה רוצה את ילדיך שיתמידו איתך בים,
תדאג לכך שלחברך לדיג תהיה בת מענינת....
