הדו"ח: מוריד את הילדים בבית הספר ב 8, ומתלבט אם להעביר כמה שעות בללכת על גדול (או לפחות בינוני) ורוב הסיכויים שלא לתפוס כלום (שקמונה) או ללכת על קטן ולחזור עם משהו הביתה (החלק החולי של חוף הכרמל). סוגר על פשרה עם עצמי: טלוויזיות בחלק החולי, אבל לסחוב גם כמה דמויים למקרה שיימאס... לא נמאס. היה ממש כיף. הטלוויזיות אמנם לא יצאו בקצב מסחרר, אבל כל הזמן היה מעניין, עם הרבה אכילות והרבה תפיסות של טלוויזיות, אוטאוטים ווואקוואקים (אני חושב, חבל שלא צילמתי אותם לפני ששחררתי. מבין כולם, משכו הכי חזק). השתמשתי בתולעי הסיליקון שבתמונה. לא ראיתי צלליות בגלים, ולא ראיתי ביזרי קופצים, אז הדמויים נשארו בכיסים של הווסט. בדרך הביתה שמעתי ברדיו את השיר שבקישור (ממנו הכותרת של הדו"ח). אמנם לא שיר חדש, אבל פעם ראשונה שאני שומע אותו. מאוד אהבתי את הבית האחרון. בטוח שתאהבו גם הערב תוגש סביצ'ה. ניר.
תשמע זה מה שאני עושה בחודשיים האחרונים ואני יכול לומר שיש לי סיפוק אדיר מהזרזור בסגנון הזה אני מתחיל מוקדם בבוקר בעיקבות לברקים אחר כך קצת טופ ווטר אם אפשר לחיפוש גומברים ולא משנה מה בסוף העניין אני פונה לכיוון הטלוויזיות סרגוסים ומה שבא באולטרה לא התאכזבתי אפילו פעם אחת כל יציאה יש דגים והמון וגם הפייט מהנה מאד וממכר נהנתי מכל מילה בדוח מכיר כל רגע ומחשבה ממנו בהחלט לתפוס דג זה אושר לנקות דג זה לא
לא מרמירים, למרות שגם מרמירים קטנים נתפסו. לדג היו גוונים צהובים בסנפירים ובזנב והוא גם ייצר קול בזמן ששחררתי אותו מהקרס. לא יודע אם הייתי מתאר את הקול הזה כ"ווקווק", אבל עד שדג מייצר איזה צליל... אני לא אהיה קטנוני אתו
לפי הכותרת ולפי הדוח ניר- נראה שהיציאה הזו עשתה אותך מאושר במיוחד... ותכל'ס למה לא... לנשום ים, הרבה אקש'ן של תקיפות ותפיסות, גם לשחרר וגם לקחת ארוחה הביתה של פיש אנד ציפס.. כן יירבו ימים כאלו...
פחות הישגיות יותר כיף 
צוות המורים!
