| תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
| 6/2/2015 | כללי: כנרת | מים מתוקים | גועש | 0 - 10 מטר | דיג במתוקים - פתיונות |
| תפיסות דגים | ||||
|---|---|---|---|---|
| שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
| 16:00 | אחר - | קרפיון בר (סאזאן) | 1 | 6-7 קג |
הדו"ח:
אהלן חבר'ה, סליחה על הדיליי!
אז ככה, ב6 פברואר לפני כחצי שנה, אני ואבא נסענו לדרום מזרח כנרת כדי לעשות קצת קרפ פישינג.
אנחנו מגיעים למקום בצהריים, פורקים ציוד, מכינים חכות וזורקים למים את פתיונות, אחוזי תקווה שהערב יניב פירות. על שתי חכות שמנו תירס, בעוד שעל השלישית שמנו בויליס זרעי חמניה שהכנתי בעצמי (לפי מתכון מצויין שקראתי פה).
לאחר כחצי שעה של דייג החכה ועליה הבוילי נופלת! אבא צועק לי ואני מתרגש.
אני ניגש לחכה ומגלגל. כל הדרך, אני מרגיש משהו כבד מאד בסוף החוט, אך המאבק מינימלי. כנראה שפמנון...
ובכן לא!!!!
למרבה הפתעתי, מדובר היה בקרפיון יפיהיפה שפשוט לקח את הזמן...
כשהוא הגיע כמה מטרים ממני (אך עדיין בעומק), הוא פצח במאבק שלא אשכח להרבה מאד זמן: הפעם הראשונה שדג לקח לי חוט מהרולר! ולא פעם אחת, הסיפור חזר על עצמו פעמים רבות כאשר קירבתי את הדג אליי, והוא, כל פעם מחדש, העמיד את סיבולת שרירי למבחן.
לבסוף, כוחותיו של הדג החלו להיאזל, והוא לאט לאט נגרר בעל כורחו אל כיווני. אך פה הקושי לא נגמר- אין לנו רשת- היא נאבדה בטיול הקודם...
באותה נקודה, אבא שלי ירד על הסלעים והגיע לדג. הוא ניסה לשים את הדג בידיו, אך למפלץ היו מחשבות אחרות. לבסוף, לאחר כ15 דקות, המאבק נגמר כשאבי שם הדג בידיו ובמאמץ עלה על הסלעים אל עבר המקום ממנו דגנו. לעולם לא אשכח את הרגע בו אבי חצה מין גבול דמיוני בסלעים, ממנו הדג לא יכל לחזור למים, וממנו היה ברור שבקרב הזה ניצחתי...
עם הדג הצטלמתי והחזרתי למים במהרה (ושכחתי למדוד
)מתכון לבויליס: גרעיני חמנייה טחונים(לא מטוגנים ולא מתובלים), סולת, פירורי לחם.
לסיכום: התפיסה הייתה חוויה של פעם בחיים- תפסתי מפלץ קטן על פתיון שהכנתי בעצמי: It doesn't get any better
