היום הלכתי לדוג על מזח בים והייתי שם 5 שעות. אני דג עם בוס על בצק וגם ניסיתי תולעים ריחניות מגומי שיש לי
תפסתי רק 2 דגים קטנים עראסים.
אבל 20 מטר מימיני היו זוג אחים מבוגרים שפשוט לא הפסיקו להרים דגים, כל פעם שסיבבתי את הראש ראיתי דג עולה בחכה שלהם. בלי הפסקה. הם תפסו 60 דגים אם לא יותר בתוך שלוש שעות. הם גם דגו על בוס אבל בבוס שלהם היה מצוף מסוג שונה ושתי קרסים במקום אחת. הם דגו על תערובת לבנה צהבהבה שנראתה כמו בצק מהצד אבל אני לא בטוח. מה שבטוח זה שתוך כמה שניות מהרגע שזרקו את החכה שלהם המצוף שלהם ירד למטה בצורה רצינית וגם משך את החוט. זה בניגוד אליי שכשזרקתי המצוף קצת שיחק למטה ולמעלה ומדי פעם גם ירד מתחת לקו המים אבל המקל העליון של המצוף נשאר מעל קו המים.
איך זה שיש הבדל כזה קיצוני? חמש מטרים ממני דג בן אדם על קרס משולשת ושם את הפיתיון 10 ס"מ מעל הקרס. הוא הצליח לתפוס לפחות 20 דגים.
כשהאחים הלכו אני תפסתי את המקום שלהם ובמשך שעה תפסתי רק דג אחד. כך שכנראה לא מדובר על בעיית מיקום.
הקרס שלי היא מס' 8 של חברת (אשלים אחר כך כי הציוד כרגע לא בבית), המצוף הוא מצוף עגול סטנדרטי במשקל 1.5 גרם.
דגתי על בצק רגיל וגם על בצק עם סוכר. הדגים אהבו הרבה יותר את הבצק עם הסוכר. אבל לא כמו שאהבו את הפיתיון של האחים.
השתמשתי במשקולת עופרת פקמן בערך 20 ס"מ מעל הקרס.
ניסיתי גם לשנות את הגובה בין המצוף לקרס. לא היה הבדל משמעותי.
אז מה יכול לגרום להבדל כל כך קיצוני?
?
