הי חברים.
חזרנו מאילת, לצערנו לא מצאנו משיט שבא לו לדוג.

העברנו את השבוע בטיולים, קצת ז׳רז׳ור מהחוף ואפילו דיג במרינה (מירכתי הסירה).
נהנינו וזה היה שבוע של בטן גב וניסיונות למצוא באילת מישהו שבא לו לדוג..

פגשנו את אחד הדייגים הותיקים של אילת, שמו מקס אלימלך.

הבחור להערכתי מחזיק בשיא דגי החרב שנתפסו, אני לא ממש סגור על זה אבל ככה היה כתוב בכתבה..
אולי אספר כאן את החוויה עם מקס.
.
במוצ״ש ירדתי לאילת עם חבר בשם ליאור, דיג מלידה, עם כל החושים הנכונים, ושמעולם לא החזיק חכה בידיו..
נשמע מוזר?
הבחור מחזיק חכת ז׳רז׳ור 2.7 מטר (שלי כמובן..) רולר מידה 3000, חוט בד 20 ליברה ומטיל בפעם הראשונה בחייו דמוי של קלמארי.
הדגמתי לו פעמיים, הוא לקח את החכה ופשוט הטיל בול, הצלפה יפה, דמוי עף נקי, הבחור מחכה שהדמוי יצנח במים, נותן ״הוקסט״ כדי לשחרר עוד שלושה מטר חוט, סוגר גשר ומחכה...

ואני רואה אותו סופר עד עשר, מקפיץ ומתחיל לגלגל במהירות משתנה, עם הקפצות קטנות.
ואני עם לסת שמוטה, מחייך מאוזן לאוזן..
בקיצור, יום שני עשיתי כושר שיט לסירה, בינתיים היה ביטול של משיט, המשכנו לחפש, לא ממש מצאנו..
במסגרת החיפושים, ביום רביעי עברנו קצת בחנויות שקשורות לענין, דיג וציוד לימאים..

הציעו לנו לדבר עם מקס, ״איש מבוגר שרוצה לפעמים לצאת לדוג, יש לו רשיון אבל להשיט הוא לא ישיט בעצמו״, מה שבעצם חיפשתי...
גם דייג ותיק עם נסיון, גם בעל רשיון משיט (ואפילו רשיון דיג מסחרי באילת..! ככה ותיק..).
קבענו עם מקס שנאסוף אותו כדי שיראה את הסירה, נסענו להביא את מקס, נסענו למרינה, כאן המקום לציין שאז גילינו שמקס בן 85, הברכיים כבר לא מה שפעם וקשה לו ללכת.

אבל הוא רצה, והוא איש נחמד מאד.
הגענו לסירה, הסירה בגובה של 15-20 סנטימטר מהרציף.
הוא ניסה לעלות, והפחד קצת השתלט והוא ויתר, והזמין אותנו אליו לכוסית ולראות קצת אלבומים..

ישבנו אצל מקס, והאיש זרח, הוא פשוט נהנה לספר חוויות דיג, לראות שיש דורש לסיפוריו..
ישבנו אצל מקס קרוב לשעתיים, הקשבנו לסיפור מאחורי כל תמונה, ולפעמים אפילו דו״ח דיג, כן... הבחור מילא דו״ח דיג לכל יציאה ויציאה.
ישבתי וקראתי 5 שנים של יציאות דיג, אמנם לא מפורט כמו כאן אצלנו, אבל פירוט עומק, מיקום, סוג דג, תאריך ושעה, ואפילו מצב הירח..
הביא לשולחן בקבוק של הנסי (קוניאק) (XO) ונתן לי לפתוח, אחרי הפעלת לחץ על הפקק הוא התפורר.
הבקבוק הזה אצלו כבר למעלה מעשרים שנה להערכתי...
משקה מדהים אגב, שת׳ינו לחייו ולאושרו.

אחרי שעתיים נפרדנו ממנו וחזרנו לסירה...
בסופו של דבר תפסנו ארסים ואפילו שורי קטן, קלמארי אחד קטן ומסכן מצא את דרכו להיות פתיון שהניב עשרות אבו נפחות, שלא כמו בים התיכון, כאן הן חיה מוגנת וכולם עד האחרון חזרו לים. הן עלו בעיקר במרינה...
סך הכל היה שבוע של כיף עם המון לימודים...
עוד מעט יהיה לי רשיון, ואז רק גבול מצרים-ירדן-ישראל הוא הגבול...
חוטים מתוחים...