| תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
| 17/2/2015 | מרכז - הרצליה | מים מלוחים | גלי | 0 - 10 מטר | דיג חופי בים - פתיונות (סרף) |
| תפיסות דגים | ||||
|---|---|---|---|---|
| שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
| 18:00 | קלמארי - | דניס /אגאג "מבויית"/ציפורה (ספרוס זהוב) | 5 | מעל קילו |
הדו"ח:
הבלתי אפשרי בדר"כ מוביל אותך למצב בו אתה מוציא ממך את המקסימום, דווקא מאותה נקודה נמוכה מצמיחים משהו עצום ששווה את הכל.
זה בדיוק מה שקרה לי בשלושה ימים האחרונים ומי מכם יכול להזדהות איתי בעיקר האנשים העובדים שבמהלך יום העבודה מקבלים דיווחים חיים ומוצקים על חגיגות בנקודות ואתה פשוט תקוע ולא יכול להצטרף.
שלושה ימים לפנות בוקר וערב (לפני ואחרי העבודה) מוצא את עצמי פוקד את החופים, את הנקודות החמות על פי המלצות החברים.
שיחות עם דייגים מסביב מספרים שאתמול הוציאו כמה מאות קלוגרמים באותה נקודה בה אני עומד, המשקולת נזרקת עם ים ציפייה מימיני ומשמאלי מאות דייגים חלקם עם מיטב הציוד וחלקם עם חכות וינטג'.
העייפות גוברת מושך שעה נוספת שעתיים ואפילו שלוש והפיתיון חוזר כפי שנזרק - מסקנה אחת הם לא פה.
כך סוחב שלושה ימים של יאוש מוחלט , עייפות גוברת והמון רצון לפנק את המשפחה.
מסיים את העבודה אתמול בשעה 17:00 כשביציאה רוח חזקה מעיפה אותי, והשיקול אם לצאת או לא מתחיל להתממש כלא.
פנס אין בנמצא עלי והציוד שלי מסתכם במקל אחד סטנד ו 2 פיסות קלמארי מהבוקר - כלומר כל הסיכויים נגדי, מה גם שידוע לי שהים מעט גבוה מהבוקר.
מחליט ללכת כנגד כל הסיכויים , מגיע לחוף החושך ירד, מימיני ומשמאלי שני קבוצות דייגים משוריינים מכל טוב פנסים , מספר חכות וחברותא.
קושר קרס אחת בזריזות כשעוד יש מעט אור (העדפתי לעבוד עם קרס אחת מחשש להסתבכויות של שני הקרסים ואני ללא פנס) ומשלח פיסת קלמרי לים
.המקל מתחיל לרקד והופה נתפס הראשון, בידיים חשופות משחרר אותו ומסתמך בעיקר על חוש המישוש וזורק את הקלמארי כפי שהוא.
2 דק עוברות והשני כבר מונח על החול ואני בעננים
הדניס השלישי פירק את הפיתיון לגמרי ולכן מחליט להוסיף חצי מרצועת הקלמארי האחרונה שנשארה ואת היתר מניח בצד לעוד זריקה אחת אם כשתבוא.
מגרד עוד שתיים נוספים והשישי משתחרר ממש ברדודים ואז שקט מופתי.
מחליט לחדש פתיון אך חצי חתיכת הקלמארי אבדה לי בחשיכה ונותרתי בלי ומחליט לדגם את מה שנשאר על הקרס.
מסמס לאמא שלא תקנה דניסים לשבת, הפעם אני מביא את הדגים ובמזל אומרת שאין דניסים בכלל- לדעתי יש חוסר ענקי של דניסים בשווקים עקב הבריחה (המוכר אמר שמחר תהיה לו אספקה מקפריסין)
המתנה של 15 דקות נוספות ללא תזוזה, מחליט להתקפל אני את שלי עשיתי.
תודה לבורא עולם שלא נתן לי להתייאש ומשך אותי לנסות שוב פעם נוספת בתנאים כמעט בלתי אפשריים, כי אחרי הכל אין דבר כזה בלתי אפשרי...
)
לבריאות 
