|
zinger
|
חבר פורום 
 מנותקגיל:
49
הודעות: 2189
|
|
 |
|
|
מאמרו של יוסי ריסין...
מאמר מצוין וחשוב של חותר מנוסה ואיש ים,
כמובן יש מקום לשאלות, תגובות ודעות....
==========================================================
חתירה בתנאי ים קשים
דמיינו רוחות של למעלה מ-20 קשר, גלים עם קצף ורסס של למעלה משני מטר,
הרוח שורקת ומחרישה אוזניים, הקשר עם החותרים האחרים קשה עד בלתי אפשרי..
בקיצור, ברוכים הבאים ל- Force 6 .
חתירה בתנאי ים קשים, מ-Force 6 ומעלה, אינה פשוטה כלל ועיקר, אפילו לחותרים מנוסים.
חותרים מתחילים או בעלי ניסיון מוגבל, בים כזה עדיף להם להתפעל מאיתני הטבע, מהחוף.
על מנת להתמודד עם תנאי ים קשים, שבמוקדם או מאוחר נפגוש בהם, אם נרצה או לא נרצה,
כדאי לרכוש כלים ומיומנויות שיאפשרו לנו לשרוד את המצב ולחזור בבטחה לחוף (עם הקיאק).
רכישת כלים ומיומנויות נעשית אך ורק במים, בצורה מבוקרת והדרגתית, תוך התבססות על ידע
וניסיון של אחרים (מדריכים, חברים מנוסים, מאמרים וכו').
ראשית דבר, האסטרטגיה הטובה ביותר להתמודדות עם תנאי קיצון הינה המניעה.
כדאי לנסות ולצפות מראש את תנאי הים הצפויים, להניח כי הם יהיו חמורים יותר מהחזוי,
להעריך בצורה ביקורתית את היכולת להתמודד עם התנאים הצפויים ולהימנע מיציאה לים.
אין ספק כי אסטרטגיה זו לא תמנע לחלוטין את המצבים בהם נימצא בים בתנאים קשים מהחזוי,
אך היא תצמצם את אותם המקרים.
האסטרטגיה השנייה בחשיבותה הנה נחיתה בחוף מקלט והמתנה עד לשינוי התנאים לטובתנו.
כדאי לאתר נקודת מקלט בטוחה, והיות ואצלנו אין כמעט מפרצים, פיורדים, איים קטנים וכו',
הבחירה תהיה בדרך כלל חוף קרוב המאפשר נחיתה בטוחה יחסית. אם המצב מחמיר לאורך זמן,
הרי נודה על כך שהצלחנו להימלט בעור שינינו בזמן. אם המצב נרגע, נוכל להמשיך בדרכנו -
בנוחיות ובטחה. לעניין זה, חשוב להדגיש כי כשיוצאים לים, יש להניח הסתבכויות ותקלות ולהצטייד
בהתאם לתנאי עונות השנה. לדוגמא, בחורף, ניקח (חוץ ממזון או מים) ציוד וביגוד, שיאפשרו להעביר
את הלילה בים או בחוף.
האסטרטגיה השלישית הנה הכנה מתאימה. הכנה מתאימה כוללת ציוד, ידע, מיומנות וניסיון. למעשה,
רוב הזמן בו אנו נמצאים בים, אמור לשמש כהכנה למצבי קיצון שבמוקדם או מאוחר ניקלע אליהם.
כמו כל רכישת מיומנות בנושא כזה או אחר, תהליך הרכישה חייב להתבסס על מחזור של רכישת ידע –
התנסות מבוקרת – ניתוח והפקת לקחים – השלמת ידע וחוזר חלילה. על מנת שתהליך רכישת המיומנות
יהיה מובנה ושיטתי, ההדרגתיות והמודעות הינם המפתחות להצלחה.
מודעות היא ביצוע פעולות בצורה מבוקרת ומדידה, דהיינו בתנאים מבוקרים וברי מדידה.
קשה לפעול בצורה מודעת כאשר אנו בסכנה והאדרנלין מציף אותנו. במצבי קיצון נפעל בצורה
ספונטנית ואוטומטית בהתאם למיומנויות אותן כבר רכשנו בעבר. כדי לפתח מיומנות מודעת עלינו
לפעול לאט, עם מספר משתנים קטן, ובהדרגה, להוסיף משתנים ולהגביר את הקצב.
כל מי שהתנסה באומנויות לחימה יזהה זאת מיד. זה הבסיס לכל אומנויות הלחימה.
למען האמת, זו גם הדרך ללמוד נגינה (אמרה ידועה בין הנגנים: "כדי לנגן מהר, נגן לאט"),
ללמוד להטיס מטוס, להשיט מפרשית, או כל דבר מורכב אחר הדורש "קבלת החלטות"
ספונטנית במצבי קיצון.
לעניננו, השיטה הנה ביצוע פעולות באיטיות, בצורה מודעת ומבוקרת, בתנאי ים קלים ולאחר רכישת
ביטחון, ביצוע אותן הפעולות בתנאים מורכבים יותר ויותר. לדוגמא, חתירה אל מול גלים ורוח.
כאשר הרוח הנה רוח קלה, 6-7 קשר, והגלים נמוכים יחסית, 60 ס"מ, אנחנו נתמוגג מהים וממזלנו הטוב,
נפטפט עם החותרים לידנו ונתרכז בציוד הדייג בציפיה אינסופית לבזזזז המיוחל. למעשה, אנחנו מחמיצים
הזדמנות פז לרכישת מיומנות. אם נקצה אפילו 15 דקות לפעילות מודעת, ברור כי נרכוש ניסיון ונצבור
"יכולת החלטה ספונטנית" שתבוא לידי ביטוי בתנאי ים שונים לחלוטין. אם בעת החתירה מול הרוח
הקלה והגלים הנעימים, נבקר את התנועות שלנו, נבדוק את איזון וייצוב הגוף על הקיאק, נבין איך נוצרות
סטיות היגוי ואיך אנחנו מתקנים אותן, מצב הרגליים והכתפיים, כיצד הים משתנה לאורך זמן, מחזוריות
הגלים וכו' – הבנה זו תצטבר ותתרבד (במובן של רבדים) במוחנו ותכין אותנו לשלב הבא.
בכל יציאה, כדאי להתרכז במספר מצומצם של טכניקות ומצבים.
משתנים ומצבים רבים מידי יכשילו את היכולת לפתח מודעות מבוקרת.
תנאי ים קשים כאמור, הינם רוחות חזקות, המלוות פרצי רוח חזקים אף יותר, וגלים גבוהים וקוצפים,
שבמקרים רבים אינם מסודרים ותוקפים מכיוונים שונים. תנאי ים קשים גורמים למצבי חתירה מאתגרים:
שמירת יציבות הקיאק ומניעת התהפכות, שמירה על כיוון תנועה כללי, שמירה על עתודות אנרגיה
ומניעת תשישות גופנית, מניעת פציעות וחבלות גופניות (יבלות, התכווצויות שרירים, פריקת כתף,
התייבשות וכדומה) ושמירת קשר וסיוע לחברים במצוקה.
קיימים שלושה מצבים עיקריים בתנועה בים קשה: חתירה מול הרוח והגלים, חתירה עם רוח וגלים בצד
הקיאק (חתירה עם רוח וגלים במקביל לקיאק, בזווית אל החרטום, או בזווית אל הירכתיים) וחתירה עם
רוח וגלים בגב (Following Sea ). במציאות, ניפגש בכל השילובים של תנאים אלו, כגון רוח דרומית וגלים
לכיוון מערב, רוח מזרחית ללא גלים וכן הלאה. כל מצב מחייב התייחסות וטכניקות בהתאם.
שתי בעיות נוספות, כלליות, שיש לקחתן בחשבון הנן אחיזת המשוט וחוסר קשר בין החותרים.
בתנאי רוח חזקים, המשוט יכול להינעל אל מול הרוח (כמו מפרש קטן) ולגרום בקלות להתהפכות הקיאק
(בעיקר קיאקי ישיבה פנימית צרים). כשמזג האוויר קיצוני והים קשה, כל חותר הוא לעצמו. בים כזה,
התקשורת נעשית בלתי אפשרית עקב הרוח והמאמץ, והפערים והמרחקים בין החותרים גדלים והולכים
בהתאם לסוגי הקיאקים, מיומנות החותרים, הטכניקות המופעלות על ידי כל חותר ותנאי הים.
בעייה נוספת אופיינית יותר לחותרי קיאקי ישיבה עליונה. קיאק ישיבה עליונה הנו מעין בלון או מצוף גדול,
כך שברוח חזקה הוא יידחף וייסחף במהירות גבוהה. כאשר הרוח חזקה מ-15 קשר, והחותר התהפך ואיבד
אחיזתו בקיאק, הקיאק יתחיל ל'ברוח' במהירות ולחותר אין כל סיכוי להשיגו בשחייה. (קיאק ישיבה פנימית
לעומת זאת, מתמלא בחלקו במים ומושפע פחות מדחף הרוח).
בעיית התנהגות המשוט בתנאי רוח חזקה נפתרה על ידי האסקימוסים באמצעות משוט סערה מיוחד.
בתנאי סערה, עברו האסקימוסים לחתירה במשוט קצר מאוד (משוט סערה), עם שטח פנים קטן הרבה יותר,
וחתרו בטכניקת של "גלישת ידיים" (Hand Sliding ). המשוט המערבי (אירופאי) מתמודד באמצעות זווית בין
כפות החתירה (Feathered ), כך שהכף המורמת נמצאת בזווית אל מול הרוח וגורמת להתנגדות פחותה.
אגב, פיתרון זה יעיל למצבי חתירה אל מול הרוח. בחתירה עם רוח גבית הרוח תדחוף את הכף הניצבת
לקיאק ושאותה אנו רוצים לנעוץ במים.
ישנן מספר טכניקות חתירה בסיסיות להתמודדות עם לחץ הרוח על המשוט:
(א) החלפת משוט –
כדאי לעבור למשוט עם שטח פנים קטן יותר. כך, נפחית את הלחץ על המשוט, נתעייף פחות בחתירה
ונסתכן פחות בפציעה כגון פריקת כתף או התכווצות שרירים.
(ב) חתירה נמוכה –
נעבור לחתירה נמוכה ככל האפשר, ובכך נחשוף פחות שטח פנים לרוח, נתעייף פחות, נגדיל את יכולת
ההיגוי שלנו היות וכל תנועת חתירה הופכת למעין פריסה רחבה ונגדיל את היציבות היות והמשוט מתרחק
מגוף הקיאק.
(ג) שילוב חתירה בתמיכה –
במצב הרגיל אנו ננעץ את המשוט במים בניצב לקיאק, בצורה אנכית. עם רוח גב או רוח צד, ננעץ את המשוט
כך שהכף הנה בזווית מול גוף הקיאק. כך נקטין את הלחץ על הכף וגם נספק תמיכה לקיאק ונייצב אותו.
(ד) שיחרור משוט –
במידה והמשוט ננעל ומאיים להפוך את הקיאק, יש לשחרר את יד שמאל (לימניים) ולתת למשוט "ליפול"
לצד הקיאק כאשר האחיזה עם יד ימין הנה רופפת ומשמשת כציר. את המשוט יש להרים בחזרה במקביל
לקיאק, כאשר לכפות שטח התנגדות הקטן ביותר, ואז לסובבו ולאחזו ביד שמאל תוך שמירת זווית חדה
מול הרוח.
סוגייה נוספת הקשורה למשוט וכדאי להזכירה הינה איבטוח המשוט באמצעות ליש.
מקובל לאבטח את המשוט בעת דייג מקיאק, בקיאקי ישיבה עליונה כדאי לאבטח את המשוט כל זמן
החתירה, להוציא איזורי גלישת גלים, על מנת לא לאבד את הקיאק (הרחבה בהמשך). קיימים חילוקי
דיעות באם צריך ונכון לאבטח משוט בקיאקי ישיבה פנימית. ואם לאבטח, אז האם לאבטח לקיאק או
לאפוד הציפה של החותר. המציאות היא שרוב חותרי הישיבה הפנימית אינם מאבטחים את המשוט.
לבעיית התקשורת אין לצערי פתרונות פשוטים. חותר מאוד מיומן, מסוגל יהיה לשרוד תנאים קשים
ולסייע לאחרים. לרובנו יהיה קשה מאוד לשרוד בשלום סערה וגם לסייע לאחרים. הפיתרון הטוב ביותר
הוא לא להגיע למצב בו נזקקים לסייע סיוע חירום לחותר אשר אינו יודע/יכול להתמודד עם ים קשה.
עם זאת, ייתכנו מצבים שונים בהם נאלץ לסייע. התמרון בים קשה הוא מורכב ומסוכן, ולא ניתן לפנות
לפנים ולאחור בקלות או ללא סיכון, ובכל מקרה שני שוחים במים מהווים בעייה גדולה הרבה יותר
משוחה אחד במים. כרגיל, הכנה מתאימה הנה התרופה הטובה ביותר. יש להתאמן בתנאי ים שונים
בחילוץ אחרים וחילוץ עצמי. יש להתאמן בשיטות גרירה שונות, עם חבל ובלי חבל, לרבות נשיאת טובע
על הירכתיים. יש להצטייד בציוד מתאים (ולהתאמן איתו) כגון חבל גרירה מותני (Tow Line), מצוף משוט
(Paddle Float), חבל הצלה עם מצוף (או ללא) הקשור כלולאה ושניתן לזרקו לשוחה על מנת לחלצו.
בים קשה, כדאי לה לקבוצה להתחלק לזוגות על מנת לפשט את יכולת הקשר ועדיין לאפשר גיבוי הדדי.
רצוי שחלוקת הזוגות תהיה מאוזנת, דהיינו חותר מנוסה יתלווה לחותר פחות מנוסה, חותר עם אמצעי גרירה
(או משוט רזרבי) יתלווה לחותר ללא אמצעים אלו, וכו'. שיטה אחרת הנהוגה במיקרים אלו הנה הסכמה על
סימנים מוסכמים. למשל, הרמת משוט אנכית משמעה – תגיעו אלי; הרמת משוט אופקית משמעה – להתחיל
לחתור קדימה; הרמת משוט אנכית ואופרי, לסירוגין, משמעה – תאיט, חכה, אני מנסה להגיע אליך.
את תשומת הלב של החותרים לידינו ניתן למשוך על ידי שריקה במשרוקית חירום.
במצבי תשישות ועייפות, או אם הים הופך סוער יותר, כדאי לחבר את הקיאקים ל"רפסודה". האסקימוסים,
היו מחברים שניים או יותר קיאקים על מנת לנוח, לישון או להתמודד עם ים קשה המאיים להפכם.
האסקימוסים נהגו להצמיד את הקיאקים ולקשור את המשוטים, אחד לסיפון של השני באמצעות רצועות
מיוחדות. אנחנו, יצמיד את הקיאקים, ונחזיק אחד בדופן של השני ונקבל "רפסודה" יציבה הרבה יותר. כך,
ננוח, נאכל ונשתה, עד שנוכל להמשיך.
בעיית ההיפרדות מקיאק ישיבה עליונה בתנאי רוח קיצוניים מהווה סכנה מהותית שרבים מחותרי קיאקי
הישיבה העליונה לא מודעים לה (היות וכך ישנם בעולם מקרים רבים של אובדן קיאק בדרך זו).
התרופה היחידה במקרה זה הנה להיצמד לקיאק כאילו חייך תלויים בכך, כי הם תלויים בכך. השיטה הטובה
ביותר היא לאבטח את המשוט אל הקיאק ולעולם לא לאבד את האחיזה במשוט. אגב, יש לשחרר את המשוט
בעת הגעה לאיזורי גלישת חוף; קשירתו באיזור זה מהווה סכנה. כלי עזר נוסף הנו הקפת הקיאק בחבלי סיפון,
המאפשרים אחיזה מהירה בקיאק חמקני. ישנם גם חותרי קיאק ישיבה עליונה המשתמשים בקביעות ברצועות
ברכיים ו/או חגורת מושב, ובכך הם מקטינים את הסיכון להיפרד מהקיאק, אך הם חייבים לשלוט במיומנות
של "גלגול אסקימוסי" או "פליטה רטובה", האופייניים לקיאקי ישיבה פנימית.
חלק מהקיאקים מצויידים בהגה או חרב. ישנם ויכוחים רבים לגבי מה עדיף: חרב או הגה. בעוד שחרב
משמשת לייצוב בלבד, הגה מאפשר גם תמיכה בתימרונים. הבעייה עם ההגה שהוא בירכתי הקיאק,
וכשהקיאק רוכב על פסגת הגל והירכתיים באוויר. ההגה לא בא לידי ביטוי. שני האמצעים מפסיקים
להיות יעילים כשהתנאים קשים באמת.
אמנם חרב או הגה, יקלו על התנועה והתמרון, במקרים רבים, אך כדאי ורצוי ללמוד לשלוט בקיאק גם
ללא אמצעים אלו. חרב או הגה עלולים להישבר,, אנחנו עשויים למצוא עצמנו על קיאק ללא אמצעים
אלו וכדאי שנדע להתמודד גם בלעדיהם.
משתנים נוספים, כמו טמפרטורת האוויר והמים, ערפל, חושך, סלעים, זרמים, מערבולות וכדומה מוסיפים
מורכבויות נוספות, אך היריעה קצרה לתארם במסגרת מאמר זה.
|
