אהלן! באמת דג יפיפה!  =]

הייתי רוצה להגיב לגבי התולעת.
ממה שידוע לי כן יכולה להיות תגובה אצל אנשים לפרזיטים הנמצאים אצל דגים. השאלה באיזה פרזיט מדובר.
כדי להימנע מזה, חייבים להכין את הדג, לבשל אותו, ולא לאכול נא.
אבל עדיין יכולה להיות תגובה אלרגית לשאריות של הפרזיט הנמצאים בדג גם לאחר הבישול.

אני אשמח לשמוע מהחבר'ה שרשמו למעלה שאפשר לאכול, מעט יותר על הנושא.

תודה לעונים.

אהלן!

קודם כל תודה על ההתייחסות. וגם אני חושב שיש מה ללמוד בנושא.

אני אנסה לתרום מעט מהידע שאני צברתי בנושא, ואשמח אם תגיבו ותתרמו עוד מידע מניסיונכם.

בכל הנוגע לטפילים (פרזיטים) הקשורים ישירות לדגים ופרות ים, ולא לגבי מים מזוהמים:

1) הטפיל הראשון הוא תולעת שורשית בשם: fish tapeworm(D.latum) הטפיל הזה נמצא לרוב בדגים החיים במים מתוקים, סלמון כדוגמה. הדג נדבק בטפיל זה כתוצאה ממאכל רכיכות המזוהמות בו (לרוב כתוצאה מזיהום של צואה אנושית), והטפיל חי בעיקר בשרירי הדג. בני אדם יכולים להידבק בטפיל זה כתוצאה ממאכל דג נא ולא מבושל. הסכנה היא בעיקר הפרעות במעיים. אפשר להימנע מכך על ידי בישול של הדג הוא הקפאה של הדג במינוס 10 מעלות ליום- יומיים, הטפיל לא שורד את התנאים הקיצוניים.

2) clonorchis הוא טפיל נוסף, הנפוץ בעיקר סין, יפן וקוריאה. טפיל שמגיע לדג מאכילת חלזונות שנגועים בטפיל ויכול להגיע לאדם כתוצאה מאכילת הדג לא מבושל. גורם לבעיות בכבד. בכדי להימנע יש לבשל את הדג.

3) paragonimus הוא טפיל שיכול להגיע לאדם כתוצאה מאכילת סרטנים לא מבושלים. גורם לבעיות במערכת הנשימה.

יש לציין שהמופיעים לעיל הם טפילים שגוף האדם הוא חלק ממעגל החיים שלהם, ולא נוכל לזהות אותם כאשר מתעסקים עם הדג, משום שהטפיל נמצא בצורה לא בוגרת שלו והעין שלנו לא יכולה לזהות. מאידך, ישנם טפילים שגוף האדם הוא לא חלק ממעגל החיים שלהם, ואפשר יהיה למצוא אותם בצורה הבוגרת שלהם- ואת חלקם גם נוכל לראות.  
דוגמה לכזה טפיל הוא:

4) anisakis. זהו טפיל שבעיקר פוגע ביונקים ימיים, והאדם יכול להידבק בטפיל זה כתוצאה מאכילה של דג נגוע. משום שזהו טפיל שלא משתמש באדם כחלק ממעגל החיים הטבעי שלו, הוא בסוף ימות מעצמו אבל יכול לגרום לבעיות במערכת העיכול. כדי להימנע מהטפיל הזה יש לבשל את הדג מעל 60 מעלות או להקפיא מתחת ל 20 מעלות למשך שבוע. הבעיה עם טפיל זה מתחילה בעובדה שלמרות טיפול נכון של הדג, הטפיל יכול להשאיר חומרים היכולים לגרום לתגובה אלרגית בבני אדם.
כמו טפיל זה ישנם עוד מספר טפילים דומים בתכונותיהם.

לגבי כלל הטפילים שציינתי, רוב הסיכויים 'להיפגש' איתם הוא בדגים 'פראיים' ולא הנמצאים בחוות גידול למאכל (אשר ישנו פיקוח), או דגים החיים במקורות מים מזוהמים.

לטפילים ישנו טיפול.


טוב נראה לי זה בגדול.. אני יכול עוד להוסיף אבל נראה לי זה אולי כבר לא רלוונטי

מסר לקחת הביתה: להימנע ממאכל דגים נאים שלא עברו פיקוח הוא טיפול כלשהו.
 

valy תודה על המידע.
נראה שהכלל הוא פשוט לבשל את הדג ואז אין סכנה מבחינת טפילים.

מישהו יודע על טפילים ששורדים בישול?

valy תודה על המידע.
נראה שהכלל הוא פשוט לבשל את הדג ואז אין סכנה מבחינת טפילים.

מישהו יודע על טפילים ששורדים בישול?

אהלן!

קודם כל תודה על ההתייחסות. וגם אני חושב שיש מה ללמוד בנושא.

אני אנסה לתרום מעט מהידע שאני צברתי בנושא, ואשמח אם תגיבו ותתרמו עוד מידע מניסיונכם.

בכל הנוגע לטפילים (פרזיטים) הקשורים ישירות לדגים ופרות ים, ולא לגבי מים מזוהמים:

1) הטפיל הראשון הוא תולעת שורשית בשם: fish tapeworm(D.latum) הטפיל הזה נמצא לרוב בדגים החיים במים מתוקים, סלמון כדוגמה. הדג נדבק בטפיל זה כתוצאה ממאכל רכיכות המזוהמות בו (לרוב כתוצאה מזיהום של צואה אנושית), והטפיל חי בעיקר בשרירי הדג. בני אדם יכולים להידבק בטפיל זה כתוצאה ממאכל דג נא ולא מבושל. הסכנה היא בעיקר הפרעות במעיים. אפשר להימנע מכך על ידי בישול של הדג הוא הקפאה של הדג במינוס 10 מעלות ליום- יומיים, הטפיל לא שורד את התנאים הקיצוניים.

2) clonorchis הוא טפיל נוסף, הנפוץ בעיקר סין, יפן וקוריאה. טפיל שמגיע לדג מאכילת חלזונות שנגועים בטפיל ויכול להגיע לאדם כתוצאה מאכילת הדג לא מבושל. גורם לבעיות בכבד. בכדי להימנע יש לבשל את הדג.

3) paragonimus הוא טפיל שיכול להגיע לאדם כתוצאה מאכילת סרטנים לא מבושלים. גורם לבעיות במערכת הנשימה.

יש לציין שהמופיעים לעיל הם טפילים שגוף האדם הוא חלק ממעגל החיים שלהם, ולא נוכל לזהות אותם כאשר מתעסקים עם הדג, משום שהטפיל נמצא בצורה לא בוגרת שלו והעין שלנו לא יכולה לזהות. מאידך, ישנם טפילים שגוף האדם הוא לא חלק ממעגל החיים שלהם, ואפשר יהיה למצוא אותם בצורה הבוגרת שלהם- ואת חלקם גם נוכל לראות.  
דוגמה לכזה טפיל הוא:

4) anisakis. זהו טפיל שבעיקר פוגע ביונקים ימיים, והאדם יכול להידבק בטפיל זה כתוצאה מאכילה של דג נגוע. משום שזהו טפיל שלא משתמש באדם כחלק ממעגל החיים הטבעי שלו, הוא בסוף ימות מעצמו אבל יכול לגרום לבעיות במערכת העיכול. כדי להימנע מהטפיל הזה יש לבשל את הדג מעל 60 מעלות או להקפיא מתחת ל 20 מעלות למשך שבוע. הבעיה עם טפיל זה מתחילה בעובדה שלמרות טיפול נכון של הדג, הטפיל יכול להשאיר חומרים היכולים לגרום לתגובה אלרגית בבני אדם.
כמו טפיל זה ישנם עוד מספר טפילים דומים בתכונותיהם.

לגבי כלל הטפילים שציינתי, רוב הסיכויים 'להיפגש' איתם הוא בדגים 'פראיים' ולא הנמצאים בחוות גידול למאכל (אשר ישנו פיקוח), או דגים החיים במקורות מים מזוהמים.

לטפילים ישנו טיפול.


טוב נראה לי זה בגדול.. אני יכול עוד להוסיף אבל נראה לי זה אולי כבר לא רלוונטי

מסר לקחת הביתה: להימנע ממאכל דגים נאים שלא עברו פיקוח הוא טיפול כלשהו.
 

שום יצור טפיל חיידק או וירוס לא שורד בטמפרטורה מעל 73 מעלות
בישול זה מעבר לטמפרטורה הזאת אז אין שום בעיה

חיידק שהתגלה לאחרונה ושמו "עמידות Strain 121") "121"). החיידק נמצא במעמקי האוקיינוס השקט, בטמפרטורות גבוהות שבין 85 ל-121 מעלות צלסיוס.

כדי לחלץ את החיידק ממעמקי הים, באזור רכס חואן דה פוקה, השתמשו החוקרים בצוללת המופעלת בשלט רחוק במטרה להגיע לעומק של 2.4 קילומטרים שבו הוא גדל. תנאי החיים בקרקעית אילצו את החיידק לפתח עמידות יוצאת דופן לחום. כינויו ניתן לו לאחר שבניסויים שערכו החוקרים מאוניברסיטאות מסצ'וסטס וואשינגטון, התברר כי הוא מסוגל לתפקד בטמפרטורה של עד 121 מעלות. למעשה, ייתכן ש"עמידות 121" אפילו נהנה מהחום הרב. לפי המאמר בכתב העת, תוך 24 שעות מרגע שהושם בטמפרטורה זו גדלה אוכלוסייתו כפליים. בטמפרטורות גבוהות במקצת, החיידק הצליח לשרוד - אך הפסיק לתפקד בצורה תקינה.

מחזיק השיא עד היום היה חיידק אחר: ה"פירולובוס פומארי" - אך הוא אינו מסוגל להתמודד עם חום כה גבוה. בניסוי התברר כי אחרי שעה בחום של 121 מעלות, רק 1% מתאי הפירולובוס פומארי היו שלמים, ואף אחד מהם לא הפגין סימני חיים.

"עמידות 121" משתייך למשפחת הארכיאה - יצורים חד-תאיים ממשפחת החיידקים, שמסוגלים לשרוד בתנאים קיצוניים. "חיידקים עמידים לחום ידועים כבר הרבה שנים", מסביר פרופ' הלל ברקוביאר מהמכון למיקרוביולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. לדבריו, "בעבר מצאו מדענים חיידקים שעמידים לטמפרטורה של 60 מעלות, אחר כך 100 מעלות ואפילו יותר".

לא כל החיידקים חסינים לחום גבוה כל כך, ועל כך מתבסס תהליך הפסטור - שיטה להריגת חיידקים באמצעות חום, שהמציא בסוף המאה ה-19 החוקר הצרפתי לואי פסטר. התהליך, המבוסס על חימום חלב במשך כחצי שעה בטמפרטורה של 60 מעלות, נועד להרוג את החיידקים שבחלב ובמוצריו כמעט ללא שינוי בערכם התזונתי או בטעמם.

הנוף התת-ימי בסביבת המחיה של "עמידות 121" כולל בעיקר פתחים המכונים "מעשנים שחורים" ("Black Smokers"). אלה מתרוממים מהקרקעית, כארובות בנות שלוש וארבע קומות, ופולטים תערובת משחירה המכילה תרכובות ברזל וגופרית. בעבור בעלי החיים, מדובר בתופת מחניקה, רותחת ורעילה, אך לגבי "עמידות 121" מדובר בסידור טוב במיוחד. החיידק פיתח לאורך האבולוציה דרך חיים מיוחדת: הוא משתמש בברזל, באופן שבו צורכים בעלי החיים המוכרים לנו חמצן. הברזל מאפשר לחיידק לשרוף את מזונו להפקת אנרגיה.

מבחינה כימית, תהליך הנשימה של החיידק מבוסס על הוספת אלקטרון לברזל - בדרך זו נוצר המינרל "מגנטיט". קיומם של משקעים אדירים של מגנטיט בעומק האוקיינוס, ושפע הברזל שהיה קיים על פני כדור הארץ לפני תחילת החיים, הובילו את החוקרים למסקנה כי "עמידות 121" הוא אחד מצורות החיים הראשונות שהתפתחו בכוכב שלנו.

לדברי פרופ' ברקוביאר, חקירת הדרכים שבעזרתן שורד החיידק בחום גבוה יכולה לסייע לתעשייה. "חום הוא יסוד קריטי לחיים, אך החיידק פיתח מנגנון שמאפשר לו לשרוד בתנאים קיצוניים. צריך לזהות את המנגנונים הפועלים בחיידק, וכך למשל נוכל לפתח שיטה שתמנע מסוכר להפוך לקרמל ב-80 מעלות".

אהלן!

קודם כל תודה על ההתייחסות. וגם אני חושב שיש מה ללמוד בנושא.

אני אנסה לתרום מעט מהידע שאני צברתי בנושא, ואשמח אם תגיבו ותתרמו עוד מידע מניסיונכם.

בכל הנוגע לטפילים (פרזיטים) הקשורים ישירות לדגים ופרות ים, ולא לגבי מים מזוהמים:

1) הטפיל הראשון הוא תולעת שורשית בשם: fish tapeworm(D.latum) הטפיל הזה נמצא לרוב בדגים החיים במים מתוקים, סלמון כדוגמה. הדג נדבק בטפיל זה כתוצאה ממאכל רכיכות המזוהמות בו (לרוב כתוצאה מזיהום של צואה אנושית), והטפיל חי בעיקר בשרירי הדג. בני אדם יכולים להידבק בטפיל זה כתוצאה ממאכל דג נא ולא מבושל. הסכנה היא בעיקר הפרעות במעיים. אפשר להימנע מכך על ידי בישול של הדג הוא הקפאה של הדג במינוס 10 מעלות ליום- יומיים, הטפיל לא שורד את התנאים הקיצוניים.

2) clonorchis הוא טפיל נוסף, הנפוץ בעיקר סין, יפן וקוריאה. טפיל שמגיע לדג מאכילת חלזונות שנגועים בטפיל ויכול להגיע לאדם כתוצאה מאכילת הדג לא מבושל. גורם לבעיות בכבד. בכדי להימנע יש לבשל את הדג.

3) paragonimus הוא טפיל שיכול להגיע לאדם כתוצאה מאכילת סרטנים לא מבושלים. גורם לבעיות במערכת הנשימה.

יש לציין שהמופיעים לעיל הם טפילים שגוף האדם הוא חלק ממעגל החיים שלהם, ולא נוכל לזהות אותם כאשר מתעסקים עם הדג, משום שהטפיל נמצא בצורה לא בוגרת שלו והעין שלנו לא יכולה לזהות. מאידך, ישנם טפילים שגוף האדם הוא לא חלק ממעגל החיים שלהם, ואפשר יהיה למצוא אותם בצורה הבוגרת שלהם- ואת חלקם גם נוכל לראות.  
דוגמה לכזה טפיל הוא:

4) anisakis. זהו טפיל שבעיקר פוגע ביונקים ימיים, והאדם יכול להידבק בטפיל זה כתוצאה מאכילה של דג נגוע. משום שזהו טפיל שלא משתמש באדם כחלק ממעגל החיים הטבעי שלו, הוא בסוף ימות מעצמו אבל יכול לגרום לבעיות במערכת העיכול. כדי להימנע מהטפיל הזה יש לבשל את הדג מעל 60 מעלות או להקפיא מתחת ל 20 מעלות למשך שבוע. הבעיה עם טפיל זה מתחילה בעובדה שלמרות טיפול נכון של הדג, הטפיל יכול להשאיר חומרים היכולים לגרום לתגובה אלרגית בבני אדם.
כמו טפיל זה ישנם עוד מספר טפילים דומים בתכונותיהם.

לגבי כלל הטפילים שציינתי, רוב הסיכויים 'להיפגש' איתם הוא בדגים 'פראיים' ולא הנמצאים בחוות גידול למאכל (אשר ישנו פיקוח), או דגים החיים במקורות מים מזוהמים.

לטפילים ישנו טיפול.


טוב נראה לי זה בגדול.. אני יכול עוד להוסיף אבל נראה לי זה אולי כבר לא רלוונטי

מסר לקחת הביתה: להימנע ממאכל דגים נאים שלא עברו פיקוח הוא טיפול כלשהו.
 

החכמתי והתבאסתי.. כלומר לחשוב טוב טוב לפני שעושים סביצ'ה או אוכלים כזו...