סיפור אחד מתוך אינספור...
חלל אחד מיני רבים...
כל אחד עולם ומלואו...
וכל אחד שנפל הותיר בור עמוק, הותיר חלל...

מכתבים של אמהות שכולות,
וכשמספרים את הסיפור וקוראים את הדמעות...
מי שנפל הוא כבר לא רק שם, גם לא רק תמונה...
פתאום נגלים חיים שלמים שנגדעו באיבם ובטרם עת...
חיים שלמים של הקרובים והאוהבים שלעולם לא יחזרו להיות כפי שהיו....

כתבה חגית ריין, אימו של רב-סרן בניה ריין ז"ל, נהרג במשימת חילוץ במלחמת לבנון השנייה...
תחת הכותרת: "לימדת אותי שלא תמיד חוזרים ממלחמה"...
http://news.walla.co.il/?w=%2F%2F2742928&obref=obinsite
ומתוך המכתב:
"כשקמנו מהשבעה, פנה אלי אלישמע ואמר שאני צריכה לאשר ולחתום לו כדי שיתגייס לקרבי.
עד אז לא הייתי מודעת לחוק שהורים שכולים חייבים לחתום על אישור גיוס לקרבי. וכך השבתי:
"בוודאי שאחתום. הגיוס לצה"ל הוא זכות. ומי שבאמת חותם זו לא אני, זה הקדוש ברוך הוא".
עשייה נוספת שמעניקה לי טעם וכוח, בניה שלי, הם הביקורים בבתי משפחות, שלשברון לבנו,
הצטרפו למעגל השכול. לא אחת הן מסתכלות עלי בעיניים הכל-כך עצובות ושואלים: "מתגברים פעם?"
ואני עונה בביטחון - כן. אני יודעת שרבים חשים שהזמן לא מיטיב, אלא מקשה, אבל אצלי הזמן פועל
לטובתי. אני לומדת לחיות עם הגעגוע אליך"

**רב-סרן בניה ריין נהרג ב-12 באוגוסט 2006 בעת שהתנדב לצאת למשימת חילוץ.
הטנק עליו פיקד נפגע מאש אויב באזור חרבת אל-כסיף וכל אנשי הצוות נהרגו. היה בן 27 במותו

=====================================================

לראות את התמונה שלו, גבר שבגברים ואפילו לא חגג 30 ולא התחיל חיים....
דווקא תעצומות הנפש הללו מראות עד כמה קשה לה לאם ולאשה החזקה הזו,
פשוט קורע אותך מבפנים....

 

 

 

אין הרבה נשים/אנשים כמו האישה הזו. מקרוב אני יודע.

סמל ודוגמא למופת.

אמונה זה שם המשחק.