בזמן האחרון אני שומע לא מעט על חבר'ה שדגים בעזרת פתיונות שתפסו (סרטנים, תולעים וכו') בשעת הדיג או לפני כן, אבל לרוב הדוחו"ת או העידכונים השונים נוטים להשמיט את הדיג המשני - תפיסת הפיתיון.

השרשור הזה מבקש לרכז את הטכניקות השונות שיש בידי חברי הפורום לתפיסת פתיונות טבעיים ומקומיים. באופן אישי, אני חושב שעם קצת יותר מאמץ לפני הדיג בתפיסת פתיונות טובים ואטרקטיביים, אוכל לשפר פלאים את התפיסות שלי, פחות מבחינת הכמות, אלא יותר מבחינת האיכות וסוגי הדגים השונים. מתוך כך החלטתי לפתוח את הדיון הזה, כך שהמידע של כולנו ירוכז במקום אחד. להלן רשימה של פתיונות שנתפסים בחופים (הוצאתי סבידה  וקלמארי כי יש מספיק מידע על זה וכולם תופסים), כל מי שמכיר שיטה מנצחת לתפיסת פתיונות אלה, מוזמן להגיב בהודעה. כשיצטבר המידע, אערוך את ההודעה הראשית ואדביק אותה בראש הפורום, כך כל אחד יוכל לעיין וללמוד כדי לדוג בסופו של דבר עם פיתיון אטרקטיבי ונכון יותר.

רשימת פתיונות טבעיים - רצוי לציין גם עונה מומלצת אם יש, זמן מומלץ לתפיסתם, טכניקת תפירה ודיג מומלצות ודגים בעלי חיבה יתירה לסוג הפיתיון

תולעי חול:

תולעי סלע:

סרטני חול:

סרטני סלע:

צדפות סלע (כובעון סיני):

צדפות חרוט מן הקרקעית:

דגיגי פיתיון (ביזרי, בורי, סרדין):

ארידס \ ראדס \ קפצונים:

תוסיף ארידס לרשימה

 

ארידס \ ראדס \ קפצונים:
אני תופס אותם בלילה עם רשת קטנה לאקווריום בקרבת החוף איפה שנוצר בריכות מים
אני מאיר עם פנס כדי לראות אותם

דגיגי פיתיון (ביזרי, בורי, סרדין):
מפזר לחם במרינה ולוקח רשת הרמה ומוציא את הדגים כשהם עולים לאכול (מקפיד לקחת בדיוק מה שאני צריך)

סרטני סלע:
אני תופס אותם בצורה הפשוטה ביותר פשוט מחפש מתחת לסלעים ולוקח אותם ביד
אם אני לא מוצא אני הופך כמה סלעים ורוב הזמן הם שם

סרטני חול :
בדרך כלל אני מחפש אותם קרוב מאוד לחוף איפה שיש חול יותר כהה זה הנקודה שיש בו סרטני חול .הסרטן מעלה את החול מלמטה

תולעי חול:
באיזור איפה שיש חול וסלע אני חופר מסביב לסלע 15 ס"מ ואז מעביר את החול בתוך מסננת ונשאר רק עם תולעים


הלל








 

צדפות סלע (כובעון סיני):
אתה מתכוון לצדפות שנדבקות לסלע ,נכון?
אם אני על מזח אני מחפש את הסלעים שחצי מהם  נמצא במים.
אם אני על ריפים אז אני מחפש את הסלעים שנמצאים מחוץ למים אבל שהם מדי פעם נרטבים מהגלים.
הצדפה דבוקה חזק מאוד אז אני לוקח שפיץ פלאייר ומוציא אותם ושם בתוך שקית/כוס.
לאחר מכן מוציא את הבשר.את המעיים זורק ואת השאר שם על הקרס.
בסוף הקיץ הוצאתי  קצת מרמירים וטלווזיות אבל אני חושב שהם יהיו מעדן לסרגוסים.

תנסה להשחיל עם כל המכלול כולל מה שנקרא המעיים ..תראה כמה התוצאה תשתנה

עדיף איך שהיא

אין בעיה אני ינסה בפעם הבאה,המעיים עדיין ישארו אחרי הזריקה על הקרס?

רעיון מעולה אדם,
אולי אפילו בסיס למאמר עתידי.....

בקרוב אתרום על רדס, גם על צדפות חול....

רדס / ארידס / ראדס / קפצנים:

היה דיון ספציפי שם נתתי הסבר נרחב מלווה בתמונות- על שיטות לתפיסת רדס
http://www.israelsportfishing.co.il/index.php?option=com_smf&Itemid=41&topic=12690.0

העונה העיקרית לתפיסתם היא בקיץ וגם בעונות המעבר, בחודשים מאי-נובמבר,
יוני-ספטמבר יש הכי הרבה, גם בחורף אפשר לתפוס אבל ממש פחות - כך לפחות בשיטת הענארים.

סרטני סלע

בשיטת האנערים ("מלכןדת-שק") שציינתי כאן -
http://www.israelsportfishing.co.il/index.php?option=com_smf&Itemid=41&topic=12690.0
בשיטה זו נכנסים ונלכדים גם סרטנים, ככלל גדולים יחסית ולעיתים גדולים מאוד.

את הקטנים יותר ניתן לחפש ולמצוא במים המאוד רדודים על ריפים, עומק 10-40ס"מ...
להצטייד בכפפה (לטובת הגדולים שבדרך) אם כי אפשר בלי...
להרים אבנים קטנות ובינוניות אם יש בשטח - הם יסתתרו מתחת...
בזמנו כשהייתי דג אראסים על האצות הירוקות שיש על הריפים -
בזמן תלישת האצות מהסלע היו יוצאים ובורחים סרטנים קטנים...
התפיסה היא ביד אם כי אפשר גם רשת אקוואריום - ואז עם היד הפנויה מבריחים אותם לרשת...

 

תרומתי הצנועה מסתכמת שני פיתיונות. סרדינים בירדן וסרטני חול בים.

סרדינים :
הסרדינים נמצאים כול השנה אבל הזמן שבו הם הכי פעילים ובגדלים יפים של עד 25 ס"מ לפעמים, זה הקיץ.
סרדינים ניתן לתפוס על בצק ותולעים עם העדפה לתולעים.
גודל הקרסים יהיה בין 8 ל-12, תלוי בגודל הסרדינים שנמצאים באיזור וגודל התולעים.
הסרדינים נמצאים לרוב בקרקעית ויעדיפו את האגנים השקטים וזרם חלש ופחות את האפיק המרכזי שבו הזרם חזק.
במקומות שבהם רואים את הקרקעית סביר להניח שלא יהיו סרדינים אבל מעט הצידה איפה שהקרקעית נעלמת מהעין, משם ואילך כבר יהיו סרדינים...
עבודה עם חכה קלה ומשקולת קטנה שרצה על החוט הראשי, ריג מתחת למשקולת וריג קצר מעל ותולעים גינה או רפת זה השילוב המנצח 

סרטני חול:
הרבה זמן שאני כבר לא משתמש בהם כי כמות ההצלחות עליהם היתה זניחה עד אפסית אבל השיטה הקלה ביותר לתפוס אותם היא פחית שימורים וחתיכת דג.
באזור שבו הם פעילים, לוקחים פחית שימורים שגובה כ-20 ס"מ לפחות. ניתן להשתמש גם בבקבוק ליטר וחצי או שניים שחלקו העליון נחתך והוסר.
את הפחית או הבקבוק קוברים בחול עד ששפתו בגובה החול.
בתחתית הפחית מניחים חתיכת דג ונותנים לזמן וליצר הרעב של הסרטנים לעשות את שלהם...
טיפ קטן- עדיף להשתמש בחלקו הקדמים של הדג וגם קצת למעוך אותו או לרסק אותו. הריח חזק יותר ומתפשט מהר יותר ורחוק יותר...

מקפיץ דיון ישן-נושן ....

הייתי מעוניין בבקשה לקבל יותר אינפורמציה על שימוש בראדס וצדפות בדיג חוף עם רולר. המון בוסניקים שראיתי חגגו בעבר על הסרגוסים עם הראדס, אבל כשאין אלמנט של הטלה חזקה, כמובן שיחזיקו היטב בקרס. אישית נסיוני עם הראדס מועט, לא החזיק בהטלה עם רולר..) מישהו כאן משתמש בזה ויש לו אחוזי הצלחה גבוהים ושיטה לתפור שלא ייפול בזריקה?.

הנושא הבא- צדפות. שמעתי על "הכובעים הסיניים" (אגב מה השם המדעי שלהן?) מישהו כאן ה/משתמש ויכול לשפוך אור בעניין?

תודה רבה!!!!!

לגבי הראדס  הייתי מנסה להמליח אותם כמו שממליחים גמברי או פילה בורי
תפוס ביציאה הבאה לים כמות קטנה של ראדס רצוי את הגדולים בינהם תמליח אותם עם הקליפה/שריון שלהם ולאחר המלחה שמור במקפיא עד לשימוש
המלחה תגרום לבשר הראדס להתקשות וכך אמור להחזיק טוב על הקרס בזמן זריקה

סתם נק למחשבה...בשבועיים האחרונים-לוקוסים, לברק 1  וטרחון הקיאו סרטן חול אחרי תפיסה.

יותר קל ללקט מולים קטנים מאשר לריב עם צדפת כובע. מלבישים על הקרס הכי ברברי שניתן(להביא מסמר ולנקב חור כניסה ויציאה לקרס- הלבשה עם הקליפה-ככה ניתן לוותר על אלסטי).
אם חייב לדוג איתן, תלביש כמות וללפלף אלסטי...כמו גמברי.

רדס עף לי מהקרס למרות לפלופים. ומאחר ואיפה שיש רדס יש בורי פיצי אישית זורם לכיון הבורי.

 

אני אנטי גמברי על כל סוגיו וגדליו ולא דווקא בגלל שהוא עף מהקרס
הסיבה שלי הרבה יותר מורכבת
אני די בטוח שכולם יסכימו איתי שהטרולים פשוט מחריבים את הים
אבל אל תשכחו שאת הגמברי רק הטרולים מוציאים ואלפי דגיגים מתים בשביל 2 קילו גמברי שהטרול מוציא
כשאתם קונים גמברי למעשה אתם משלמים לטרול את הדלק או התחזוקה
כשאתם קונים גמברי אתם מממנים את מה שאתם רוצים שייצא מהים
אתם במו כספכם דואגים להמשך הרס הים
תפסיקו לקנות גמברי ולממן את המשך עבודת הטרולים והמשך הרג דגי הלוואי




ציטוט מתוך 52 שבועות 52 דגים

הגמברי האדום חי בעומקים של 1,000-200 מטר (בניגוד לשרימפס קריסטל שאוהב דווקא מים רדודים), וחי מצוין בעיקר בעומקים של 700-300 מטר, ומעדיף סביבה בוצית. אגב, שיא העומק בו מצאו את הגמברי האדום הוא 4,389 מטר. בשל העומק הגדול בו הוא חי ממעטים לאסוף ממנו כמויות בים שלנו. ספינות המכמורת הישראליות, הן בשל הציוד היקר שיש להתקין על מנת לדוג בעומקים אלה, והן בשל ההעדפה הברורה של הישראלי לשרימפ הקריסטל, לא משקיעות מאמץ רב בדיג הגמברי האדום, בשל כך מעריכים כי קיימות כאן כמויות גדולות מאוד של מין זה.

בשנים אלה נרקמת בין אגף הדיג הישראלי וזה האיטלקי תכנית לדיג ספינות מכמורת איטלקיות בים שלנו בעומקים גדולים יותר, בין 700-400 מטר, על מנת לבדוק את הכמויות המצויות פה. במידה ואכן יימצאו כמויות גדולות, ילך חלק מן השלל לייצוא לאיטליה, שם הוא נחשב מעדן ובעבור גמברי אדום גדול משלמים 70-50 יורו לקילו (פי 12 מבארץ). במידה וזה אכן יקרה, יכול להיות שסירות המכמורת הישראליות יתאימו עצמן גם לדיג זה.

הגמברי האדום נפוץ בחלקים גדולים של העולם, מניו זילנד, אוסטרליה ופיג'י, ועד דרום מזרח אסיה ויפן, אפריקה משני צדיה, אמריקה משני צדיה, וכמובן הים התיכון.

עונת הרבייה שלו היא באביב ובקיץ. הנקבה חיה כ-7-8 שנים בעוד הזכר מסתפק ב- 5-6 בלבד.

הטמפרטורה בו הגמברי האדום יכול לחיות נעה בין 2-24 מעלות, דבר המסביר את העדפתו את העומק, לפחות אצלנו (בים שלנו בקיץ טמפרטורת המים מגיעה ל-31 מעלות).