| תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
| 1/2/2014 | שרון: חדרה (קיסריה/גבעת אולגה) | מים מלוחים | גבה גלי | 0 - 10 מטר | דיג חופי בים - פתיונות (סרף) |
| תפיסות דגים | ||||
|---|---|---|---|---|
| שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
| 14:00 | פילוטה - | סרגוס (סרגוס משורטט) | 30 | |
הדו"ח:
מזג אוויר משתנה, מתעתע, בלתי צפוי ואנרקיסטי כבר אמרנו לא פעם. עד שאתה מגשים משאלה מורכבת במידה ניכרת שהיא שילוב של שלושה אלמנטים בסיסיים לדייג המתיימר להיות טיפה אחראי: מזג אוויר מתאים וים בגובה רצוי, מציאת חלון זמן לצאת מהעבודה, אם לא בשבת, ואישור מהפרלמט המשפחתי, לוקח לך המון זמן, אנרגיה ומשאבי נפש עילאיים.
אולם כשזה קורה, התמורה מספקת במיוחד וההרגשה, תלוי בטיב ובאיכות זמנך על החוף, מאוד מרעננת וכוחך המתגמד לקראת סוף השבוע נטען מחדש במרץ בתקווה לתחילת עוד שבוע מעניין בחיינו הקצרים כבני-תמותה.
אז מה היה לי הפעם?
כמעט והצלחתי לשלב בין שלושת האלמנטים, אולם לפתע נכנס לתמונה עוד מימד שנחדק הצידה במרוצת הזמן וכתוצאה ישירה של הדומננטיות של הגורמים לעיל: איך מתגברים על השכחה חרף כל הנסיונות והזהירות לא לשכוח ולמרות הצ'יקליסט הקונססטנטי שעליו אני מקפיד בכל יצאיה לים, בין אם זה בספינה או לחוף? הצילו דוקטור.
אז קרה, אני מגיע לחוף אתמול בשעה 10:00 , מתארגן בחניון המאולתר ולתדהמתי מוצא את עצמי בלי חוט!!!! הכל נמצא ובשפע, אבל אדון חוט נעלם לו. שבת! הכל סגור בקרבת מקום. מתחיל בנסיונות אלתור, פה חצי חוט ושם רבע חוט, מנסה לקשר בין הצדדים אבל הקוטביות הרי חוגגת בכל המישורים והצדדים לא מתפשרים ודוחים כל נסיון של קירבה בנוקשות ופנטיות. חצי חוט אחד כנראה 40 החצי השני 20 או 18 ונסיונות האלתור נכשלים.
אולי צריך לצייר מפה חלופית.
נסעתי כברת דרך, עשיתי שמיניות באוויר להגיע לים ביום המאוחל. אינני מתכוון לסגת בקלות. כברירת מחדל אני פונה לגורם האנושי, הרי הוא החושב מכל עקרונית. מאוד מצער שבתקופתנו הגורם הזה הפך להיות ברירת מחדל במקום עדיפות ראשונה.
פוגש אני 4 אנשים הדגים על החוף, מבקש מהם חוט, נענה בשלילה מהראשון. השני השלישי והרביעי אותו סיפור. מאוד לא נעים לי מכל הסיטואציה הזו כי היתה לי הרגשה שעם מאמץ קל הם היו יכולים לעזור לי בקלות אבל אני מאשים רק אותי.
שעה 11:15 אני כבר חושב על להתחיל לגשר בין חתיכות החוטים הקרועים שאני מוצא על החוף שוב, כי לא בא בחשבון שאני אוותר ואתקפל במיוחד בים לא רע שכזה.
מרחוק אני רואה אותו, הוא עומד לו טיפה עמוק לתוך הים, הצליח להגיע לנקודה עמוקה בים למרות הגאות: דייג אמיתי. אני בדרך כלל סומך על האינטואיציה שלי. הדרך שבה הוא דג, האנרגיה השופעת ממנו, המבט הלבבי שיש לו והציוד. כל אלה היו אינדיקטורים מובהקים לכך שהאדם הזה הוא דייג אמיתי.
אני נכנס פנימה חרף הגאות ומגיע אליו, אם הוא הגיע למקום הזה הוא חייב להיות אדם מנוסה מאוד בים, זה מאוד חופף את אחת הנקודות המאוד לוהטות שאני מכיר ושמעטים מאוד מכירים. "בוקר טוב, מה נשמע?" אני אומר לו. מקבל את פניי עם חיוך ואימפטיה. "הכל טוב" הוא אומר. אני מבקש ממנו חוט והוא בתורו לא מהסס שבריר של שנייה. חוזר אחורה, מרחק לא קטן, בים גבוה עם גאות, מביא את החוט, שם אותו על הסלע ואומר לי:"קח כמה שאתה רוצה".
יהיו אנשים שיגידו מה אתה עושה סיפור גדול מזה, בסך הכל קיבלת חוט 30 פשוט? אמנם זה ככה, דבר לא בעל חשיבות החוט הזה מבחינה מטיריאלסיטית. אבל שמחתי היתה עצומה. זה לא כי אני מצאתי חוט ואוכל סוף סוף להתחיל לדוג , אפשר תמיד לבוא לים ביום אחר ולדוג, אלא בגלל שמצאתי משהו בהרבה יותר חשוב: מצאתי בן אדם, דייג אמיתי. . אני בטוח שאם הייתי מבקש מקל, קרסים, פיתיון או כל דבר אחר הוא היה מביא לי ברצון רב.
שעה 11:50 אני כבר מתחיל לדוג ולא מפסיק לחשוב על האדם המיוחד הזה.
שעה 16:00 אני מתקפל לאחר הצלצול הרגיל של מה נשמע מהדוקטור.
חוזר הביתה עם 30 סרגוסים יפים.
מקל: קוברה 6 מטר
פתיון :פילוטה
קרסים: מספר 4 ומספר 6
אתכם הסליחה כי הפעם לא התמקדתי בכתבית הדוח בדייג עצמו אלא באדם המאוד מיוחד שפגשתי בחוף הים: דייג אמיתי.
