זו עבודתם לתפוס הרבה דגים.
מה מזעזע? הפוזה שבה הוא שוכב שמביע זלזלה עם שמחה? או שדורכים על הדגים?
אין מה להזדעזע. הרי גודל הדג הוא הגודל המקובל במסעדות. וברור שמשהו מספק את הצורך הזה...
אולי השינוי צריך לבוא מצרכן הקצה?
Sent from my GT-I9300 using Tapatalk
אייל, הנקודה שהעלת בדבר צרכן הקצה היא נקודה חשובה מאין כמוה, ולדעתי תהווה פקטור משמעותי בהמשך הדרך. בהיעדר ביקוש לדגים שנידוגו בשיטות מכחידות ועל ידי עברייני דיג, גם היקף השלל ירד, או לחילופין יהיה מעבר לשיטות נכונות יותר ובלתי מזיקות.
אני מסכים איתך שהעבודה שלהם היא להוציא הרבה דגים. אבל מאחורי כל תכלית, יש גם דרך. להזכירך, הדיג באמצעות דינמיט היה נפוץ מאוד בארץ ואפילו אני "זכיתי" להכיר חלק מדייגי הדור הזה שסיפרו לי על מילוי טנדרים בדגים תוך שעות ספורות - שים לב שהיום הדבר נכחד לגמרי. יחד עם זה, רבים אינם יודעים, אבל בעבר הקצת רחוק התבצע בארץ (כן כן אצלנו) ציד של דולפינים וצבי ים (לא כשלל לוואי, אלא כשלל עיקרי) בעזרת צלצלים ומלכודות. את צבי הים היו אוכלים (מרק צבי ים היה נפוץ במסעדות יפו העיליות בשנות השישים בעיקר) ועם הדולפינים אני לא יודע מה היו עושים. המגמה היא ללכת לצורת חיים מקיימת יותר (לא אוהב את המילה הזאת אבל זה מה שיש), לקיחה מהטבע תוך מודעות שזה יכול גם להיגמר. אצטט דווקא מרפורמת החלה"ט משהו עקרוני שאני מסכים איתו "לדוג את הריבית ולא את הקרן".
צרכן הקצה ידוע ביכולתו לטלטל את שרשרת הענף שעומד מאחוריו - ראה מהפכת הדולפינים והטונות מתחילת שנות ה-90 (אני למשל התחנכתי שלא קונים קופסאת טונה בלי סימן ה-DOLPHIN FREE).
ולעניין הזעזוע, מה שמזעזע זו העובדה שבעיני מקדמי הרפורמה של החלה"ט אותם אנשים המצולמים בתמונות הם הנפגעים העיקריים מהמצב כיום. נכון שהטרולים הם לא טלית שכולה תכלת, אבל גם לא דייגי החסקות שפועלים לרוב בשיטות לא חוקיות (הרעשת המים, הכנסת צוללן, תחוויק וכו') "כדי להרוויח את לחמם". זה בעיני פועל יוצא של אווירת האין דין ואין דיין בארץ, ואפשר להתחקות אחרי זה עד לימיה הראשונים.
איפה ההגבלות על גודל מין דג שבסכנה וכדומה 
