תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
30/12/2013 | מרכז רחב: חדרה - תל אביב יפו | מים מלוחים | שקט עד גלי | 0 - 10 מטר | דיג חופי בים - פתיונות (סרף) |
תפיסות דגים | ||||
---|---|---|---|---|
שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
08:00 | שרימפס - | דניס /אגאג "מבויית"/ציפורה (ספרוס זהוב) | 7 | |
20:00 | פילוטה - | סרגוס (סרגוס משורטט) | 5 |
הדו"ח:
הדו"ח הזה מסכם שתי יציאות בפרק זמן של שבוע בליווי חבר טוב מאוד שחי בחו"ל כרגע והגיע לביקור. את צעדינו הראשונים בדיג עשינו יחד והוא היה לי פרטנר מעולה להרפתקאות רבות במזחי תל אביב. לכן, לשתי היציאות האלה יש מעל לכל ערך נוסטלגי.
יציאה ראשונה - מחפשים דניסים ומוצאים אותם
כבר שבועיים בערך אחרי הסערה, כולנו יודעים שלא הייתה בריחה משמעותית, אבל כולנו גם יודעים שאם מתאמצים, אפשר למצוא שאריות משנים עברו. עם ים פלטה ורוח מזרחית קרירה אין יותר מדי מה לעשות מלבד לחפש דניסים שפותחים את הפה בכל ים.
מגיעים למזח ומחפשים מקום פוטנציאלי שיתן מענה של סלע ויחד עם זה בורות חוליים. אני מצויד בחכת ז'ירז'ור 10-50 שמשמשת לי חכת פתיונות בשנים האחרונות, והחבר עם הבולונז שלי (לינאפה קיקלופ). הדיג לא התבצע עם מצוף, אלא עם משקולות 20 גרם, תלאי 50 ס"מ וגמברי. הגענו בשבע וחצי, ובשמונה כבר החבר מעלה את הדג הראשון - דניס יפה שנתפס על הקצה. תיכף אני מחזיר באחד משלי ומתחיל קצת אקשן שמספק עוד כמה חתיכות, כולן מאותו בור קטן. בגלל הים השטוח והאופי הכללי של הדג הזה, צורת האכילה כמעט מורטת עצבים. ניקורים קטנים שלא מצדיקים הוקסט, מעיכה של הגמברי, ובעצם הכול חוץ מאכילה בריאה שלא משאירה מקום לספק. התלאים נקשרו בפלורו קרבון שהוכיח את עצמו מעל למצופה, בעיקר בתחום הסרגוסים (שכולם חזרו למים כי המטרה - דניסים) שאכלו יפה מאוד בחלק מהבורות ולא היססו בכלל. להזכירכם, ים פלטה וצלול בשעות הבוקר המאוחרות. הקרסים שנבחרו למטרה הם במידה 6 עם צוואר ארוך ודקים מאוד (מתעקמים בפה הדניס לפעמים).
האכילות, התה הטעים והשמש החמימה הזכירו לנו בקרים רבים בהם נהגנו ללכת לדוג באותו איזור, וכך ישבנו לנו והעלנו זכרונות, ומדי פעם איזה דניס. בגיל הנעורים, בקרים כאלה נראים כנצח מושלם שלא יגמר לעולם, אבל פתאום חולפות להן מעל עשר שנים והמחויבויות גדלות ואיתן המבטים התכופים בשעון. בסביבות 12:00 התקפלנו. החבר לקח את הדגים לטובת ארוחה בביתו, ואני חזרתי שמח כי גם תפסתי דגים, וגם אני לא צריך לנקות אותם :-).
*הקליפ הנ"ל קשור לחלק א' בצורה מקורית, מוזמנים לנחש.
יציאה שניה - לילה אחרון לשנת 2013.
לצאת בסילבסטר מעולם לא היה בראש מעייני, וזו לא הפעם הראשונה בה אני מבלה בים בערב השנה החדשה. כמה ימים לאחר היציאה עם הדניסים, מחליטים לנצל את הירידה היפה של הים ולחפש סרגוסים גדולים עם פילוטה. הכול נכון: ים עובד בירידה, מים קצת עכורים, לילה וחורף. שנינו מצוידים בחכות בולונז, מתחילים בזריקות ראשונות בדמדומי אור אחרונים עם מצוף, לאחר מכן מתקינים סטיק לייטים שהתבררו כישנים במקצת, ולבסוף, לאחר תפיסה של כמה סרגוסים פחות מגודל המינימום שלי (כף יד בוגרת) שחזרו לים ללא נזק, אני מחליט שנמאס לי ויורד למקום האהוב עלי, קרקעית הים, במקום בו הסלעים פוגשים את החול. הריג הוא בעצם אנטי-ריג: חוט ראשי 0.30 (סוג מאוד רך שמאפשר עמידות מול סלעים) וחוט תלאי 0.16 באורך 120 ס"מ, קשורים יחד בקשר יוני ליוני. כך בלי משקולת, עם חתיכה גדולה של פילוטה וקצה קטן של גמברי. החלטתי לנצל את ההזדמנות של סרגוסים גדולים לבחינת קרסים חדשים שקניתי מבית גמקטצו במיטב כספי (13 ש"ח ל-10 יחידות!!). הקרסים מידה 2 והם מופיעים בתמונה למטה כך שאפסח על תיאור הצורה והעיצוב.
זריקה ראשונה עם המערך החדש, האהוב עלי מזה שנים, מקבל התעניינות ראשונית ובקצה השני זה מרגיש משהו יפה. נותן בוש (מטה את המקל מטה כדי ליצור בטן בחוט) במטרה לצמצם חשדנות של הדג, והאינסטינקטים שלי מתבררים כנכונים כשהמענה היה סחיבה יפה ,איטית וכבדה של הבטן, ולבסוף הוקסט בריא. הנגיחות לאחר מכן לא השאירו מקום לספק, יש אחד יפה בקצה השני. עובד איתו לאט בגלל החוט הדק, מביא אותו עד אלי כשהוא כבר על הצד ומניף (בגלל מבנה הנקודה) באיטיות עד לחוף מבטחים. סנונית ראשונה מבשרת טובות ואני בטירוף, חושב שהיום זה סוף סוף היום של הבהמות, אבל בפועל אני מתבדה כשסך השלל מסתכם בארבעה דגים נוספים מעבר לגודל המינימום שלי, ובערך 20 (!) דגים נוספים בגודל של כף יד ומטה שחזרו לשחות ולגדול. החבר מתעקש לדוג עם משקולת קטנה באותה שיטה, אבל הסלעים הרבים באיזור מענישים אותו, בעוד אני מצליח בקלות להתחמק מהם בגלל היעדר משקולת. לבסוף הוא נכנע לשיטתי ונהנה יותר.
במהלך הלילה מחליפים לנקודה נוספת שזכרתי מהבוקר הקודם - משטחי סלע ארוכים ורדודים מאוד. אלה מניבים שני דגים טובים ועוד הרבה לא לקיחים. לקראת 22:00 האקשן יורד קצת ונכנסת מזרחית מקפיאה שמגרשת אותנו הביתה.
כמו הבוקר הקודם, גם הלילה הזה הביא איתו שלל נוסטלגיה מלילות ארוכים שבילינו לבד לגמרי על מזחים חשוכים ומבודדים (עוד בימים שרידינג היה סגור והליכה ליפו הייתה סכנה של סקילה באבנים בגלל האינתיפאדה). אם כן, היו לילות, כמאמר המשורר, ואני מקווה שיהיו עוד רבים.
השלל בהחלט לא כמו פעם, אבל גם אנחנו השתננו והבנו שעד שמתאפשר להפגש ולבלות בוקר או לילה יחד, הדגים כבר באמת בחזקת "רק בונוס". אנחנו כנראה צוות לא רע, כי הבונוס הזה הגיע (אולי בצניעות) בפעמיים מתוך פעמיים.